קווים לדרך מדעית

קווים לדרך המדעית – יהושע בן אריה

מאמר מתוך הספר "עיר בראי עברה"  מבחר מאמרים בגיאוגרפיה-היסטורית של ארץ-ישראל. הוצאת מאגנס 1999 (עמ 3-28)

התעניינותי בקשר שבין ההיסטוריה והגיאוגרפיה החלה אצלי עוד זמן רב, הרבה, לפני-כן. עם סיימי את לימודי לתואר הראשון באוניברסיטה: בהיסטוריה של עם ישראל וגיאוגרפיה היה עלי להשלים תקופת שירות צבאי בצה"ל. הוצבתי לצורכי כך בענף היסטוריה של צה"ל אשר הוקם אז במטה הכללי ע"י נתנאל לורך ז"ל. על ענף זה הוטל לעסוק בלימוד ובשחזור ההיסטוריה של מלחמת העצמאות ואני נתבקשתי לסייע לנתנאל בעבודתו כולל בהיבטים הגיאוגרפיים-היסטוריים של המלחמה. [1] לכשעצמי כתבתי אז גם כמה מאמרי סיכום בנושא מלחמת העצמאות וכן עבודות פנימיות רבות עבור צה"ל אך לא תמיד היו אלו פרסומים שראו אור בבמות מדעיות.[2] עם זאת אין ספק שהכתיבה הראשונית הזו בענף היסטוריה של צה"ל; השחזור ה"חי" של אירועי מלחמת העצמאות בגביית עדויות מפי אנשים שנטלו חלק מרכזי במלחמה זו וההתמודדות עם חומר ארכיוני ראשוני בנושא המלחמה והצבתו אל מול העדויות בע"פ חיזקו אצלי מאד את העניין  בשחזור ההיסטורי והגיאוגרפי מחד, אך הגבירו בעיני גם מאד מאידך, את הצורך הרב בגישה ביקורתית מדעית בקשר לשחזורים שכאלו.

לאחר השלמת שירותי הצבאי חזרתי ללימודי התואר השני באוניברסיטה כאשר אני מנסה לחפש את השילוב בין הגיאוגרפיה וההיסטוריה. זכורני אף כי חשבתי שאוכל אולי לנצל את הידיעות הרבות שצברתי בענף היסטוריה של צה"ל לצורכי כתיבת עבודות באוניברסיטה. אלא שבמחלקה להיסטוריה של עם ישראל שלטה אז עדיין בכיפה ההשקפה שבמחקר היסטורי לא ראוי לעסוק בתקופה רצנטית בה הנפשות הפועלות עדיין חיות. כך משפניתי פעם לפרופ' ישראל הילפרין ז"ל, אשר היה אחראי באותן שנים במחלקה זו גם על תקופת העת החדשה, בבקשה לכתוב עבודה על מלחמת העצמאות הוא ענני כי עדיין לא הגיעה העת לכך וכי חסרה לנו הפרספקטיבה ההיסטורית לכתיבת עבודה שכזו. לעומת זאת יעץ לי כי אכתוב עבודה על תקנות "פנקס ועד יהודי ליטא" ואכן כך עשיתי.[3] במקביל כאשר פניתי לפרופ' ד. עמירן יבל"א במחלקה לגיאוגרפיה בהצעה כי ברצוני לכתוב עבודה על "השפעת התנאים הגיאוגרפיים בא"י על מלחמת העצמאות"  ענני כי נושא שכזה איננו בעצם נושא גיאוגרפי מאחר ומסקנותיו לא תוכלנה לתרום לקידום של הגיאוגרפיה אלא לכל היותר למחקר ההיסטורי-צבאי שאיננו בתחומי עניינה של הגיאוגרפיה. לעומת זאת הוא הציע לי כי אכתוב עבודת סיום לתואר שני בגיאוגרפיה על ההתיישבות החדשה שהחלה מתארגנת באותם ימים באזור "חבל לכיש". קבלתי את הצעתו ואכן כתבתי את עבודת המוסמך שלי בשנים 1957 – 1958, בהדרכתו על הנושא: "הגיאוגרפיה  של חבל לכיש".[4]

באמצע שנות ה- 50 הוקם בדרום הארץ, אזור התיישבות חדש שנקרא בשם: חבל לכיש. אזור זה תוכנן בהתאם לרעיונות "ההתיישבות האזורית" אשר רווחו באותם ימים בקרב גיאוגרפים ומתכננים חקלאיים בעולם כולו. התכנון כלל בניית מעגלים של כפרים חקלאיים סביב מרכז שירותי-כפרי ומספר מעגלים כאלו סביב מרכז עירוני אשר ישמש מרכז שירותים עירוני לכל החבל.  רעיונו של דוד עמירן בהציעו לי לכתוב את עבודת הסיום על "חבל לכיש" היה כי אבדוק את תכנונו של החבל ואת מידת ההצלחה ביישום רעיונות ההתיישבות האזורית בחבל זה. אך תוך כדי כתיבת העבודה נתברר לי כי לא אוכל לחדש הרבה בנושא המרכזי של המחקר, שכן למרות שחבל לכיש אכן  תוכנן בהתאם לרעיונות ההתיישבות האזורית, הרי תקופת הזמן שעברה ממועד הקמת היישובים עד לזמן המחקר שלי היתה קצרה מדי מכדי  לקבוע הערכה מדעית מספקת על מידת ההצלחה ביישום רעיונות "ההתיישבות האזורית" בתוכו. לא נראה היה לי גם שאפשר יהיה להסתפק בעבודת הסיום באיסוף חומר מסכם בלימוד נושאי התכנון, ההקמה והיישוב של חבל לכיש בלבד, החלטתי על-כן להתמקד בנושא מחקרי נוסף שעניין אותי אז ואשר נמצא במסגרת  האזור הגיאוגרפי של חבל לכיש, הוא נושא מערות הפעמון הגדולות, הפזורות במזרח אזור זה הלא הן מערות בית- גוברין.[5]

חידת ההיווצרות של מערות בית-גוברין סקרנה אותי ביותר, מאז ביקורי הראשונים במערות הללו. בכל עת שסיירתי במקום עם המורים ותלמידי המחלקה לגיאוגרפיה וכן בסיורים נוספים אחרים עלתה תמיד השאלה כיצד נוצרו המערות הללו? האם נחצבו בידי אדם או שהן מערות טבעיות? ואם נחצבו ע"י אדם, אזי מתי נחצבו ? ולאיזו מטרה ? תשובות מספקות לשאלות אלו לא ניתנו בכל הסיורים שערכתי במקום והחלטתי לנסות לחפש פתרון לכך. הפתרון שהוצע על-ידי מצא את מקומו במסגרת עבודת הסיום אשר כתבתי והוא זכה אף להתפרסם, כמאמר כפול בשני חלקים העוסק במערות ובחורבות הרבות המצויות באזור בית-גוברין. היה זה מאמרי המדעי הראשון, מבחינה כרונולוגית. לרגל המקוריות שבו והעניין הרב שהוא עורר בשעתו בחרתי להציג אותו מחדש במבחר המאמרים הנוכחי בשער השני של הספר  (מספרים 3 ו- 4 ). 

מאז פורסמו המאמרים הללו התבצעו באזור בית-גוברין וסביבתו מחקרים רבים נוספים שעסקו במערות הרבות המצויות באזור. מבנה הסלע הקרטוני הנוח לחציבה המצוי בשטח זה  אפשר חציבה של מערות מסוגים שונים כולל מערות המסתור מתקופת מרד בר-כוכבא שנתגלו מאז ומערות רבות נוספות שנחשפו ליד תל מארישה. אך כל אלה אין בהן מכדי להפחית מהצעתי בקשר למערות הפעמון הגדולות. הפתרון לחידת הקיום של מערות אלו נשאר לדעתי הפתרון,  שהוצע על-ידי לפני יותר מארבעים שנה. החידושים העיקריים בהצעת הפתרון שלי, היו בכך שהן נחצבו ע"י אדם בשיטת חציבה מיוחדת, החל מהתקופה הרומית המאוחרת במשך מאות בשנים, לשם הוצאת החומר מתוכם אשר שימש כחומר מליטה לצורכי בנייה בכל אזור דרום א"י. [6]

העיסוק במערות בית-גוברין היה עבורי אף שילוב בין תחומי הגיאוגרפיה- ההיסטורית והארכאולוגיה מצד אחד והגיאומורפולוגיה והגיאולוגיה מצד שני תחומים שתמיד ענינו אותי בתקופת לימודי. במסגרת לימודי התואר שני אף למדתי חוג משני ( מוסף כפי שנקרא באותם ימים) במכון לארכאולוגיה שנקרא אז בשם: גיאוגרפיה-היסטורית. שמעתי שעורים וסמינריונים אצל פרופ' מ. אבי-יונה, יוחנן אהרוני ובנימין מזר זיכרונם לברכה ואם כי מאוחר יותר עברתי לעסוק בעיקר בעת החדשה, ובמיוחד במאה ה- 19 , תמיד המשכתי להתעניין ללמוד ולעסוק גם בתקופות קודמות בתולדותיה של א"י. אף ראיתי בלימוד זה רקע ויסוד להבנת תהליכים והתפתחויות שאירעו מאוחר יותר בראשית העת החדשה.[7] 

כאשר עסקתי במערות בית-גוברין אף פניתי והתייעצתי עם חברים ומורים בארכאולוגיה ובתקופות ההיסטוריות של ימי-הביניים, מאחר שהיה ברור לי שהמערות הן פרי תקופות היסטוריות קודמות. מהצד השני החל הולך ומתברר לי יותר ויותר, תוך כדי המחקר בנושא, כי המבנה הליתולוגי המיוחד של המסלע באזור זה הייתה לו השפעה מכרעת בקביעת דרך החציבה והצורה המיוחדת של המערות על כן התייעצתי בנושאים אלה גם עם מורים וחברים רבים מתחום הגיאולוגיה שהשתדלו אף הם לסייע לי בעבודתי. [8]

במידה רבה אף ראיתי בפתרון שהצעתי לקיום המערות, ניצחון לגיאוגרפיה, שהנה אכן יש תופעות נוף בשטח שאין הארכאולוג יכול לסייע בפתרונן שכן המערות  לא שמשו כמקומות מגורים לאנשים, מצד שני הן אינן מעניינות את הגיאולוגים כי הן לא תופעות טבע אלא מעשה ידי אדם וכאן באה הגיאוגרפיה המעונינת בכל תופעת נוף הקיימת בשטח ללא קשר אם הוא פרי פעילות האדם או הטבע והשילוב שלה בין שני התחומים יכול להביא להבנת תופעות מסוימות שכל צד בפני עצמו אינו יכול להגיע אליהן.

מספר שנים לאחר פרסום המאמרים על בית-גוברין כאשר שהיתי בשנת השתלמות באנגליה ( 1964/5 ) הרציתי על נושא מערות אלו במספר פורומים אקדמיים. התגובות היו מעניינות. השומעים הסכימו לדעתי על דרך החציבה המיוחדת שלהן ואף הוסיפו לי כי ניתן למצוא הקבלות לשימוש בשיטת החציבה ששחזרתי, גם באנגליה, החל מהתקופה הרומית, במיוחד באשר לבורות אנכיים שנהוג היה לחפור שם לצורכי הוצאת חומר גירי-חווארי כדי להשביח את הקרקעות החקלאיות החומציות, שטופות הגשם והמים, המצויות שם. [9] לעומת זה העלו את השאלה אם אין מקום לבדוק את מטרת הוצאת החומר מהמערות, אולי הוא נלקח לצרכים אחרים ולאו דווקא לצורכי בנייה. כאשר חזרתי ארצה עם תום תקופת השהייה באנגליה החלטתי לבדוק שנית אם אכן ישנן אפשרויות אחרות לשימוש בחומר שהוצא מהמערות. אך כל הבדיקות הנוספות רק חיזקו אותי במסקנתי הקודמת. את שיקולי בנושא זה כמו גם הצבעה על ההקבלה בדרך החציבה, הזהה כמעט, בין זו שנתקיימה בחציבת המערות באזור בית-גוברין לשיטת חציבה כללית שנתקיימה, כנראה, באימפריה הרומית כולה, כולל אנגליה, באותה עת, העליתי במאמר נוסף שפרסמתי בשנת תשכ"ח (1968 ) בחוברת ו' של מחקרים  בגיאוגרפיה של א"י : "הקבלה לשיטת החציבה של המערות והבורות של בית-גוברין". מאמר זה זכה להתפרסם אף  באנגליה בשנת 1969, בעיתון המדעי של איגוד הגיאוגרפים האנגלי:Geography. [10]

באנגליה גם למדתי לדעת שניתן להכניס את נושא המחקר של מערות בית-גוברין למסגרת קונצפטואלית של מחקרים בתחום הלימוד הגיאוגרפי-היסטורי הנודע בשם: "שרידים (רליקטים)  היסטוריים מהעבר המצויים בנוף הגיאוגרפי הנוכחי". במאמר המתודולוגי  שפרסמתי לאחר חזרתי מאנגליה והניתן במבחר הנוכחי (מס' 1), עמדתי על סוגים שונים של מחקרים גיאוגרפיים -היסטוריים שהתבצעו על-ידי גיאוגרפים וחוקרים אחרים במקומות שונים בעולם בנושאים דומים ואף הבאתי מספר דוגמאות למחקרים כאלו שבאופיים ובדרך לימודם דמו מאד למחקר שלי על מערות בית-גוברין. [11]

בינתיים עברו שנים והחלטתי כי בעזרת עדכון תמונת המצב היישובית בחבל לכיש אוכל כבר להשתמש בחלק ניכר של החומר היישובי שרוכז במסגרת עבודת הסיום שלי על "חבל לכיש"  לפרסום מספר מאמרים מדעיים שיעסקו בנושא תכנונו של חבל זה ובנושאים יישובים נוספים שנתקשרו לאזור. אחד מהמאמרים הללו: "השימוש החקלאי בקרקע בחבל לכיש: אזור-ספר צחיח למחצה בישראל" אשר נתפרסם בשנת 1964, ניתן במבחר המאמרים הנוכחי, (מספר 5). [12]

נושא הלימוד של "השימוש החקלאי בקרקע, היה נושא נדרש מאד באותם ימים עבור המשך תוכניות התיישבותיות בארץ והצורך בתכנון חקלאי ויישובי נכון בהם לרגל בעיות המחסור במים שהלכו והחריפו במדינת ישראל. התפתחות השימוש בתצלומי אוויר אפשרו יצירת מפות שימושי קרקע מדויקות במועדים נדרשים. רוב המחקרים הללו השתדלו למפות את המצב העדכני ביותר של שימושי הקרקע בחבלי הארץ המתפתחת, לעתים הם נעשו אף בשיתוף עם גופים ממשלתיים כמו משרד החקלאות ועוד', מתוך מטרות תכנון ועבור קביעת ייעוד עתידי נכון של השטחים הללו. אצל הגיאוגרפים דרך מחקר זו שימשה גם לצורכי לימוד הנוף המשתנה בארץ-ישראל. מאמרי בא בעקבות שורה נוספת של מחקרים שנעשו במחלקה לגיאוגרפיה בנושאי השימוש החקלאי בקרקע באזורים שונים בארץ. במיוחד אציין בתחום זה את עבודותיהם של יהודה קרמון ושלום רייכמן ז"ל,  מורים וחברים במחלקה לגיאוגרפיה. הגישה שלי הייתה יותר היסטורית כאשר המגמה הייתה להשוות את מצב השימוש בקרקע הנוכחי עם מצבי העבר, במיוחד עם התקופה שלפני הקמתה של מדינת ישראל. וזאת על מנת ליצור הקבלות לשם עמידה על ההבדלים היישובים בין שתי התקופות. המאמר הניתן במבחר הנוכחי, מדגים דרך לימוד זו. [13]

לאחר שסיימתי את לימודי לתואר המוסמך החלטתי לפנות לעבודת הד"ר. הפעם בחרתי לעבוד על "הגיאוגרפיה האזורית" של השטח שנודע בשם: "עמק הירדן". הבחירה בנושא זה הושפעה מעבודות ד"ר דומות שנעשו באותם הימים במחלקה לגיאוגרפיה ע"י חברים-עמיתים. יהודה קרמון ז"ל כתב לפני-כן את עבודת הסיום שלו על "עמק החולה הצפוני" ואת עבודת הד"ר על "השרון". דב ניר כתב את עבודת הד"ר על "עמק בית-שאן". הדגש במחקריהם היה בכיוון הגיאוגרפיה הרגיונלית =האזורית תוך חיפוש הקשר בין הגורמים הפיסיים והיישוביים באזור הנחקר ועמידה על ייחודו הגיאוגרפי- יישובי. [14]  

הכוונה שלי גם כן הייתה לקחת אזור התיישבות וותיק, לחקור בו את כל ההיבטים הגיאוגרפיים: הפיסיים והיישוביים ולנסות לקבוע את ייחודו הרגיונלי-יישובי. המנחה בעבודה היה פרופ' יצחק שטנר ז"ל אשר עסק באותה תקופה יותר במחקרים גיאוגרפיים-פיסיים, כתוצאה מכך וגם מתוך התעניינות אישית שהתחזקה אצלי באותם ימים, נמשכתי גם אני לכוון זה. הדבר מצא את ביטויו בעבודת הד"ר אם כי גם כאן היה הדיון בהיבטים הפיסיים  קשור להתפתחויות היסטוריות ואף  פרי-היסטוריות ופלייסטוקניות. [15]

עבודת הד"ר זכתה לפרסום כספר ע"י הוצאת הקיבוץ המאוחד תחת הכותרת: עמק הירדן התיכון, נגב כנרות (גיאוגרפיה אזורית) . הוא כלל בתוכו את כל פרקי העבודה על חלקיה השונים הפיסיים והיישוביים-היסטוריים כאחד. במבחר המאמרים הנוכחי העדפתי לתת כמה מאמרים שנבעו מפרקים בעבודה זו שעסקו דווקא בכיוון הגיאוגרפי- היסטורי- פיסי, הן כיוון שלאחר מכן המעטתי לעסוק בו והן כיוון שהם מצביעים על תחום התעניינותי המרכזי באותה עת. [16]

שני נושאים מהתחום הפיסי  שמשכו את תשומת לבי במיוחד בתקופת כתיבת עבודת הד"ר היו התנודות בגובה פני הכינרת ומוצא נהר הירדן מתוכה. באותן שנים התקיימה במחלקה לגיאוגרפיה התעניינות מרובה בתנודות של מפלס פני ים- המלח. עבודת ד"ר נכתבה בנושא זה ע"י גב'  צפורה קליין ובסיורים רבים שהתבצעו באזור דובר על השינויים הבולטים שאירעו במפלס אגם זה גם בתקופת העת החדשה ואף על מחקרים ומדידות שבוצעו כדי לאמוד את היקף התנודות הללו.[17]  אז עלתה השאלה האם גם בימת הכינרת היו תנודות משמעותיות במפלס בתקופת העת החדשה? והאם גם הן יכולות להצביע על שינויים אקלימיים באגן הניקוז של הימה כפי שהונח הדבר באשר לים-המלח? והאם יש דמיון בהתנהגות המפלסים של שני האגמים?

הימצאותה של ימת הכינרת בגבול הצפוני של אזור המחקר שלי בעבודת הד"ר הביאה אותי להתעניינות בשאלות אלו. עד מהרה הגעתי למסקנה כי ההתנהגות של שני האגמים בנושא תנודות המפלס שלהם שונה בתכלית השינוי. תנודת מפלסו של ים-המלח, מעצם היותו אגם סגור, נקבעת כתוצאה ממאזן בין כמויות המים המגיעות אליו מחד לאלה היוצאות ממנו, בדרך כלל בצורת התאדות, מאידך. לעומת זאת ימת הכינרת, מעצם היותה ימת מעבר, הדבר העיקרי הקובע בה את מפלס פני מימיה הוא מצב הגובה של נהר הירדן היוצא ממנה. העמקה של אפיק נהר הירדן  תביא להורדת מפלס ימת הכינרת וסתימת מוצא הירדן להעלאת פני המים. כל זאת, כמובן, במצבו הטבעי של הנהר. כמו-כן למדתי כי לרגל בניית מפעל החשמל בנהריים, בסוף שנות ה- 20 של המאה הנוכחית ובניית הסכר במוצא הירדן מהימה שמטרתו הייתה לאפשר וויסות מי האגם לצורכי מפעל זה, חדלו תנודות המפלס באגם להיות טבעיות והפכו להיות מלאכותיות. המציאות של קיום נתוני מדידה מגובה מפלס הימה כמעט לכל אורך תקופת המאה ה- 20, אף אפשרה לי לשחזר את מפלס האגם כפי שהוא התקיים לכל אורך תקופה זו. שחזור זה היווה פרק חשוב בעבודה ואף נתפרסם במאמר נפרד שנוסחו העברי ניתן במבחר המאמרים הנוכחי. (מספר 6). [18]

לימוד התנודות הטבעיות של ימת הכינרת בחלק הראשון של המאה הנוכחית עד לשנת 1928 אף אפשר לי להסיק מסקנות כלליות על התנודות הטבעיות של ימה זו לאורך התקופות ההיסטוריות. מסקנות אשר מצאו את ביטוין במאמר המצוין לעיל. בנוסף הן הפנו את תשומת לבי לשתי תופעות נוספות שהתקשרו לחוף הדרומי של הכינרת והן הנסיגה הרצנטית  שהתקיימה בחוף זה  של האגם עד ממש לשנות עבודת המחקר שלי והעובדה שמוצא נהר הירדן מימת הכינרת נמצא בהווה במקום שונה מזה בו הוא היה מצוי כנראה בעבר. חקירתי את שתי התופעות הללו, כולל מסקנתי שמקום מוצא הירדן מימת הכינרת שונה בתקופות היסטוריות ע"י האדם, מצאו את ביטויין  בעבודת הד"ר שלי כן פרסמתי אודותן מספר מאמרים אשר אחד מהם (מספר 7) ניתן בקובץ המאמרים הנוכחי . [19]  

התעניינותי המרובה בימת הכינרת, במפלס המים שלה כמו גם בתהליך היווצרותה הביאו אותי אף לניסיון לנסות לשחזר את גודל והיקף הימה הפלייסטוקינית הקדומה שהשתרעה לכל אורך בקעת הירדן מאזור הכינרת עד דרומה לים המלח והנודעת בשם "ימת הלשון" (על שם משקעי החוור אשר השקיעה בכל שטחה ואשר הוגדרו לראשונה באזור "הלשון" של ים המלח). בעזרת מורים וחברים קרובים במיוחד דוד שרון מהמחלקה לגיאוגרפיה ואיתן שש מהמחלקה לגיאולוגיה אשר עסקו יותר בנושאים אקלימיים וסטטיסטיים ובהתאם לרעיונותיי ובסיועו האדיב של פרופ' י. נוימן ראש המחלקה למטאורולוגיה באותם ימים, ערכתי ניסיון להערכת מאזן מים שיכול היה  להתקיים באגן הניקוז של בקעת-הירדן על מנת לאפשר יצירת ימה בהיקף הגודל של "ימת הלשון" כפי שצוין לעיל.  בגלל ייחודו של ניסיון זה חשבתי שכדאי להציגו ולהראותו מחדש והוא ניתן בתרגום עברי במבחר המאמרים הנוכחי (מספר 8). [20]

ב – /51964  יצאתי לשנת השתלמות ראשונה שלי בחו"ל –בלונדון. שנה זו  הביאה למפנה העיקרי בהמשך דרכי המדעית. הדבר נבע ממסקנה שהתקבלה אצלי עוד קודם לכן, לאחר סיום עבודת הד"ר שלי. המסקנה אליה הגעתי הייתה שכל אחד משני אגפיו של מקצוע הגיאוגרפיה: האגף הפיסי ואגף הגיאוגרפיה של האדם, מחייב העמקה וכלים מחקריים משלו והחוקר הרוצה להתקדם  חייב לצמצם את עניינו ולהתמחות באחד משני האגפים  הללו, בלבד, בהתאם  להכשרתו, הלימודים המקצועיים הקודמים שלו והכלים המדעיים בהם הוא שולט. על-כן החלטתי כי בהתאם  להכשרתי האקדמית הקודמת: לימודי הנוספים באוניברסיטה העברית במסגרת החוגים להיסטוריה של עם-ישראל וארכאולוגיה: בחוג מוסף שהיה אז שם ואשר נקרא: גיאוגרפיה- היסטורית, כפי שהזכרתי כבר לעיל;  ולאור הניסיון הרב שרכשתי בעבודתי בצה"ל בענף ההיסטוריה שלו בחקר מלחמת העצמאות; ובהתאם לנטיותיי האישיות והתעניינותי הרבה שלי בעבר ההיסטורי של ארץ-ישראל דבר שהתבטא היטב גם בעבודות המוסמך והד"ר, מן הראוי והמתאים ביותר שאתמסר ואתמקד במחקר גיאוגרפי-היסטורי מהכיוון של הגיאוגרפיה של האדם. אי-לזאת החלטתי לצאת לשנת השתלמות ללונדון בתחום הזה. חלק ניכר משנה זו באנגליה הקדשתי לקריאה, לימוד ושיחות עם מורים וחברים בארץ זו על הנושא: מהותה של הגיאוגרפיה- ההיסטורית כפי שהיא נתפשת ע"י הגיאוגרפים העוסקים בגיאוגרפיה של האדם. כאשר חזרתי ארצה, לאחר השבתון אף פרסמתי מאמר מתודולוגי שהווה בעצם סיכום השיחות הדיונים והקריאה בנושא זה. (מס' 1 במבחר המאמרים הנוכחי ).[21]

אחד מתחומי המחקר המרכזיים במסגרתה של הגיאוגרפיה ההיסטורית כפי שהיא התקיימה בקרב הגיאוגרפים, במיוחד בתחילת המחקר הגיאוגרפי המודרני, היה זה שזכה לכינוי בשם: "הגיאוגרפיה שמאחורי ההיסטוריה". משמעותו העיקרית הייתה ההשפעה שהיו לתנאים הגיאוגרפיים, במיוחד הפיסיים, על ההתפתחויות היישוביות בתקופות ההיסטוריות בעבר, כאשר כמה ממחקרים  אלו הגיעו אף ל"דטרמניזם" גיאוגרפי. במאמר המתודולוגי שצוין לעיל, הרחבתי את הדיבור על מחקרים שונים מסוג זה בעולם כולו וגם בתחומה של א"י. אף ציינתי שעם התפתחות המקצוע חלו שינויים בהשקפות הגיאוגרפיות בדבר החשיבות המוגזמת שהוקנתה לסוג מחקר זה של הגיאוגרפיה-ההיסטורית בעבר, כאשר את מקומו החלה תופשת גישה אחרת שטענה שיש לשים את הדגש במחקר הגיאוגרפי-היסטורי יותר על התחום של "ההיסטוריה שמאחורי הגיאוגרפיה", ז"א על לימוד שינוי הנוף  כפי שהתקיים בתקופות היסטוריות שונות. אף הבאתי דוגמאות למחקרים רבים שהחלו נפוצים בין הגיאוגרפים תחת הכותרות של: בירוא יערות, ייבוש ביצות, כיבוש חולות או תחת הכותרת הכללית של "שינוי נוף: Changing    Landscape” ".   על- כן לאחר שחזרתי ארצה, עם תום שנת השתלמותי בלונדון והועלה הרעיון לפרסם את עבודת הד"ר שלי  באנגלית החלטתי, הפעם, כבר לא לפרסם את החיבור בצורה של "גיאוגרפיה רגיונלית" כאשר כל ההיבטים הגיאוגרפיים הפיסיים והיישוביים נכללים בחיבור, בדומה לפרסום העברי, אלא להסתפק רק בחלק של "הגיאוגרפיה של האדם" המצוי במחקר זה  וללכת הפעם בעקבות השורה הארוכה של פרסומים גיאוגרפיים-היסטוריים מהסוג של "שינוי נוף" אשר פורסמו בחוץ-לארץ על-ידי גיאוגרפים והראו בשיטה של "רצף יישובי" (   Sequent Occupance) את השלבים היישוביים ההיסטוריים השונים באזורים הנחקרים . כתוצאה פרסמתי בשנת 1968 במסגרת הוצאת "מגנס" בסדרה:   Scripta Hierosolymitana את חיבורי: The Changing Landscape of the Central Jordan Valley.[22]  

 מששלחתי חיבור זה לחברי הגיאוגרפיים היסטוריים בחו"ל לא רק שהגיבו בחיוב שהנה זו באמת דוגמא נאה למחקר גיאוגרפי-היסטורי בשיטה של "רצף יישובי"  אלא אף ניסו לעודד אותי כי ארחיב דוגמא זו לכדי מחקר כללי על "שינוי הנוף" של ארץ-ישראל כולה, במהלך ההיסטוריה.

אלא שהלימוד הורטיקלי של "ההיסטוריה שמאחורי הגיאוגרפיה" לא משך אותי מאחר והוא ביסודו צריך להתפרש על פני תקופות שונות ונראה היה לי גם כי הוא מוגבל באפשרויותיו. לעומתו נראתה לי ביותר, מבין כל הגישות הגיאוגרפיות-ההיסטוריות כפי שהיו מקובלות אצל הגיאוגרפים באותם ימים, דווקא הדרך של הלימוד התקופתי. רבות הושפעתי בכיוון זה מעבודתו של פרופ' קליפורד דרבי (Darby) אשר שימש ראש המחלקה לגיאוגרפיה ביוניברסיטי קולג' בלונדון (בה שהיתי בשנת ההשתלמות שלי) באנגליה ואשר נחשב באותם ימים כאבי הגיאוגרפיה ההיסטורית בארץ זו. [23]

דרבי יזם כבר בשנת 1936 פרסום ספר מסכם על הגיאוגרפיה-ההיסטורית של אנגליה עד 1800. הספר זכה לביקורות קשות על כך שהוא נכתב בשיטה של חתכי-רוחב בהתאם לתקופות המשנה השונות בתולדותיה של אנגליה ואינו עוסק בתהליכי השינוי וההתפתחויות הגיאוגרפיות- היסטוריות שחלו באנגליה בין התקופות השונות. בעקבות אלו יזם דרבי עריכה והוצאת ספר גיאוגרפי- היסטורי חדש על אנגליה שראה אור  מאוחר הרבה יותר בשנת 1977. ספר זה בנוי כבר בשיטה משולבת של מחקרים תקופתיים שביניהם נכנסים מחקרים ורטיקליים הדנים ומטפלים בתהליכים התפתחותיים בין תקופות המשנה השונות. [24]

דרבי פרסם גם מאמרים מתודולוגיים רבים על מהותה של הגיאוגרפיה ההיסטורית כפי שנתפשה על-ידו ואשר בחלק ניכר מהם עשיתי שימוש במאמרי שצוין לעיל (מס' 1 ). [25]

הוא כתב גם על גיאוגרפיה היסטורית וורטיקלית של שינוי נוף באנגליה ובאירופה . [26] עם זאת העבודה העיקרית שלו נשארה מחקרו המונומנטלי על נופה הגיאוגרפי של אנגליה בשנת 1086 לפי המפקד של ספר ה-Doomesday    שנעשה בפקודתו של ויליאם הכובש. הוא החל בעבודתו זו בשנות ה- 20 של המאה הנוכחית במסגרת עבודת ד"ר במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת קיימברידג' והמשיך בכך למעלה מ- 50 שנה כאשר במרוצתם פרסם 7 כרכים עבי כרס, בהם שחזר בצורה קפדנית, את נופם הגיאוגרפי-יישובי  של חלקי אנגליה השונים, כולל ווילס, במועד של המפקד שהתבצע. העבודה של דרבי היא העבודה המובהקת ביותר של מחקר גיאוגרפי-היסטורי בשיטה של חתך-רוחב, המתמקד בעיקר במקור אחד והמציג תמונה של שנה מסוימת אחת. [27]

דרך עבודתו של דרבי העלתה אצלי את הרעיון להתמקד גם כן בלימוד של חתך רוחב, אך לא כזה שיתבסס על מקור אחד ולא כזה שיתמקד במועד אחד בלבד, אלא חתך רוחב שיהווה לימוד של תקופה שלמה כאשר בתוכה ייחקרו תהליכים שפעלו בה ושינויים שהתרחשו והשפיעו עליה.

מתוך הכרתי את הלימוד ההיסטורי, המתבצע אף הוא בעיקרו בדרך הלימוד התקופתית, הגעתי למסקנה כי גם המחקר הגיאוגרפי -היסטורי חייב, בעיקרו, ללכת בדרך זו, אם כי המטרות והדגשים אצלו צריכים להיות אחרים ושונים. בעוד שההיסטוריון בדרך הלימוד התקופתית שלו שם את הדגש על האירועים הרעיוניים, התרבותיים, הפוליטיים, האישיים, הכלכליים וכדומה שהתרחשו בתקופה הנחקרת. הרי הגיאוגרף -ההיסטורי, מעצם היותו גיאוגרף, חייב לשים את הדגש על שינויים ותמורות  שאירעו בנושאים הקשורים בשטח, במרחב, בנוף בתקופה אותה הוא חוקר. מכאן גם שהחשיבות והערכיות של סוגי מקורות המחקר של אותה תקופה יכול ותהיה שונה אצל הגיאוגרף בהשוואה לחברו ההיסטוריון. בעוד שמקור מסוים תרומתו יכול ותהיה מצומצמת  מאד להיסטוריון היא תהיה רבת חשיבות לגיאוגרף ולהפך. החלטתי על-כן לבחור בלימוד תקופתי.

ההחלטה על לימוד תקופתי חייבה אותי לקבוע גם באיזו תקופת לימוד ברצוני להתמקד. ההכרעה נפלה על המאה ה- 19. הסיבות לכך היו כפולות. מחד נתברר לי כבר בלונדון כי במאה זו ישנם הרבה מקורות חשובים ביותר למחקר גיאוגרפי –היסטורי של ארץ-ישראל, אשר לא נוצלו ע"י היסטוריונים כמו מפות מפורטות וספרי לוואי המלווים אותם, ציורים וצילומים מתקופה זו המתארים ומציגים את נוף הארץ במאה זו, ארכיונים של חברות מדעיות שחקרו את הארץ ושל גופים נוספים שהיו קשורים בה באותה מאה (קונסוליות, מיסיונים, אגודות שונות ועוד'), כמו גם ספרות עצומה של נוסעים, מבקרים, ואישים מערביים אשר הרבו לכתוב עליה ואף חיו בה. מאידך הגעתי למסקנה שהלימוד של המאה ה- 19 הוא חשוב ביותר לרגל היותה תקופת הראשית של העת החדשה וכי כל ניסיון להתחיל ללמוד את תקופתה של העת החדשה בארץ-ישראל חייב להתחיל בלימודה של מאה זו. [28]

השלב הבא של מסקנותיי והחלטותיי אלו היה לגשת לעבודת מיון והערכה של מקורות המאה ה- 19 המתייחסים לארץ-ישראל, על-מנת שהערכה זו תשמש בסיס להמשך לימודי את התקופה. החלק השני של שנת ההשתלמות שלי בלונדון הוקדש להתמקדות בהערכה זו. היא מצאה את ביטוייה בספר הראשון שפרסמתי לאחר חזרתי משנה זו ואשר ראה אור בשנת 1970 ע"י הוצאת "כרטא" ו- "החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה" תחת הכותרת: ארץ-ישראל במאה ה-י"ט. גילויה  מחדש. [29]ספר זה זכה להצלחה רבה והתהודה שלו הייתה מרשימה. נראה לי בהחלט כי הוא היה אחד הגורמים המרכזיים אשר הביאו להתעניינות הרבה שהתעוררה בארץ להכרת תקופת המאה ה- 19 וספרות "הנוסעים" המתארת אותה. ולגל של תרגומים לעברית של חלק מספרות מעניינת זו. [30]

בשנת תשל"א (1970/71 ) יצאתי לשנת שבתון, הפעם לארצות-הברית למחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת מרילנד שליד וושינגטון הבירה. כאן שוב חילקתי את הזמן מחד, שימוש בספריות ובארכיונים העשירים המצויים בעיר וושינגטון. החלטתי לנסות להרחיב את ידיעותיי על כמה מחוקריה החשובים של א"י במאה ה-י"ט שחומר עליהם מצאתי בעיר זו. כך כתבתי שלושה מאמרים: האחד על שני חלוצי המחקר המדעי של א"י והמזרח: זטצן ובורקהרדט, שחומר עשיר עליהם מצאתי בספריית הקונגרס האמריקאי בוושינגטון (תרגומו ניתן במספר 9 בקובץ הנוכחי). השני, מאמר על משלחת המחקר האמריקנית בראשות הקצין האמריקני לינץ' שבאה לחקור את נהר הירדן וים-המלח בשנת 1848 ואשר דו"ח כתב-היד המקורי שלה מצוי בארכיון הלאומי האמריקני בוושינגטון ( תרגום מאמר זה, שהופיע בביטאון הארכיון האמריקני, ניתן במבחר המאמרים הנוכחי, מס' 10); השלישי מאמר שבמרכזו נמצא דיון וניתוח של מפת המדידה הראשונה של העיר ירושלים ששורטטה ע"י הארכיטקט הבריטי פרדריק קתרווד בשנת 1834 ואשר העתק מקורי שלה מצוי במחלקת המפות של ספריית הקונגרס האמריקני. (המאמר פורסם בביטאון של ספריית הקונגרס וגרסא מורחבת שלו שנתפרסמה בעברית ניתנת במבחר המאמרים הנוכחי, מספר 11 ).[31]

בנוסף לימדתי באותה שנת שבתון במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת מרילנד והשתתפתי בסמינרים הגיאוגרפיים-היסטוריים שהתקיימו במחלקה זו בהנהלת פרופ' רוברט מיטשל מהכוחות העולים, באותם הימים, בגיאוגרפיה- ההיסטורית של ארה"ב. [32]

בניגוד למצב באנגליה בה שמעתי בעיקר הרצאות מתודולוגיות פרונטליות על מהותה של הגיאוגרפיה-ההיסטורית הרי המפגשים במרילנד היו מבוססים על קריאת חומר שנקבע מראש ועל דיונים ערים שהתפתחו לאחר מכן במפגשים. בין היתר עלו בדיונים אלו שאלות יסוד באשר למהותה של הדיסציפלינה הגיאוגרפית. באותן שנים להט בקרב הגיאוגרפים בכלל הויכוח אם אכן יש להגדיר את מקצוע הגיאוגרפיה כמדע המרחב ( (Chorology אל מול ההיסטוריה כמדע הזמן ( Chronology ) או שגם אנו בגיאוגרפיה חייבים לתת משקל רב לממד הזמן, כפי שגם ההיסטוריה אסור לה להתעלם מממד המרחב. המסקנה בדיונים שלנו הייתה אז חד-משמעית: על הגיאוגרפיה להיות פתוחה לעבר. שכן פתיחות שכזו היא פשוט פתיחות לשורשים של מה שאתה. העבר הוא אמנם מנוגד להווה אך פרספקטיבי לו. ללא ידיעתו והבנתו קשה ואף בלתי אפשרי להבין את האחרון. בנוסף מצאתי כי  באמריקה עסקו הגיאוגרפים ההיסטוריים אתם באתי בקשרים, בעיקר בגיאוגרפיה ההיסטורית של העת החדשה, מעצם מהות ההיסטוריה של ארצות אלו. דבר זה הביא להגברת שיתוף הפעולה  שלי אתם לרגל המעבר של התעניינותי גם אני, בעיקר לתקופה זו. [33]

במקביל לקשרים ההדוקים שקיימתי עם המורים מתחום הגיאוגרפיה-ההיסטורית אשר נמצאו במחלקה לגיאוגרפיה במרילנד עצמה, קיימתי בעת שהותי בשנת השבתון בארה"ב מפגשים רבים עם חברים גיאוגרפים מהאסכולה הגיאוגרפית-היסטורית שקמה באותן שנים במחלקות לגיאוגרפיה שונות, ברחבי ארצות-הברית וקנדה  בהנהגתו של פרופ' אנדי קלרק מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת מדיסון, וויסקונסין.  קלארק היה תלמידו וחברו של קרל סאואר, מאבות הגיאוגרפיה המודרנית בארה"ב, אשר לימד בקליפורניה. אלא שבניגוד לסאואר אשר הדגיש במסגרת הגיאוגרפיה-ההיסטורית את לימודי הנוף, הסביבה והלימוד של תרבויות  קדומות. [34] הגיע קלארק למסקנה שהגיאוגרפיה-ההיסטורית חייבת לעסוק יותר בתקופות היסטוריות ולהשתמש במקורות היסטוריים ראשוניים. פרסומיו של קלארק לאורך השנים מצביעים על שינויים אלו שחלו בדרכי לימודו ובהשקפותיו האקדמיות. קלארק עבר מקליפורניה לקנדה שם עבד שנים רבות ונקשר לארץ זו. מכאן עבר למחלקה לגיאוגרפיה במדיסון בוויסקונסין בה פיתח ביותר את תחום הגיאוגרפיה ההיסטורית בהתאם להשקפותיו. [35]

תלמידיו של קלארק התפזרו למחלקות גיאוגרפיה שונות בארה"ב וקנדה ופרסמו ספרים חשובים בנושאים גיאוגרפיים-היסטוריים על מדינות ואזורים שונים בארצות אלו. עם חוקרים אלו החילותי מפתח קשרים הדוקים. אציין כמה מביניהם. השניים שבלטו כממשיכיו העיקרים של אנדי קלארק הם דיויד וורד אשר הפך גם לממשיכו של קלארק באוניברסיטת מדיסון, וויסקונסין והמשמש עתה זה כבר מספר שנים כנשיאה של אוניברסיטה זו.[36] השני הוא קול האריס שהפך להיות הגיאוגרף-ההיסטורי הבולט ביותר בקנדה ואשר לפרסומיו אתייחס בהמשך.

בנוסף אזכיר את רוי מרנס אשר בתחילת דרכו כתב במיוחד על צפון קרוליינה ,[37] ג'ים למון שכתב על איזור בפנסילבניה [38], ג'ים גיבסון שעבר לעסוק בקשרים הרוסיים עם צפון אמריקה[39] ובוב מיטשל, ממרילנד, בה שהיתי ואשר הוזכר לעיל על ידי, ואשר כתב על עמק ה"שננדוא" במדינת וירג'יניה[40]

השיחות, הדיונים, המפגשים הרבים  וקריאת החומר המתודולוגי הגיאוגרפי-היסטורי אשר קיימתי, בשנת השבתון שלי, הביאו לכך שלאחר חזרתי ארצה החילותי מקיים גם במחלקה לגיאוגרפיה בירושלים שיעורים מתודולוגיים על מהותה של הגיאוגרפיה-ההיסטורית תוך הכנת  מקראות של המאמרים והפרסומים החשובים שנתפרסמו בעולם המערבי בנושא זה ואף ע"י קריאה מוגברת בכתבי-העת ובספרות מדעית מתאימה בתחום זה. [41] אין ספק שקריאה זו, הדיונים והלימוד סביבה הביאו להקמתה ולגיבושה של הקבוצה הגיאוגרפית- היסטורית הפזורה כיום במחלקות השונות לגיאוגרפיה באוניברסיטאות בארץ ולפיתוח ענף זה של הגיאוגרפיה בישראל.[42]

בעת שהותי בארה"ב וקנדה אף הבחנתי כי מחקרים גיאוגרפיים היסטוריים רבים וטובים התייחסו לאזורים ספציפיים בארצות הללו ואף התבצעו לעתים במסגרת הכללית של מרכזי מחקר ומחלקות ללימודים אמריקנים או קנדיים בארצות אלו. במחקרים הללו בלט מאד  המרכיב הרגיונלי. דבר שחיזק אצלי את ההשקפה שמחקרים גיאוגרפיים-היסטוריים יכולים להתבצע גם במסגרת לימודי הארץ בה הם מתקיימים וכי אין המסגרת צריכה לקבוע אלא רמת המחקר עצמו. לאחר חזרתי ארצה הסכמתי על-כן לכתוב את המאמר המתודולוגי השני שלי (מספר 2 במבחר המאמרים הנוכחי) כאשר במרכזו עומד הלימוד של ארץ-ישראל ואשר נכתב לרגל פתיחת החוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה. בתוכנו הוא הושפע כבר במידה רבה מהכרתי ומידיעותיי את  המחקרים הגיאוגרפיים ההיסטוריים  שהתבצעו בארצות-הברית וקנדה.[43]

לאחר חזרתי משנת השבתון בשנת 1971 חל מפנה נוסף בדרכי האקדמית. תוצאות מלחמת "ששת הימים" אשר הביאו לאיחודה של ירושלים בשנת 1967 ואשר אפשרו גם לאזרחי מדינת ישראל, את הסיור והביקור ברבעיה של ירושלים העתיקה וחלקיה המזרחיים, קירבו גם אותי, כתושב ירושלים,  אל אוצרותיה התרבותיים-היסטוריים המיוחדים של עיר אוניברסלית זו. בעקבות זאת עלה בי הרעיון לנסות לשלב בין הידע הרב אשר החילותי לצבור בנושא לימודה וחקירתה של ארץ-ישראל במאה ה- 19 עם לימוד עברה ההיסטורי של העיר במאה זו. כך  התחלתי לפרסם אז שורה של מאמרים על העיר ירושלים במאה ה- 19: "מראה פני העיר ירושלים במחצית הראשונה של המאה ה- 19"; "גידול הקהילה היהודית בירושלים במאה זו"; "היציאה החלוצית של יהודי ירושלים אל מחוץ לחומות"; "מיקומו והתפשטותו של הרובע היהודי בעיר העתיקה", ועוד. כן כוונתי את תלמידי לכתיבת עבודות סיום לתואר מוסמך ועבודות ד"ר לנושאים בתחום המחקר של ירושלים במאה ה- 19. כל אלה התגבשו ונשאו פרות בפרסומים, מאמרים מקיפים וספרים, משלי ושל תלמידי, בשנים מאוחרות יותר. [44]

בנוסף, לאחר חזרתי מהשבתון בארה"ב בשנת 1971 החילותי להיות פעיל בירושלים מאד גם במסגרת המוסד "יד בן-צכי" אשר החל מתארגן אז מחדש ע"י מר יהודה בן-פורת. במידה רבה מצאתי במקום זה בית מתאים למחקרי ולתחומי ההתעניינות שלי. החברה לחקירת א"י בה הייתי קשור עוד לפני-כן ואשר קשרי עמה נמשכים עד היום, הפכה להיות יותר ויותר חברה מקצועית שהדגש העיקרי שלה הפך להיות תחום הארכאולוגיה שלא היה תחום הלימוד המרכזי שלי. במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית התחזקו מגמות המחקר בכיוון מדעי החברה והשיטות הכמותיות שלא היו תמיד לרוחי. באופו טבעי הלך ענייני והתרכז בפעילות הענפה שהחל מבצע המוסד החדש: יד בן-צבי שמרכז ענינו היה חקירת ארץ-ישראל וירושלים לכל תקופותיה ונושאיה. במסגרת פעילותי זו החילותי מקיים ביד בן-צבי  את פגישות "הקתדרה בע"פ" שעסקה בדיונים בנושאי חקירת א"י לתקופותיה השונות ובמקביל, בסיועו של מר יהודה בן-פורת, אף החילונו בהקמה ובביסוס של הרבעון "קתדרה" שהופעתו המוצלחת נמשכת עד היום וכן בפיתוח מסגרות הפרסומים הרבים שהחלו רואים אור בהוצאת "היד". אין פלא על-כן שגם פרסומי על ירושלים ועל נושאים נוספים בחקירת ארץ-ישראל החלו מוצאים את מקומם יותר ויותר במסגרת מערכת הפרסומים של יד בן-צבי.

בינתיים החלטתי לצאת בשנת תשל"ה(1974/5) לשנת שבתון  נוספת, הפעם לאוניברסיטת קרלטון באוטווה, קנדה. בארץ זו התפתח ביותר המחקר הגיאוגרפי-היסטורי במחלקות השונות לגיאוגרפיה במדינה. דומה כי המודעות הלאומית הביאה כאן לחיזוק ההתעניינות בתחום מחקר זה. ההיסטוריה מאוחרת הזמן של החדירה המערבית למדינה זו במרוצת התקופה של כמאתיים השנים האחרונות בלבד, הביאה את החוקרים בארץ זו להתמקדות במחקרם כאן בעיקר בתקופתה של  העת החדשה. במקביל התחזקה התעניינותי, גם אני, במיוחד במחקרה של א"י בעת החדשה.

ידידי אנדי קלארק סייע בידי בקבלת מקום השבתון בקנדה, אשר אליה היה קשור מאד מבחינה מחקרית כפי שציינתי כבר לעיל. בתקופת שנת השבתון ביקרתי אותו במקומו בארה"ב במדיסון ושוחחנו רבות. זה היה כבר לאחר שבינתיים ביקר בארץ לתקופת שבתון של טרימסטר ולמד להכיר יותר את נושאי הגיאוגרפיה-ההיסטורית של הארץ. אלא שעתה הוא היה כבר מאד חולה במחלתו הקשה. זכור לי כי בשיחותינו חזר והדגיש תמיד את חשיבות השימוש במקורות היסטוריים גם במחקר הגיאוגרפי-היסטורי. הוא דרש מהגיאוגרף-ההיסטורי  שישתמש גם הוא במקורות הארכיונים ובמקורות ראשוניים אחרים כהיסטוריון . כן הצביע על הצורך לשיתוף פעולה בין הגיאוגרפים-היסטוריים להיסטוריונים, עד כדי כריתת ברית ושיתוף פעולה ביניהם. דעתו הייתה שאם הגיאוגרפים -היסטוריים רוצים שיהיה "אימפקט" למחקריהם הם צריכים להגיע למצב שעבודותיהם תהיינה אמונות ומקובלות על ההיסטוריונים ותוערכנה על ידיהם. חשוב שהם לא יתבצרו במסגרת המונחים והטרמינולוגיה הדיסציפלינרית של מקצועם הגיאוגרפי בלבד אלא שיפרצו בעבודתם גם לתודעה, לעולם המושגים ולהשקפות של חבריהם ההיסטוריונים. "על כל גיאוגרף אקדמי בארה"ב" היה נוהג לומר לי, "ישנם בארץ זו עשרה היסטוריונים". אם הגיאוגרף-ההיסטורי רוצה שמחקרו ייקרא ויילמד, עליו לחדור גם לעולם הקריאה והלימוד ההיסטורי[45]

קלארק היה קרוב מאד גם לגיאוגרפים-ההיסטוריים הבריטים ובמיוחד מצא שפה

משותפת עם קליפורד דרבי, אשר הוזכר רבות כבר על ידי, גם לרגל החשיבות ששניהם נתנו לשימוש במקורות היסטוריים במחקרים גיאוגרפיים-היסטוריים. הוא התמסר מאד גם לעריכה. כך עמד מאחורי ההקמה של סדרת פרסומים על הגיאוגרפיה -ההיסטורית של צפון-אמריקה אשר הוא היה העורך הראשי שלה, בה ראו אור חלק ניכר מעבודות הד"ר של תלמידיו אך גם פרסומים נוספים של גיאוגרפים -היסטוריים מצפון אמריקה. כן עמד מאחורי ההקמה של כתב-העת הגיאוגרפי- היסטורי החשוב: Journal of Historical Geography אשר החל רואה אור באמצע שנות השבעים והפועל עד היום כביטאון גיאוגרפי-היסטורי יוקרתי ביותר. קלארק אף הגה את הרעיון שלכתב-עת זה יהיו שני עורכים: אחד- עבור האמריקות והשני- עבור אירופה ושאר חלקי העולם. [46]

המלומד האמריקני השני אשר עמו הרביתי להיפגש ולשוחח בנושאי מהותה ומטרותיה של הגיאוגרפיה ההיסטורית כפי שהיא צריכה להתקיים אצל הגיאוגרפים הוא פרופ' דון מייניג ( Meinig ) מאוניברסיטת סירקוז בארה"ב.  עם מיניג החילותי מפתח קשרים אקדמיים כבר לאחר פירסום ספרי הראשון באנגלית על "שינוי הנוף של עמק-הירדן התיכון" שצוין לעיל. מששלחתי ספר זה למיניג הוא ענה לי במכתב מפורט, מאז נמשכו קשרינו האקדמיים הידידותיים. כאשר שהיתי בשנת השבתון במרילנד בשנת 1970/1 ביקרתי אותו באוניברסיטה שלו בסירקוז ויחד עם ידידו הגיאוגרף ההיסטורי-תרבותי דיויד סופר שוחחנו ארוכות על הגיאוגרפיה עתידה ותחומי המחקר השונים בתוכה. לצערי נפטר דיויד סופר שנים מועטות בלבד לאחר- מכן[47] אך קשרי עם מיניג נמשכו ואף התחזקו. עוד בראשית הכרתי את מיניג התרשמתי ביותר מספרו הראשון על אגן קולומביה. ראיתי בספר זה מחקר גיאוגרפי-היסטורי לדוגמא ושמחתי לראות כי מיניג שילב בחיבורו זה מפות, תחריטים ואיורים רבים שהחיו את רוח התקופה בה עסק. אלו תאמו את השקפותיי וקיבלתי סיוע להן.  בהמשך פרסם מיניג מספר נוסף של חיבורים גיאוגרפיים- היסטוריים על אזורים נוספים באמריקה וגם על אוסטרליה, מהם למדתי רבות. [48]

במרוצת השנים הגיע מיניג אף לביקור בארץ כפרופ' אורח לתקופת טרימסטר אחד והקשרים שלי עמו התחזקו. מיניג נמצא עתה בעיצומו של סיום כתיבת חיבורו המונומנטלי הגדול על  "עיצוב פניה של אמריקה מאז ראשית החדירה המערבית אליה ". עד כה פרסם שלושה כרכים עבי כרס העוקבים בצורה כרונולוגית אחרי ההתפתחויות הגיאוגרפיות-יישוביות בארץ חשובה זו, ועתה הוא שוקד  על כתיבת הכרך הרביעי. [49]

מיניג הדגיש תמיד בפרסומיו כמו גם בהרצאותיו את החשיבות שהגיאוגרף- ההיסטורי צריך לתת לנופים אנושיים,  לפעילויות ולמערכים ודגמים גיאוגרפיים המתפתחים ונוצרים לאורך ציר הזמן. הוא הרבה לעסוק בגלעין (Nucleus  ) בליבה ( Core ), בתחום המצומצם (  Domain ), בתחום הרחב ( Sphere  ), ובחזית הגבול ( Frontier ) של תרבויות וחברות ועמד על ההתפתחויות וההתפשטויות שלהם. הוא מרבה להתייחס לאידיאולוגיות, אידיאות ותרבויות במידה כזו עד שיש שמגדירים אותו  ככגיאוגרף-היסטורי- תרבותי. עם כל זאת גם מיניג עומד על החשיבות הרבה של השימוש במקורות היסטוריים כולל מקורות ראשוניים בני התקופה על-ידי הגיאוגרף- ההיסטורי ותובע ממנו לעשות שימוש בהם, ברמת מיומנות גבוהה, שלא תיפול  מזו של ההיסטוריון חברו. [50]

החוקר השלישי אשר עמו נפגשתי רבות בעת שהותי בצפון אמריקה ולמדתי רבות מהפגישות עמו ומקריאת מאמריו הוא הגיאוגרף-ההיסטורי הקנדי קול האריס ( Harris  ) המעוגן כיום במחלקה לגיאוגרפיה בבריטיש קולומביה בוונקובר, קנדה. האריס ערך ופרסם את הכרך החשוב הראשון של האטלס הלאומי של קנדה. ועוד לפני-כן כתב יחד עם פרופ' וורקנטין אף הוא גיאוגרף- היסטורי חשוב מקנדה ספר בסיסי על "קנדה לפני הקונפדרציה"[51] כן כתב שורה ארוכה נוספת של מאמרים ופרסומים. במיוחד התרשמתי ממאמרו על "החשיבה ההיסטורית והמעשה הגיאוגרפי= The Historical Mind and the Practice of Geography ". אשר שימש עבורי תקופה ארוכה מעין נר לרגלי במחשבותיי הגיאוגרפיות-היסטוריות  אביא על-כן סיכום קצר של עיקר תוכנו. [52]

במאמר זה טוען האריס שהגיאוגרפים העוסקים בגיאוגרפיה של היום יודעים גם הם שהנופים הנוכחיים יש להם שורשים של עבר וכי הם משתנים עם הזמן, למרות זאת הדיסציפלינה שלהם כמעט ואינה חותרת להכרת העבר. לדעתו הסיבה לכך שהם טרודים כל הזמן בצורך לספק אינפורמציה והשקפות על ההווה , לאחרונה מתוך הצורך להגיע לשימושיות, במיוחד עבור נושאי תכנון,  על כן אינם מוצאים את הזמן למחקר בסיסי אקדמי יאות. האריס מדגיש כי ללימוד העבר חשיבות רבה בכך שלימוד כזה מפתח  אצל המבצע אותו דרך מחשבה מיוחדת- דרך של חשיבה היסטורית ( historical mind)). לדעתו בלימוד של העבר נתקל החוקר בקומפלקס מורכב של מקורות ונתונים, לעתים אף סותרים ומנוגדים אלו מחייבים אותו להתמודד עמם  ע"י הערכה, סלקציה ואינטרפרטאציה נכונים. החשיבה ההיסטורית מפתחת תכונות של שיפוט והערכה. היא לא יכולה להיות מדע מדויק כמדעים הניסויים אלא מהווה שילוב בין מדע ואמנות. עם זאת המאמץ הבלתי פוסק בה להיות מדויק מבדיל בינה לבין ספרות ושירה. לרוב היא אינה צמודה לתיאוריה ואין שום מתודה לוגית שתוכל לבחון אותה. היא מהווה צורה של חשיבה התלויה  בלימוד רחב, ניסיון, דמיון ודרך מחשבה הרואה דברים ביחד. נתונים מהעבר אינם סטטיים. הם מקבלים משמעות במחשבת החוקר, כאשר הם מצויים במסגרת קונטקסט מסוים הידוע היטב לו. במקרה של הגיאוגרף, כאשר הוא שקוע עמוק בלימוד של אזור מסוים. והוא מסיים את דבריו, בקביעה, כי אין איזה קסם של פורמולה שבאופן פתאומי יקל את הדרך  אל מחקר בסיסי. אין קפיצת דרך. ישנה מסורת ארוכה של למדנות שהחשיבה ההיסטורית שציינו כאן קשורה אליה מאד והיא הנותנת השראה למדע ולאמנות התלויים בשיפוטו של החוקר האינדבידואלי. אנו צריכים להגדיל את יכולת השיפוט האפקטיבית שלנו ולרבים מאתנו משמעות הדבר ללמוד חלק מסוים של העולם ואנשיו. שיטות וטכניקות שלמדנו בדרכנו יבוא להם השימוש המתאים אך אין תחליף מתודולוגי שיבוא במקום שנים של לימוד ויצירתיות אינטליגנטית. זהו שיעור קשה שיש ללמוד בחברה העסוקה בטכניקות. אמת ישנה זו חשוב ביותר שנחזיק בה על אף הלחצים המנוגדים של דורנו. [53]

בנוסף לפגישות עם שלושת החוקרים שציינתי לעיל, הרביתי לבקר בתקופת שנת השבתון במחלקות לגיאוגרפיה השונות בקנדה ובארה"ב ונפגשתי עם גיאוגרפים- היסטוריים רבים נוספים אשר היו פעילים בהן. קיימתי אתם שיחות ודיונים רבים אשר השפיעו עלי בהמשך פעילותי המחקרית.  

בעקבות התעניינותי בדעותיו של האריס הגעתי אף לאחד מתלמידיו המובהקים לן גלקי אשר ניסה להרחיב את השקפותיו של האריס בכיוון דעותיו של הפילוסוף האידיאליסט ההיסטורי קולינגווד אשר טען שהבנה של פעולות מסוימות שנעשו ע"י האדם תושג רק אם נשחזר מחדש את המחשבות שעמדו מאחורי הפעולות הללו וכיוון שהנוף האנושי הוא תוצאה ישירה של פעולת האדם  הוא כתוצאה מוצר של מחשבה ונוכל להבינו רק אם נדע  מה חשבו וכיצד פעלו האנשים שיצרו את הנופים האנושיים בהם אנו מתעניינים.[54]

מקנדה אף יצאה היוזמה להקמת אגודה מדעית של גיאוגרפים-היסטוריים של הארצות דוברות האנגלית, אשר נקראה בראשיתה בשם: CAUKANSUS = ראשי תיבות באנגלית של הארצות: קנדה (CA), הממלכה המאוחדת (אנגליה) (UK), אוסטרליה (A), ניו-זילנד ( NS) , ארה"ב ) US ). בעת שהותי בשבתון בקנדה הצטרפתי לפעילות אגודה זו  וכך חדר לתוכה ה " Gentile " הראשון אשר הביא לצירופה של ישראל אליה. ברבות השנים הפכה זו לאגודה הבינלאומית של הגיאוגרפים-ההיסטוריים ( ICHG) בעולם כולו. מאוחר יותר קיימה אגודה זו אף את אחת מועידותיה הבינלאומיות בירושלים. כך ממשיכה אגודה זו לפעול עד היום, כאשר הקבוצה הגיאוגרפית-היסטורית הישראלית נוטלת חלק חשוב בפעילותה. [55]

עוד לפני הכנס הבינלאומי של האגודה הגיאוגרפית-היסטורית וגם לאחריו ניסיתי להביא לכך שהגיאוגרפים-ההיסטוריים הבולטים בחו"ל יבואו לבקר בישראל. כך ביקרו בארץ, אם לתקופה של טרימסטר כפרופ' אורחים אם לביקור קצר של שבועיים עד שלושה כמעט כל הגיאוגרפים- ההיסטוריים המוזכרים ברשימה הנוכחית: דרבי וקלארק, מיניג והאריס, וורד ופרינס, בייקר ומיטשל וכך רבים נוספים. גם התלמידים בארץ אשר סיימו את עבודות הד"ר שלהם, במיוחד אלו שנקלטו באקדמיה, החלו יוצאים , במידה רבה בעקבותיי, לתקופות השתלמות ושבתון למחלקות לגיאוגרפיה בעולם בהן נמצאו גיאוגרפים-היסטוריים פעילים, במיוחד למחלקה לגיאוגרפיה ביוניברסיטי קולג' בלונדון ולזו שבמרילנד בארה"ב, אם כי גם לרבות נוספות. כך הלכה והתגבשה ביותר הקבוצה הגיאוגרפית-היסטורית הישראלית.

במקביל לכל פעילותי האקדמית הכללית בתקופת שנת השבתון שלי בקנדה השתדלתי במרוצתה, ואף לפני-כן, לפרסם כמה ממחקרי על ירושלים במאה ה- 19 בביטאונים האקדמיים הגיאוגרפיים הבינלאומיים. בין היתר פורסמו מאמרי על:  הגידול וההתפתחות שלהעיר ירושלים במאה ה- 19; על המערך והפעילות של העדות הנוצריות בעיר בתקופה זו; על הגורמים החוקתיים והתרבותיים והשפעתם על התפתחות העיר, ועוד. [56]

אז החלו מתגבשים אצלי אף כמה מהרעיונות על הדרך בה אנקוט, לאחר חזרתי ארצה, בתוכניתי לכתוב ספר מקיף על העיר ירושלים במאה ה- 19. הפנמתי למחשבותיי חלק ניכר מהרעיונות וההשקפות אותן ספגתי בשיחותיי ובחומר שקראתי בארה"ב וקנדה והחלטתי כי גם בכתיבה על העיר ירושלים אשתדל לשים לב לחברות ולעדות, להשקפות ולאידיאולוגיות של קבוצות האוכלוסייה השונות שחיו בירושלים במאה ה- 19 ואשר היו פעילות בעיר ביצירת נופה בתקופה זו. על כן הרביתי לעסוק בישוב היהודי הישן שחי בעיר, האידיאולוגיה שלו והשקפותיו ובדרכי חייו וקיומו; בקהילות והעדות הנוצריות השונות, הארגונים והמוסדות השונים שלהם שהתקיימו בעיר ואף בעדה המוסלמית על קבוצותיה, נוהגיה, מגוריה ואורח חייה. הרחקתי לכת בנושאים אלו במידה כה רבה עד שלעתים אף האשימו אותי חברי הגיאוגרפים כי עבודותיי חדלו מלהיות עבודות גיאוגרפיות והפכו להיות תיאורים ושחזורים היסטוריים בלבד. [57]

גם את הרעיון לשם עבור ספרי: "עיר בראי תקופה" שאבתי באחת מנסיעותיי בתקופת השבתון, היה זה עת ביקרתי במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת שיקגו בארה"ב. שם נשאתי הרצאה על ספרי: "ארץ- ישראל במאה ה-י"ט. גילוייה מחדש". בהרצאה זו הדגשתי בפני השומעים כי בעת פרסום ספרי זה עמדתי בכל תוקף על כך כי לא ישולבו בו איורים, צילומים, מפות או ציורים שלא מתקופת המחקר וכי הכנסתי בספר זה אך איורים מקוריים של תקופת המאה ה- 19. בתום ההרצאה בעת הדיון פנה אלי פרופ' מרווין מייקסל (Meiksell ), ממובילי המחקר הגיאוגרפי- היסטורי- תרבותי בארה"ב, ושאלני אם רעיון זה לא עלה על דעתי לרגל קריאתי את ספרו של הגיאוגרף -ההיסטורי האמריקני רלף בראון: "ראי עבור האמריקנים, דמות החוף המזרחי בשנת 1810".  השיבותי בחיוב. [58]  ואכן במאמרי המתודולוגי שצוין לעיל והניתן בראש מבחר המאמרים הנוכחי אני מקדיש פיסקה מיוחדת לעבודה הגיאוגרפית-היסטורית של חוקר זה על הנוף של מזרח ארה"ב במאה ה- 19, בה הוא מדגים, בדרכים קיצוניות, כיצד צריך להשתמש במקורות היסטוריים כדי להחיות תקופה עבר נלמדת  גם במחקר גיאוגרפי-היסטורי.[59]

במאוחר יותר כאשר חזרתי לארץ וסיימתי את כתיבת ספרי על ירושלים במאה ה- 19 החלטתי סופית לקרוא לו בשם:  עיר בראי תקופה, על משקל ספרו של בראון שצוין לעיל: "ראי עבור האמריקנים"  . הכוונה הייתה להדגיש את חשיבות לימוד רוח התקופה גם בשחזור עברה של עיר. שכן היה נראה לי כי רק בעזרת העמקה בכיוון זה אצליח להבין ולהבהיר לקהל הקוראים את התהליכים והאירועים  שהביאו להתפתחות הגיאוגרפית-היסטורית הכה מיוחדת של העיר ירושלים בתקופת המאה ה- 19 .

לאחר פרסום ספרי זה בוקרתי לעתים על כך שהרביתי מדי בציטוטים בו של מקורות התקופה עד שהיה בכך  משום חזרה . אלא שהכוונה שלי הייתה שהקריאה שלהם, כולל שינויי הניואנסים  בין התיאורים  השונים, בליווי האיורים הרבים שצרפתי לחיבור יחיו ויעשירו יחד את תחושת רוח התקופה. נראה לי שהתגובות החיוביות שהתבטאו בתפוצה ובשימוש הרב שנעשה בספרים אלו הוכיחו אכן את ההצדקה של הכתיבה שצוינה. [60]

לאחר חזרתי מהשבתון בקנדה התחזקה שנית פעילותי במוסד יד בן- צבי. סייעתי למר יהודה בן-פורת מנהל היד ולמר מרדכי איש-שלום יו"ר הועד המנהל, בקידום פעולות מוסד זה. באוניברסיטה העברית הוקם אז גם מרכז משותף עם יד בן-צבי שמטרתו הייתה קידום מחקרה של א"י. אף קיימנו סמינרים מחקריים לתלמידי תואר שני ושלישי באוניברסיטה, בסיוע "היד". אז נקבעה גם, לאחר פטירתה של רחל ינאית בן-צבי, מילגת קיום משותפת ל "יד" ולאוניברסיטה לתלמיד מחקר לתואר ד"ר לזכרה. כן החילונו מקימים מרכזי מחקר משותפים לחקר א"י, עם האוניברסיטאות הנוספות בארץ. גם הפעילות הפרסומית של היד החלה גדלה ומתעצמת. אין פלא על-כן שגם שני חלקי ספרי  על ירושלים בתקופת המאה ה- 19: א- העיר העתיקה ו ב- ירושלים החדשה בראשיתה שפורסמו בשנים 1977 ו- 1979 ראו אור בהוצאת "היד".[61]

עם סיימי את מפעל עבודתי על העיר ירושלים במאה ה- 19 חשבתי להרחיבו לשאר חלקי א"י. החילותי אוסף חומר רב בארץ, אך היה נראה לי כי אוכל להשלימו בצורה נכונה יותר בעזרת המקורות עליהם עבדתי בשעתו בלונדון. החלטתי לצאת שוב בראשית שנת תש"מ (1979/80 ) לתקופת שבתון נוספת הפעם לזמן קצר יותר של סימסטר אחד בלבד. היעד שנבחר היה שוב המחלקה לגיאוגרפיה ביוניברסיטי קולג' לונדון. כאן חידשתי את הקשרים עם החברים אשר הכרתי לפני כ- 15 שנים. דרבי עבר אמנם כבר ב- 1966 חזרה לקימברידג' מקום בו החל בקריירה האקדמית שלו. עתה נמצא כבר בפרישה מעבודתו האוניברסיטאית, עם זאת המשכתי לשמור עמו קשרים ולבקרו מדי פעם בביתו בקימברידג'.

בלונדון נפגשתי רבות עם פרופ' ביל מיד (Mead ) אשר החליף את  פרופ' דרבי כראש המחלקה לגיאוגרפיה ביוניברסיטי קולג', לאחר מעברו של האחרון חזרה לקימברידג'. מיד חקר במיוחד את ארצות סקנדינביה בגישה גיאוגרפית- רגיונלית אך כתב גם על הגיאוגרפיה- ההיסטורית של חבל ארץ זה. [62]

ידידי יו פרינס היה עסוק, כשותפו של אנדי קלארק, בעריכה של כתב העת הגיאוגרפי- היסטורי (ראה לעיל), כאשר הוא משמש כעורך הבריטי הראשון של כתב עת זה בעוד קלארק שימש כעורך הראשון של "האמריקות". הוא הקדיש שנים רבות לעבודת עריכה זו וגם החל מפרסם פרסומים גיאוגרפיים-היסטוריים נוספים משלו, במיוחד בנושאי דימויים, נוף  ומפות מיוחדות.[63]

ידיד נוסף שלי עוד מתקופת השהות הקודמת שלי בלונדון בשנת 1965 ואשר עתה חידשתי עמו את הקשרים היה ד"ר אלן בייקר. אלן החל בולט כמתודולוג המוביל של הגיאוגרפיה- ההיסטורית באנגליה. הוא עבר עוד בשנת 1966 מיוניברסיטי קולג' בלונדון, יחד עם פרופ' דרבי, למחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת קימברידג'. כאן התמקם בעמנואל קולג', בו שימש כטיוטור בכיר והפך קולג' זה למרכז אקדמי מתודולוגי לנושא הגיאוגרפיה- ההיסטורית, בו קיים סמינר מתודולוגי גיאוגרפי-היסטורי לעתים מזומנות, קרובות . בראשית שנות ה- 70 פרסם בייקר שני ספרים מתודולוגיים בסיסיים בנושא זה. [64] בראשית שנות ה- 80 אף יזם כנס בינלאומי מתודולוגי בגיאוגרפיה-היסטורית בו השתתפתי גם אני ואשר פורסם לאחר מכן כפרסום הראשון של סידרת הספרים בגיאוגרפיה- היסטורית בהוצאת קימברידג', אשר הוא יזם ודחף. [65] בעקבות ספר זה המשיכה הוצאת קימברידג' בהוצאת ספרים רבים נוספים בגיאוגרפיה-היסטורית בגיבויו של אלן בייקר, מפעל הנמשך עד היום. [66]

 בכנס הבינלאומי שהתקיים בעמנואל קולג' בראשית שנות ה- 80 הכרתי לראשונה גם את רובין בטלין אשר החל מגלה אף הוא פעילות בתחום המתודולוגי של הגיאוגרפיה-ההיסטורית. לאחרונה אף פרסם ספר מסכם חשוב בנושא זה. [67] רובין החל מגלה בהמשך גם התעניינות בגיאוגרפיה- ההיסטורית של ארץ-ישראל ואף פרסם מספר מאמרים בנושא זה.[68]

 כן הרחבתי את קשרי האקדמיים עם גיאוגרפים-היסטוריים נוספים באנגליה ואף בכמה מארצות המערב האחרות.[69]

בנוסף לפיתוח קשרי האקדמיים החילותי מרכז, בתקופת השבתון שלי בלונדון חומר מהארכיונים והספריות הרבות של עיר זו אותם הכרתי עוד משנים קודמות, על נושאים נוספים מתחום הגיאוגרפיה-ההיסטורית של א"י במאה ה- 19. בשלב ראשון בחרתי לנסות לשחזר את מצבן של ערי א"י האחרות במאה זו.  בעקבות זאת פרסמתי לאחר מכן בכתב-העת 'קתדרה' בשנת 1981, מאמר מקיף בנושא זה תחת הכותרת: "שנים-עשר היישובים הגדולים  בארץ-ישראל במאה ה- 19". בישובים אלו לא ירדתי אמנם לפירוט כמו זה שבצעתי בירושלים אך התמונה הכללית בהחלט נתקבלה. אף נעשה הניסיון למיין את הערים השונות שהיו בארץ באותה עת לסוגים ולקבוצות שונות. [70] מאוחר יותר כאשר נתבקשתי להציע מאמר לספר יובל לכבודו של פרופ' זאן גוטמן, מבכירי הגיאוגרפים בעולם כולו באותם ימים ואשר שימש כראש בית-הספר לגיאוגרפיה באוקספורד באותו זמן, החלטתי לנסות לסכם את המאמר בקתדרה למאמר כללי ומשווה יותר ולפרסמו בספר לכבודו של פרופ' גוטמן.[71] תרגומו של מאמר זה ניתן במבחר המאמרים הנוכחי (מספר 15 ). [72]

בנמקביל החילותי בתקופת השבתון באנגליה, לאסוף חומר על נופה היישובי הכללי של א"י במאה ה- 19 מתוך כוונה לסכם נושא זה במספר מאמרים. אלא שאז, לאחר חזרתי ארצה, נבחרתי בסוף שנת 1981 (תשמ"ב) לתפקיד דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית ולא נתאפשר לי להמשיך בעבודתי המחקרית בקצב ובהיקף אותם תכננתי. החלטתי להתמקד בתקופה זו, שארכה  4 שנים, בהכנת הגרסאות האנגליות של שני חלקי ספרי על ירושלים. העבודה גם כאן הייתה מרובה שכן שאפתי לצמצם בנוסחים הללו את הפרטים המקומיים ולעומת זאת להרחיב במקצת את הרקע וההכללות עבור קוראים שפרטי ירושלים רחוקים מהם. כך ראו ספרים אלה אור באנגלית הראשון, בשנת 1984 והשני ב- 1986. [73]  יחד עם זאת המשכתי בהשלמת כמה מהעבודות בהן התחלתי עוד באנגליה על הישובים והאוכלוסייה של הסנג'קים התורכים השונים שנמצאו במאה ה- 19 בשטחה של א"י.

אחד המניעים העיקרים בהחלטתי לעסוק בלימודה של א"י במאה ה- 19 היה רצוני להכיר היטב את הארץ אליה הגיעו חלוצי התנועה הציונית. השאלה שתמיד סקרנה אותי הייתה:  האם הייתה זו אכן ארץ ריקה לפני הגעת החלוצים הציוניים אליה, כפי שספרות פרו-ציונית מסוימת טענה? או שהייתה זו ארץ מלאה באוכלוסיית בני עם אחר אשר נושל וגורש ע"י המהגרים הציונים אשר הגיעו אליה, כפי שטענה ספרות אחרת אנטי ציונית, בדרך כלל ? ומה היה בכלל נופה היישובי האמיתי של א"י בתקופת המאה ה- 19 לפני שהמודרניזציה המערבית החלה חודרת אליה ?

הדרך בה בחרתי לנסות להגיע לתשובות שתספקנה אותי בנושאים הללו. הייתה  לשחזר את מספרי היישובים והאוכלוסייה בשנות השבעים של המאה ה- 19 לפני ראשיתה של התנועה הציונית והקמת המושבות הראשונות של "העלייה הראשונה" בתוכה.

בארבעה מאמרים מפורטים שבחלקן התפרסמו כבר לאחר סיימי את תפקיד הדיקאן בצעתי שחזורים מפורטים של היישובים והאוכלוסייה בארבעת הסנג'קים התורכיים של א"י בשנות השבעים של המאה ה- 19: עכו (1984), שכם (1984), ירושלים (1985), ועזה (1987). במבחר המאמרים הנוכחי אני מציג מאמר אחד כזה: " היישובים הכפריים בסנג'ק עזה (כולל יפו ורמלה) בשנות השבעים של המאה- 19. (מס' 16). [74]

סיכום כלל מספרי היישובים והאוכלוסייה כפי שנתקיימו בארץ בשנות השבעים של המאה ה- 19 הצגתי במאמר הניתן בקובץ הנוכחי (מס' 17) והנקרא: "אוכלוסיית א"י  ויישובה ערב מפעל ההתיישבות הציוני" (1988) . שילוב הממצאים שהעליתי בארבעת הסנג'קים  בתוספת פרטים נוספים הבאתי במאמר מפורט  בספר על 'תולדות הישוב היהודי א"י מאז העלייה הראשונה: התקופה העות'מאנית', שראה אור במפעל של האקדמיה הלאומית הישראלית והנקרא: "הנוף היישובי של ארץ-ישראל ערב ההתיישבות הציונית" (1990). [75]

לאחר סיימי את תפקידי כדיקאן החלטתי לצאת שוב בשנת תשמ"ז (1986/7 ) לתקופת שבתון נוספת הפעם שוב ללונדון, אנגליה. כאן חזרתי שנית לעסוק  בספרות "הנוסעים" המערביים אשר הגיעו לא"י במאה ה- 19 אלא שעתה התכוונתי לכתוב הערכות כלליות על אופייה, המיון שלה לסוגים שונים ובחינת התפיסות והדימויים שהיו מקובלים אצלה באשר לארץ-ישראל- הארץ הקדושה. שנים ממאמרים אלה שהוכנו על-ידי בתקופה זו ושנתפרסמו לאחר-מכן, ניתנים במבחר הנוכחי: ה"תפיסות והדימויים של ירושלים וארץ-ישראל מהמאה הי"ט" (1988) ו-"לאופייה של הספרות הגיאוגרפית-היסטורית של ארץ-ישראל מהמאה ה- י"ט" (1991)(מס' 12, ו- 13).[76]

בלונדון פגשתי בתקופת השבתון, של פעם זו, שנית את פרופ' דיויד לבנטל אשר עבר לכאן מארה"ב כבר מספר שנים לפני-כן, לאחר שקיבל משרה של פרופ', במחלקה לגיאוגרפיה ביוניברסיטי קולג' בעיר זו. את לבנטל פגשתי בארה"ב עוד בתקופת שהותי הראשונה בארה"ב ( 1970/1 ). ב- 1965 הוא ערך ופרסם מחדש את ספרו הנודע של ג'. פ. מרש, "אדם וטבע", אשר ראה אור 100 שנים לפני-כן בשנת 1864. ספרו של מרש עורר הדים רבים כבר במאה ה- 19 שכן הוא היה אולי הראשון אשר יצא נגד השינויים והפגיעה של האדם בטבע. בניגוד לדעות הדטרמניסטיות ששלטו בכיפה באותה תקופה על ההשפעות המכריעות שיש לגיאוגרפיה הפיסית על חיי האדם (ראה לעיל). בא מרש וטען שפעילות האדם היא הגורמת לשינוי הגיאוגרפיה הפיזית של הארץ. [77] במידה רבה משתלב ספרו של מרש למסגרת הגיאוגרפית-היסטורית שהוגדרה על ידינו לעיל בשם של "שינוי נוף" ( Changing Landscape ). אלא שבניגוד לזו שמטרתה הייתה בעיקרה שחזור פוזיטיביסטי של עצם תהליך שינוי נוף ללא קביעת עמדה ערכית. [78] בא מרש ויוצא בספרו בהתרעה חמורה כנגד הפגיעות וההרס שמביא האדם לנוף הטבעי ע"י השינויים אשר הוא מחולל בו. ספרו של מרש הפך כבר במאה ה- 19 להיות אחד הקטליזטורים המרכזיים להתעוררות תנועה ששאפה ופעלה לשימור נוף טבע הארץ.[79] גם כאשר פרסם דיויד לבנטל את הספר מחדש, מאה שנה מאוחר יותר, היה זה לרגל ההתעניינות המרובה באותו זמן בעניין התפקיד שמילא האדם בשנוי פני נוף כדור הארץ ובספרו של מרש בכלל זה. הדבר התבטא גם בקונגרס בינלאומי חשוב שהתקיים בנושא זה באמצע שנות ה- 50 ואשר זכה לפרסום עב כרס תחת כותרת זו.[80]

כאשר פגשתי בלבנטל בלונדון באמצע שנות ה- 80 היה זה כבר לאחר שעבר לעסוק בנושאים אחרים וזמן קצר לאחר צאת ספרו המיוחד על "העבר הוא ארץ זרה" [81] בשיחות שקיימתי עמו על ספרו כמו גם על השקפותיו הכלליות טען דיויד שהוא אינו רואה את עצמו כגיאוגרף-היסטורי וכי אינו מתעניין בעבר לכשעצמו אלא יותר איך הוא משתקף, משפיע ותורם להווה. זוהי בעצם השקפת היסוד של כל הספר. בהקדמה לספרו הוא מפרט השקפה זו. בין היתר הוא מציין כי העבר הוא הכרחי עבורנו וכי אנו לא יכולים לברוח ממנו, בלעדיו אף נחסר כל זהות, אף דבר לא יהיה קרוב אלינו וההווה יהיה חסר כל משמעות. עם זאת מהווה העבר גם עול כבד עלינו, המקשה על כל התחדשות וסוגר בפני כל עתיד. המורשת שמחד מחזיקה אותנו היא גם המגבילה אותנו. עלינו לבחון איזה תועלת היא מביאה לנו וכמה היא עולה לנו. בקבלנו היבטים ותחומים מסוימים משלה ובדחותנו אחרים מתוכה אנחנו מעצבים בעצם מחדש את העבר לאור הצרכים שלנו בהווה. העבר המתגלה לנו כיום הוא לא זה שהתרחש באמת אלא זה שאנו יוצרים אותו בהתאם להשקפות של כל אינבידואל ואינבידואל מתוכנו. העבר האמיתי נעשה יותר ויותר ארץ זרה עבורנו אבל באותו זמן הוא הולך ומשתלט, במידה הולכת וגוברת, על חיינו היום-יומיים.[82]

בתוך הספר עצמו מנסה לבנטל להראות כיצד העבר נתפש ונעשה בו שימוש מניפולטיבי ע"י החברה המערבית, מאז תקופת הרינסנס ועד היום, וזאת כאשר הוא מתייחס לנושאי אמנות, ארכיטקטורה, ספרות, פסיכולוגיה של הזיכרון, "תפישות" של האדם, ועוד'. מבחינות רבות ניתן על כן בהחלט להגדיר את לבנטל יותר כגיאוגרף תרבותי מאשר כגיאוגרף היסטורי עם זאת עצם העיסוק שלו בנושאי עבר מקרבים אותו מאד גם אל המחקר הגיאוגרפי-היסטורי. היו על כן שתייקו אותו תחת הכותרת, גיאוגרף תרבותי- היסטורי. [83]

עיסוקו של לבנטל במרש מחד ובמורשות העבר בנוף ההווה הנוכחי מאידך, קרבו אותו גם לנושא מרכזי שהפך להיות חשוב אצל הגיאוגרפים-ההיסטוריים והוא נושא שימור הנוף הטבעי וההיסטורי. מבחינה זו ניתן לומר כי גם כל הגיאוגרפים-ההיסטוריים הרבים האחרים שעברו לעסוק בנושאי שימור, עניינם המרכזי חדל להיות העבר והפך להיות, במידה רבה, ההווה כאשר הם שואפים לנצל את הידע  ההיסטורי שלהם לתכנון ושילוב של העבר בהווה הקיים ובעתיד הצפוי לו.[84]

גם אני, לאחר חזרתי ארצה, כמו גם מספר ניכר מתלמידי החילונו להיות פעילים בנושאי שימור בארץ באותה תקופה שכן הקשר בין הלימוד הגיאוגרפי-היסטורי אצלנו עם השטח והנופים הטבעיים והתרבותיים של הארץ היה ברור ובולט ואף הביא כתוצאה מכך לנקיטת עמדה ערכית מצדנו לנושא זה. [85]אלא שמבחינה מחקרית קשה היה לו לתפוש מקום מרכזי בקרבנו.

ההתעניינות שלי בתקופת השבתון באנגליה גם בנושאים גיאוגרפים-היסטוריים- תרבותיים לא הסיטה אותי, בכל אופן, מהמטרה העיקרית שהצבתי לעצמי גם בשבתון זה והיא המשך הלימוד

וההכרה של  ארץ-ישראל של המאה ה- 19. אלא שבתחום זה חל שינוי מסוים בלימודי בתקופת שבתון זו. הוא החל באחד מהביקורים שקיימתי במחלקות לגיאוגרפיה שונות באנגליה באותה שנה כאשר הגעתי לאוניברסיטת דרהאם בה מצוי מרכז מחקר חשוב לכל אזור המזרח-התיכון. נשאתי שם הרצאה על: "ירושלים וא"י במאה ה- 19" ולוויתי אותה במבחר של שיקופיות מציורים, רישומים וצילומים מקוריים של הארץ מאותה תקופה. לאחר ההרצאה ניגש אלי אחד מידידי במקום, מי ששימש באותה עת ראש המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה זו ואשר בצעירותו הגיע אלינו לארץ על מנת לעשות עבודת מחקר על "ההתיישבות האזורית בחבל לכיש", נושא שכזכור עסקתי גם אני בו בראשית עבודתי האקדמית. הוא סיפר לי על אוסף ציורים מקוריים בצבעי שמן ומים שנאסף במשך עשרות בשנים על אזור המזרח  הערבי כולו ממרוקו ועד אפגניסטן ע"י אישיות בריטית  ואשר הוצע לקנייה למרכז המזרחני בדרהאם. למרות שהרכישה לא נתבצעה הוא הציע לי לנסות להגיע לאוסף זה, אף מסר לי את כתובת בעליו בלונדון, שכן ראה בו ציורים מקוריים מעניינים גם על ירושלים וא"י. משחזרתי ללונדון ניסיתי לברר גורלו של אוסף זה ונמסר לי כי הוא הועבר ל"מוזיאון ויקטוריה ואלברט" בלונדון, בו הוא נמצא עד היום. אף ניתנה לי הרשות לעיין באוסף ולהשתמש בציורים שבו לצורכי מחקרי המדעי. [86]

בתחילה חשבתי אך לפרסם מאמר או שנים על נושא זה אלא משהתחלתי לעבוד על החומר נתגלה לי עולם ומלואו. כזכור ציינתי כבר שעוד בעת פרסומ ספרי הראשון על ארץ-ישראל במאה ה-י"ט. גילוייה מחדש בשנת 1970, השתדלתי בכל מאודי לשלב בתוכו מספר ניכר של ציורים ואיורים ממקורות התקופה בלבד וזאת על-מנת להחיות אותה, אלא שבשעתו כמעט ולא התייחסתי לאישים שעמדו מאחורי הציורים ששרטטו וציירו אותם.  עתה למדתי עד  כמה חשוב המעקב אחר אישים אלו, אם ברצוננו להעריך נכונה אכן את ציוריהם. כך שקעתי בעולם מלא קסם. החילותי עובר ממוזיאון למוזיאון בתחילה באנגליה ולאחר מכן ברחבי העולם כולו תוך חיפוש אחר ציורים מקוריים של ציירים שביקרו בארץ ורשמו את אתריה ונופיה במכחול של מברשת וצבע. בחקירה זו החילותי עוד בעת שהותי  בשנת השבתון בלונדון והמשכתי בכך לאחר מכן עוד מספר שנים. תוצאותיה מצאו את ביטויים בספרי המפורט בנושא זה: צייריה וציוריה של ארץ -ישראל במאה ה- 19, ספר זה ראה אור לראשונה בעברית בשנת 1992. בעקבותיו אף פרסמתי מספר מאמרים שהרחיבו והדגישו מספר נקודות שצוינו בספר. במבחר המאמרים הנוכחי אני נותן מאמר אחד (מס' 14): "נופה של  ארץ-ישראל בציורי מקרא של המאה ה-י"ט"; המהווה הרחבה וסיכום של אחד הנושאים אליהם התייחסתי גם בספר עצמו. [87]

בשנת 1993 נבחרתי לתפקיד רקטור האוניברסיטה העברית. כניסתי לתפקיד  זה הסיטה אותי שוב מעבודותיי המחקריות, פרט להשלמות ולפרסום מספר מאמרים שהוו בעצם תרגומים מעובדים של פרסומים שראו אור קודם לכן בשפה העברית.  במיוחד השתדלתי אז לקדם את תרגום ספרי על צייריה וציוריה של א"י במאה ה- 19 לאנגלית, בצורה מעובדת כולל גם כמה תוספות, והצלחתי להביאו לאור בשפה זו בשנת 1997. [88]

עם סיומי את תפקיד הרקטור בשנת 1997 יצאתי לתקופת שבתון אחרונה לפני פרישתי לגמלאות. הפעם חלקתי את הזמן בין ספריות וארכיונים בוושינגטון בארה"ב לבין לונדון באנגליה. באשר לתחומי המחקר החלטתי להתמקד הפעם בשניים מרכזיים.

עם צאתי לוושינגטון לקחתי עמי את הספר המפורט על תולדות האוניברסיטה שבתפקידי כרקטור האוניברסיטה עודדתי מאד את פרסומו. [89] עיינתי בו ביסודיות ונתברר לי כי נושא "חקירתה של א"י" כפי שהתקיים באוניברסיטה עד לשנת 1948 כמעט ולא זכה בו לדיון. כיוון שהנושא מאד עניין אותי החלטתי להתחיל לחקור אותו ולנסות לסכמו במאמר מקיף. תוך כדי עבודתי על נושא זה הגעתי למסקנה שלא ניתן להבין את התפתחות נושא חקירת א"י באוניברסיטה העברית בפרט והארץ כולה בכלל, במיוחד בחלק הארכאולוגיה שבו, ללא לימוד הפעילות של המוסדות הזרים, הלא-יהודים, שעסקו במחקרה של ארץ-ישראל בתקופת המנדט הבריטי. החילותי לסכם נושא זה עוד בעת שהותי בוושינגטון והמשכתי בכך בלונדון בספריות ובארכיונים שבה, במיוחד בזה של "קרן החקר הבריטית".  כך הכינותי מאמר מפורט בן שני חלקים על נושא זה, אשר הוזכר כבר לעיל שהתפרסם לאחרונה בחוברות "קתדרה" 92  ו –  93  של שנת 1999 תחת הכותרת: " המוסדות הזרים לארכאולוגיה ולחקירת ארץ-ישראל בתקופת המנדט".  [90]

תוך כדי נבירתי בחומר הארכיוני ובספריה של הקרן הבריטית בלונדון הגעתי למסקנה כי ישנו עוד נושא בחקירת ארץ-ישראל שלא מצא עד כה ביטוי מספיק בספרות המקצועית והוא נושא לימוד "אורחות החיים והמנהגים" ( Manners and Customs ) של האוכלוסייה הערבית המקומית כפי שהתחיל במאה ה- 19 ונמשך עד שנת 1948 לימוד המהווה בעצם את ראשית לימוד נושאי הפולקלור, חיי היום-יום, האתנוגרפיה ואף האנתרופולוגיה של א"י, כאשר מתלווים לו עוד מספר פרשיות מעניינות. בעקבות כך הכינותי מאמר מסכם בנושא זה אשר אני מקווה יזכה לפרסום גם הוא בעתיד הקרוב.[91]

בנוסף המשכתי בהכנת המאמר על "התפתחות לימוד נושא חקירת א"י באוניברסיטה העברית עד 1948 " ובלימוד כללי של התפתחות נושא הלימוד וההקנייה של תחום "ידיעת ארץ-ישראל" בקרב החברה והישוב היהודי בארץ עד להקמתה של מדינת ישראל והנני מקווה כי יעלה בידי בעתיד גם לסכם ולפרסם נושאים אלו.

במקביל לכל אלה חשבתי כי מן הראוי שאמשיך בשחזורי הגיאוגרפיים היסטוריים של א"י וירושלים בעת החדשה. הבעיה בה התלבטתי הייתה אם לנסות להשלים נושאים והיבטים יישוביים מתקופת המאה ה- 19 בהם לא עסקתי עד כה ולהביאם לידי סיכום או לנסות להתקדם מבחינה  כרונולוגית במחקרי על העיר ירושלים, כלומר לבדוק את התפתחותה של העיר בתקופת המנדט הבריטי. [92]

החלטתי הייתה לנסות להתקדם לעבר תקופת המנדט הבריטי מתוך מגמה להגיע לבסוף לחיבור מסכם נוסף, המשך לספרי על ירושלים במאה ה- 19 ואשר יוכל אף להיקרא: עיר בראי תקופה, חלק ג'- ירושלים בתקופת המנדט הבריטי.  לשם כך החילותי לאסוף חומר בנושא זה עוד בשהותי בשבתון באנגליה ואני ממשיך בכך גם עתה.

אחת מהמסקנות הראשונות שהגעתי אליהן בקשר ללימוד הנושא של "ירושלים בתקופת המנדט הבריטי" הייתה כי אין להסתכל על תקופה זו כמקשה אחת למרות הזמן הקצר שלה של  30 שנה בלבד והאחדות של שלטון מנדטורי בריטי אחד לכל אורכה. שהרי אין לראות את ראשית זמן השלטון הבריטי בירושלים, לאחר הצהרת בלפור; מתן המנדט על א"י לבריטים עם ההתחייבויות שהיו כלולות בה; השלטון הבריטי של רונלד סטורס והרברט סמואל עם הגישה האוהדת המיוחדת שלהם כלפי ירושלים; העמדה המיוחדת של התנועה הציונית בראשות ויצמן וועד הצירים ביחס לעיר בראשית תקופת המנדט; הנחת אבני הפינה לאוניברסיטה כבר ב- 1918 והחנוכה המפוארת של פתיחתה ב- 1925 ועוד. [93] עם אירועים כמו אלו שהתרחשו בה לאחר תחילת המרד הערבי שהחל ב- 1936 כאשר יהודים רבים נהרגו ונפגעו ברחובותיה ותהליך של סגרגציה (הפרדה) מלאה בין מקומות המגורים של יהודים וערבים החלה מתפשטת בתוכה, ובהמשך כאשר מאבק תנועות המחתרת היהודיות הביא לפיצוץ בניני מוסדות בריטים בתוכה  כמלון קינג דיויד ועוד וליצירת אזורי ביטחון בריטים (בווינגראד) בתוכה. הגעתי למסקנה, על כן, כי יש לבחון את  התפתחותה של ירושלים בתקופת המנדט הבריטי ע"י חלוקת זמן זה  לשלוש תקופות משנה בתוכה: תקופת המשנה  הראשונה  בין השנים 1917 – 1925/6 זו התקופה  של ה"חזונות" בהתפתחותה  של העיר. במידה רבה ניתן לכנותה כתקופת "החלומות הגדולים". [94]

תקופת המשנה השנייה  תקופת הביניים בזמן השלטון הבריטי בארץ, השנים בין 1926 ל- 1936 היא תקופת הבנייה והעשייה העיקרית בעיר בזמן הבריטי שהתבצעה כבר ע"י תושבי העיר האוכלוסייה העדות והחברות החיות בה והרבה פחות ע"י הגורמים החיצוניים שכה הרבו לחלום ולחזות על  התפתחות העיר בתקופת ה"בראשית" שלה. [95] ותקופת המשנה השלישית, אשר החלה ב- 1936 והסתיימה ב- 1948 -במלחמת העצמאות, עם סיום השלטון הבריטי בארץ. המאפיין העיקרי  שלה הוא כי  נושאי ביטחון ודיונים פוליטיים, בקשר לעתידה המדיני של ירושלים, מאפילים על כל שאר הגורמים הקשורים בהתפתחות העיר. האם תיכלל במדינה היהודית, במידה ותתקיים בארץ, תוכנית חלוקה  אם לאו?  האם תחולק ירושלים עצמה, במידה והארץ כולה תפוצל בין שני הצדדים היריבים בה: היהודים והערבים, או תישאר עיר מאוחדת? ומה היא בעצם העיר ירושלים, מה הן גבולותיה? ומה יהיו גבולותיה בכל פתרון שיוצע לה? [96]

את עבודתי על העיר ירושלים בתקופת המנדט החילותי בלימוד תקופת ה משנה הראשונה שלה. בסוף מבחר המאמרים הנוכחי מוצגים שני מאמרים חדשים פרי מחקרי על ירושלים בתקופת משנה זו (מס' 18 ו – 19 ). הראשון שבהם מטרתו לתת תמונה כללית על התמורות העיקריות שעברו על העיר בראשית שלטון המנדט הבריטי. השני מתמקד בנושא אחד בתקופה זו הנראה לי כחשוב ביותר באותו זמן: "שימורה ותכנונה של ירושלים בראשית השלטון המנדט הבריטי" , פעילות שרישומה רב עד היום על העיר. 

לימוד שני תחומי המחקר שלי כפי שהוצגו כאן: לימוד "חקירתה של א"י, ע"י יהודים, בעת החדשה" ולימוד "התפתחותה של ירושלים בתקופת המנדט הבריטי" נראים לכאורה כחסרי קשר ביניהם. אך למעשה הקשר הוא רב. ירושלים בתקופת המנדט הבריטי מתפתחת, כמו גם בתקופות אחרות, בעיקר בכיוון חברתי- תרבותי ולא כלכלי –תעשייתי. המיקום וההתפתחות של נושא "חקירת ארץ-ישראל" דווקא בירושלים הוא אחד האינדיקטורים החשובים המצביעים על התפתחות זו.

הערות שוליים

[1] ראה בנידון מאמריהם של יוסי בן-ארצי ומרדכי (מורלה) בר-און בספר נוף מולדתו, הערה 1 וכן בספרו של לורך נתנאל., היום יפנה, שבעים שנותי הראשונות, ישראל תשנ"ז- 1997, עמ' 162 – 163; 169 – 172; 174 – 204.

[2] על כמה מפרסומים אלו ביניהן מפות בנושא קרבות מלחמת העצמאות,  סיכומים וגיליון באטלס ישראל ודוחות פנימיים בצה"ל ראה ברשימת פרסומי, נוף מולדתו, הערה 1 מספרים 29; 30; 31; 58; 59; וכן במאמריהם של בן-ארצי ובר-און בספר זה.

[3] עבודה זו בכתב- יד עם הערותיו של פרופ' היילפרין שמורה עמי עד היום.

[4] על ההתיישבות בחבל לכיש נכתבה ספרות רבה. פרטים ראה  נוף מולדתו,  הערה 1 מאמרים מס', 32 ,37, 56, 57. 

[5] כיום הפכו מערות אלו לאתר ביקור תיירותי אך בשנים בהן עבדתי באזור היה זה שטח בלתי מיושב  וההליכה בו בחזקת סכנה  הן מהיותו קרוב לגבול הירדני והן מחשש נפילה לבורות הרבים ביותר שהיו פזורים בו.

[6] שים לב במאמרים הללו במיוחד לשיטת האלימינציה, לעבודת השדה, לשימוש במפות מפורטת וצילומי אויר ולהוכחות השונות הנוספות בהן השתמשתי לצורכי ההגעה לכמה מהמסקנות המרכזיות במאמרים הללו.

[7] על לימודי אלה ראה גם בסקירת ההקדמה בספר נוף מולדתו המצוין בהערה 1.

[8] ראה בשני חלקי המאמר בטכסט ובהערות מספר פרטים על התייעצויות אלו.

[9] גיאוגרף-היסטורי שעסק בנושא זה, במיוחד, הוא פרופ' Hugh Prince   מהמחלקה  לגיאוגרפיה ביוניברסיטי קולג' בלונדון. ראה פרסומיו בנידון במאמרים שלי המצוינים בהערה הבאה. עמו יצאתי אף למספר סיורים באתרים של הבורות המצוינים, במזרח אנגליה. ברבות הימים הפך יו פרינס להיות אחד מידידי הקרובים ביותר מבין הגיאוגרפים- ההיסטוריים באנגליה.

[10] פרטים ביבליוגרפיים על מאמרים אלו ראה: נוף מולדתו, הערה 1. מספרים 49 ו- 52.

[11] בארץ, אציין במיוחד את המחקרים על החקלאות העתיקה בנגב ושרידיה. נושא שהעסיק ביותר את מורי המחלקה לגיאוגרפיה ותלמידיה בשנות ה- 50 כאשר במחלקה זו הוחל בעצם במחקר של נושא זה. אחת מעבודות הד"ר הראשונות שנכתבו במחלקה לגיאוגרפיה אף הייתה בתחום זה, ע"י יהודה קידר, אשר בהמשך הרבה לחקור לכתוב ולפרסם בנושא זה וראה בנידון: קידר. י., החקלאות הקדומה בהרי הנגב,, ירושלים תשכ"ז (1967).

[12] מאמרים מדעיים נוספים משלי על חבל לכיש ראה נוף מולדתו, הערה 1 רשימת הפרסומים ולעיל  בהערה 6.

[13] כך גם ערכתי מחקר דומה יחד עם חברי לעבודה באוניברסיטה פרופ' שלום רייכמן ז"ל על אזור מישור חוף הכרמל. . מאמר זה היה תוצאה של מחנה מחקר לימודי שהיה נהוג לקיים מדי שנה במחלקה לגיאוגרפיה עבור תלמידי התואר השני. לכתיבת המאמר הצטרף על-כן גם יובל נשיב ז"ל שהיה אז תלמיד מתקדם במחלקה לתואר שני. (פרטים ביבליוגרפיים ראה ברשימה שבספר נוף מולדתו, הערה 1 מספרים 33 ו- 34).

[14] ראה הספרים:  קרמון  י., עמק החולה הצפוני, ירושלים תשט"ז (1956); ניר, ד., איזור בית-שאן, חבל ארץ בגבול המדבר,  תל-אביב תשכ"ב (1962). את עבודת הד"ר שלו על השרון לא פרסם קרמון כספר אלא הפיק ממנו מספר ניכר של מאמרים.

[15] כבר בדיוני הקודם על מערות בית גוברין ציינתי את העניין הרב שמצאתי בקשר בין הגיאוגרפיה והגיאולוגיה ז"א בגיאוגרפיה הפיסית. הדבר התחזק אצלי בעת כתיבת עבודת הד"ר כאשר הקדשתי את כל הפרק הראשון של העבודה לגיאומורפולוגיה של האזור. וראה בנידון בספרי על  עמק הירדן התיכון (ראה ההערה הבאה),  עמ' 13 – 52.

[16] פרטים ביבליוגרפיים של הספר על  עמק הירדן התיכון וכן מאמרים אחרים בנושאי עמק הירדן והכינרת ראה ברשימה הביבליוגרפית בספר נוף מולדתו, שבהערה 1.

[17] גב' ד"ר צפורה  קליין פרסמה את עבודת הד"ר שלה גם כספר אם כי מאוחר הרבה יותר. ראה ספרה ………

[18] פירוט מלא יותר על תנודות האגם ראה בספרי עמק הירדן התיכון שהוזכר לעיל. (הערה 18)

[19] ראה גם גירסא אנגלית של המאמר ברשימת המאמרים המופיעה בספר נוף מולדתו, הערה 1 , מס' 45 וכן מאמרי על תהליך היווצרותה של הכינרת, מס' 41 והמאמר בשיתוף עם דב ניר, מס' 47.

[20] התחזקות ההתעניינות שלי בצדדים הפיסיים של האזור במיוחד בנושא של חקר האגמים =לימנולוגיה  אף העלתה אצלי לזמן קצר את המחשבה לנסות להמשיך לעסוק במחקר בנושא זה אלא עד מהרה זנחתי זאת מתוך שהבנתי שחסר לי רקע בסיסי יסודי בנושא זה בתחום של מדעי הטבע.

[21] הדבר מוצא את ביטויו בהערות השוליים של מאמר זה.

[22] ראה פרסום זה ברשימת הפרסומים  נוף מולדתו,  בהערה 1. במושג זה השתמש לראשונה ויטלסי  

Whittlesey, D. “Sequent Occupance”, Annals of the Association of American Geographers 19, 1929. pp.162-165.

[23] מאז שנה זו שמרתי על קשרים ידידותיים עם דרבי עד למותו. מדי הגיעי ללונדון הייתי מתקשר אליו לקימברידג' ומבקרו שם. עם מלאת לו 80 שנה אף נתבקשתי לכתוב מאמר בספר שראה אור לכבודו. בו ספרתי גם על התעניינותו המיוחדת בגיאוגרפיה-ההיסטורית של הארץ הקדושה בעקבות ספרו הנודע של ג'ורג' אדם סמית וראה בנידון במאמרי זה ברשימת הפרסומים בספר נוף מולדתו, המצוין לעיל בהערה 1 , מס' 108.

[24]   Darby, H. C., An Historical Geography of England before AD 1800. Cambridge 1936; Darby, H.C.,  A New Historical Geography of England, Cambridge 1977         בטלין:   השואה בין שני הספרים ראה אצל Butlin, Robin, A., Historical Grography through the Gates of Space and Time G.B.  1993  pp. 27-29.

[25] אציין כאן שנים ממאמריו המרכזיים בנושא זה:  

Darby, H. C., “The Relations of Geography and History”, Transactions and Papers,  Institute of British Geographers, Vol 19, 1953, pp, 1-11; Darby, H. C., “Historical Geography”, in: Finberg, Herbert, P. R.,(ed.)  Approaches to  History,  London 1962.

[26]  Darby, H.C.,  “The Changing English Landscape”, Geographical Journal , 117,1953, pp. 377-398:Darby, H.C. “ The Clearing of the Woodlands In Europe”, In Thomas, W. L.,(ed.), )., Man’s Role inChanging the Face of the Earth, Chicago 1956, pp. 183-216. וראה בספרו של בטלין (הערה 26) בביבליוגרפיה, מאמרים נוספים משל דרבי.

[27]  Darby, H. C.,  Doomesday England. Cambridge 1977. וראה בנידון:  

[28] ההתעניינות שלי במאה ה- 19 התחזקה גם לאחר שבקרתי בלונדון במשרד ובארכיון של חברת "קרן החקר הבריטית" (P.E.F ) וראיתי את העושר הארכיוני המצוי בה עבור מחקר גיאוגרפי של א"י במאה- 19. מאז הפך מקום זה מרכז מחקר עבורי עד היום הזה.

[29] ראה ברשימת הפרסומים בספר נוף מולדתו, הערה 1, מס' 4. במאוחר יותר ראה אור ספר זה גם באנגלית כאשר הוכנסו בו מפר תיקונים ושינויים ראה שם, מס' 8.

[30]במרוצת השנים פרסמתי אף מספר מאמרים בהם ניסיתי לבצע הערכה של ספרות זו וראה על כך גם ברשימת פרסומי בספר נוף מולדתו, הערה 1 מס' 101;  106; (באנגלית- 102; 109; 116 ).

[31] גרסא אנגלית של המאמר האחרון ראה ברשימת פרסומי בספר נוף מולדתו, בהערה 1, מס' 71.

[32] פרופ' מיטשל יזם וערך מאוחר יותר יחד עם חברו פול גרובס מהמחלקה לגיאוגרפיה במרילנד ספר חשוב על הגיאוגרפיה- ההיסטורית של צפון אמריקה, ראה: 

Mitchell, Robert, D., and Paul Groves., (Editors), North America, The Historical Geography of a Changing Continent, U.S..A. 1987.

[33] כפי שכתבתי כבר לעיל, התעניינותי הגיאוגרפית-היסטורית לא הוגבלה בתחילתה אך לעת החדשה. אך הקשרים עם החוקרים האמריקאים שרובם עסקו בתקופה זו תרמו לחיזוק החלטתי להתמקד בדרכי המחקרית בתקופת העת החדשה.

[34] על קרל סאואר ראה בטלין, הערה 26, עמ' 39 – 40 ושם גם בביבליוגרפיה. נציין כאן שנים מפרסומיו הנודעים:

Sauer, Carl.,  “The Morphology of Landscape”, 1925 Article Reprinted in: Leighly, J.,(ed.)  Land and Life: a selection from the Writing of Carl Sauer, University of California press, 1965, pp. 315-350.: Sauer Carl.,  “Forward to Historical Geography” Annals, A.A.G Vol. 31 (1941) pp.1-24;  also, in: Leighly, J.,(ed.)  Land and Life: a selection from the Writing of Carl Sauer, University of California press, 1965, pp. 351 – 379;                     (מאמר זה ראה גם במקראה  2 מספר 5 הערה 43 להלן ).

[35] פרסומיו של קלארק ראה אצל בטלין, הערה 26 בביבליוגרפיה ובצורה מפורטת הרבה יותר, כולל שמות כל 19 עבודות הד"ר שהוא הדריך, בספר שערך גיבסון לזכרו (הערה 41) בסוף הספר.. אנו נציין כאן רק כמה מפרסומיו:

Clark, Andrew, H., The Invasion of New Zeland by People, Plants, and Animals: The South Island, New Brunswick, New Jersey 1949;  Clark, Andrew, H., Three Centuries and the Island: A Historical Geography of  Settlement and Agriculture in Prince Edward Island, Canada,  Toronto 1959; Clark, Andrew, H., Acadia: The Geography of Early Nova Scotia to 1760, Madison 1968; Clark, Andrew, H.. The United States and Canada in Recent Years, Progress in Historical-Geography, Bibliography 1970 (מקראה 1 מספר 14   מאמר זה ראה גם להלן הערה 43.(

[36] וורד התמקד בעיקר בגיאוגרפיה עירונית-היסטורית של המאה ה- 19. חלק מפרסומיו ראה אצל בטלין, הערה 26. אנו נציין כאן את שני פרסומיו הבאים:

Ward, David, Cities and Immigrants. A Geography of Change in Nineteenth Century  America, London 1971; Ward, David, (Editor), Geographic Perspectives on America`s Past, (Readings on the Historical Geography of the United States, N.Y. 1979.

[37] Merrens, R.H.,Colonial North Carolina in the Eighteenth Century, A Study in Historical Geography,  Chapel Hill 1964; Merrens, R.H., “ Historical Geography and Early American History”, William and Mary Quartely, 1965, 22, pp. 529-548; Merrens, Roy, H., (Editor), The Colonial South Carolina Scene, Contemporary Views  1697-1774, Columbia, South Carolina, 1977.

[38] Lemon, J. T., The Best Poor Man’s Country. A Geographical Study Of Early Southeastern Pennsylvania, Baltimore 1972.

[39]  Gibson, J. R., Feeding the Russian Fur Trade, Provisionment of the Kamchatka Peninsula 1639-1856, Madison, Milwaukee and London 1969; Gibson, J. R., (edit.), European Settlement and Development In North America. Essays on Geographical Change in Honour and Memory of Andre Hill Clark. Toronto 1978.

[40] Mitchell, R. D., Commercialism and Frontier: Perspectives on the Early Shenandoh Valley Charlottesville, VirGinia, 1977.

[41] מקראות אלו יצאו בהוצאת אקדמון. הן  שמשו גם כחומר בסיסי ללימוד ובחינות בשעורי הגיאוגרפיה- ההיסטורית ראה: האוניברסיטה העברית, הפקולטה למדעי הרוח-המחלקה לגיאוגרפיה,   פרקים בגיאוגרפיה- היסטורית, חומר קריאה לשיעוריו של ד"ר י. בן-אריה, (הדפיס אקדמון, פנימי לשימוש סטודנטים בלבד), ירושלים תשל"ב [1972 ].וכן, האוניברסיטה העברית, הפקולטה למדעי הרוח-המחלקה לגיאוגרפיה, פרקים בגיאוגרפיה- היסטורית מקראה, חלק שני, (בעריכת פרופ' יהושע בן-אריה וגדעון ביגר, הדפיס אקדמון, פנימי לשימוש תלמידי האוניברסיטה העברית) ירושלים תשל"ו [1976 ]. כמה מתלמידי אף המשיכו לאחר מכן דרך זו וארגנו מקראות כאלו נוספות, משלהם.

[42] על כך ראה בספר נוף מולדתו בהערה 1, דברי ההקדמה של העורכים.

[43] באותן שנים נתקיים בירושלים ויכוח חם אם ראוי לפתוח באוניברסיטה חוג ללימודי ארץ-ישראל פרט לויכוח הדיסציפלינרי שהתעורר בעקבות כך והבעיה היסודית שעמדה מאחורי המהות שצריכה להינתן לחוג שכזה, קשה היה בירושלים להתקדם בכיוון זה גם לרגל העובדה שכבר היו קיימים באוניברסיטה וותיקה זו מסגרות חוגיות אחרות שעסקו רבות בחקר א"י וכמעט היה בלתי אפשרי לבצע זאת. לעומת זה אוניברסיטת חיפה מהיותה אוניברסיטה חדשה החליטה על פתיחת חוג שכזה ואני נתבקשתי לסייע בכך. מאחר וראיתי את העיקר בכך שהדבר יגביר את לימוד חקר א"י באוניברסיטה חדשה, יספק מקום עבודה לחוקרים נוספים בתחום זה, יגדיל את מספר התלמידים בתחום ויחזק את נושא חקירתה של א"י, נעניתי ברצון לתמיכה בחוג החדש ונראה לי כי בכך בהחלט לא טעיתי..

[44] באשר לפרסומי על ירושלים הם פרושים ברשימת הפרסומים בספר נוף מולדתו, שבהערה 1. פרסומי תלמידי וחברי על נושאי ירושלים והמאה ה- 19 עומדים בזכות עצמם והם רבים וידועים.

[45] כחצי שנה לאחר פגישותיי האחרונות עם קלארק הוא מת. תלמידיו כתבו מספר הערכות על עבודתו האקדמית ואף פרסמו ספרים לזכרו מהם ניתן ללמוד על תרומתו החשובה לתחום הגיאוגרפיה-ההיסטורית בקרב הגיאוגרפים. ראה עליו דברי זיכרון של האריס: Andrew Hill Clark, 1911-1975. Journal of Historical Geography,  2 , 1-2. ובמפורט הרבה יותר בספר לזכרו, בעריכת גיבסון, (הערה 41), הדברים של מיניג בהם סקירה על כל דרכו האקדמית ופרסומיו הרבים. בין היתר גם על ראשיתו בברקלי וקשריו עם קארל סאואר שם וכן קשריו המיוחדים עם דרבי.

[46] כתב העת הגיאוגרפי-היסטורי ראה בהערה הקודמת; הפרסומים הראשונים שראו אור בסדרה הגיאוגרפית היסטורית שערך במסגרת הוצאת אוקספורד היו הספרים של דיויד וורד על ערי אמריקה במאה ה- 19 (הערה 30); של מיניג על דרום-מערב ארה"ב (הערה 50) ושל האריס וורקנטין על קנדה לפני הקונפדרציה (הערה 52). בהמשך התפרסמו ספרים גיאוגרפים-היסטוריים נוספים בסדרה זו. אחד מתלמידיו של קלארק, רלף ויסרו ( Vicero ) אף יזם הוצאת Newsletter בגיאוגרפיה-היסטורית אשר החל רואה אור בראשית שנות ה- 70 באחת מאוניברסיטאות קליפורניה. אחת מחוברות ביטאון זה אף הוקדשה לישראל.

[47] דויד סופר היה יהודי מעירק ששימש כפרופ' בסירקוז ארה"ב והרבה לפרסם על הודו, ראה למשל: Sopher, David, E., (Editor), An Exploration Of India, Geographical Perspectives on society and Culture, N.Y 1980.  

[48]  Meinig, D.W., On the Margin of the Good Earth. The South Australian Wheat Frontier 1869- 1884, London 1963;  Meinig, D, W., The Great Columbia Plain: Historical Geography, 1805-1910,  Seattle 1968; Meinig, D., Southest. Three Peoples in Geographical Change, New York 1971; Meinig, D..W., (ed.) The Interpetration of Ordinary Landscapes, New- York 1979   . פרסומים נוספים שלו ראה אצל בטלין בביבליוגרפיה , הערה 26.

 [49] Meinig, D..W., The Shaping of Amreica: A Geographical Perspective on 500 Years of History, New-Haven and London,  Vol. 1: Atlantic America, 1492-1800; 1986;  Vol. 2: Continental America, 1800- 1867, 1993;    Vol 3:  Transcontinental America ,1850- 1915, 1998;   Vol 4: Global America,

        1915- 1992, (In Preparation).

[50] לאחרונה למדתי כי מיניג תרם מאמר משלו לספר לכבודי ראה בספר נוף מולדתו בהערה 1 ושמחתי מאד על כך.

[51]  Harris, Cole ,R., & Warkentin, J., Canada before Confederation, A Study in Historical Geography , N.Y. London, Toronto, 1974 ; Harris, Cole, (ed.), Historical Atlas of Canada, Vol. 1, From the Beginning to 1800, Toronto 1988.

[52] Harris, Cole., “Theory and Synthesis in Historical Geography” Canadian Geographer, Vol. 15, 1971, pp. 157-172..( בהערה 43  ראה גם מקראה 2 מספר 2)

[53]. שם, שם. קול האריס פרסם עוד שורה ארוכה של ספרים ומאמרים. ראה אצל בטלין הערה 26; אציין שניים מהם:

Harris, Cole., The Seigneurial System in Early Canada, a Geographical Study, Madison, Milwaukee & London, 1968; Harris, Cole., “Historical Geography in Canada”, Canadian Geographer 11, 1967, pp.

 235- 250.

[54] Guelke, L., Historical Understanding in Geography: An Ideal Approach, Cambridge 1982

 גלקי כבדני אף הוא בכתיבת מאמר משותף יחד עם תלמידי בעבר וחברי כיום פרופ' יוסי כץ בספר: נוף מולדתו,ועל כך נתונה להם תודתי הרבה.

[55] על הכינוס של חברה זו בירושלים ראה הספר שיצא לקראתו בעריכת רות קרק  והספר שראה אור בעקבותיו בעריכת אלן בייקר וגדעון ביגר:

Kark, Ruth, (ed.), The Land That Became Israel, Studies in Historical Geography,  Jerusalem 1989: Baker, Alan, R.H. & Biger, Gideon., Ideology and Landscape in Historical Perspective, Cambridge 1992.

[56] ראה ברשימת פרסומי  בספר נוף מולדתו, בהערה 1 מספרים  73, 77 , 79.

[57] כך למשל הודגש הדבר גם כאשר פרסמתי את מאמרי על "מראה פני העיר ירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-     

  19" שכותרתו וכל כולו הוקדשו לתיאורים וציטוטים ממקורות התקופה בנושא זה. (ר' ברשימת פרסומי, נוף מולדתו,   בהערה 1 מספ' 60).   

[58] בראון פרסם לאחר מכן גם ספר כללי על הגיאוגרפיה-ההיסטורית של  ארה"ב. שני ספריו אלו ראה:

Brown. Ralph, H., Mirror for Americans; Likenessof the Eastern Seaboard, 1810. New-York 1943.

Brown, R.H., Historical Geography of the United States,  Orlando 1948.

העבודה הראשונה של רלף בראון הרשימה אותי מאוד עוד בתקופת שהותי הראשונה בשבתון  באנגליה. משהתחלתי להתעניין בו בארה"ב.  מתוך תקווה שאולי אצליח לפגוש בו. סופר לי שרלף בראון איבד עצמו לדעת זמן קצר לאחר שפרסם את ספרו על הגיאוגרפיה-ההיסטורית של ארה"ב ב- 1948. ויש הזוקפים זאת לאכזבה הרבה שהייתה לו מאי-ההערכה לה ציפה בקשר לעבודותיו הגיאוגרפיות-היסטוריות אשר היו כה מיוחדות. על ספרו הכללי ראה אצל בטלין, הערה 26, עמ' 38 – 39 וראה שם גם סקירה כללית על ראשית התפתחות הגיאוגרפיה-ההיסטורית באמריקה.

[59] ראה במאמר הנ"ל עמ'. 149.

[60] בהתאם לנמסר לי מהוצאת יד בן-צבי מספר העותקים שהודפסו מספרים אלו הגיע עד עכשיו קרוב ל……. .  אין ספק שזהו מספר מכובד ביותר עבור ספרים מדעיים.

[61] נוף מולדתו, הערה 1, רשימת הפרסומים מס' 5 ו- 6.

[62] Mead, W.R., An Historical Geography of Scabdinavia, Londin 1981.

[63]  Prince, H. C., “ Real Imagined and Abstract Worlds of the Past”,Progress in Geography, 1971, 3, pp. 4- 86.        ראה פרסומים נוספים משלו אצל בטלין הערה 26 בביבליוגרפיה כן פרסם במשותף עם רוג'ר קיין אף    

 הוא גיאוגרף-היסטורי חשוב באנגליה את הפרסום  הבא:

Kain , R.J.P., and Prince, H.C., The Tithe Surveys of England and Wales, Cambridge 1985.

[64]  Baker,A. R.H.,(edit.), Progress in Historical Geography, London 1972; Baker, A.R.H.,  Historical  Geography and Geographical Change, London 1975.

[65] Baker,A, R.H. & Billinge Mark., ( Editors), Period and Place, Research Methods in Historical Geography, {Cambridge Studies in Historical Geography 1 }, Cambridge 1982. וראה שם מאמרי על הגיאוגרפיה-ההיסטורית בארץ-ישראל, נוף מולדתו , הערה 1, מספ' 92.

[66] גם הספר אשר סיכם את הכנס הבינלאומי הגיאוגרפי-היסטורי שהתקיים בארץ יצא בסדרה זו וראה לעיל הערה 57. עד כה יצאו כבר יותר מ- 20 ספרים גיאוגרפים-היסטוריים בסדרה. פרסומים נוספים של בייקר ראה בספרו של בטלין הערה 26 בביבליוגרפיה. ועל בייקר עצמו, בספר זה לפי האינדכס. בייקר כבדני אף הוא בכתיבת מאמר לספר נוף מולדתו (הערה 1) שראה אור לכבודי ושמחתי מאד על כך.

[67] ראה ספרו המצוין בהערה 26.

[68]  Butlin, R.A., “George Adam Smith and the Historical Geography of the Holy Land: contents, contexts and connections” Journal of Historical Geography 14, 1988, pp. 381 –404; Butlin, R.A., “Ideological Contexts and the Reconstruction of Biblical Landscapes in the seventeenth and eighteenth centuries: Dr Edward Wells and the Historical Geography of the Holy Land” in: Baker, Alan, R.H. & Biger, Gideon., Ideology and Landscape in Historical Perspective, Cambridge 1992 pp. 31-62.

בטלין תרם אף הוא מאמר  לספר נוף מולדתו (הערה 1 ) לכבודי ושוב בהקשר לגיאוגרפיה-ההיסטורית של א"י ועל כך ראוי הוא כמובן לתודה רבה.

[69] אציין במיוחד את פרופ' פול קלוול ( Claval ) מצרפת; ד. דנקה  ( Denecke) מגרמניה; א. ג'. כריסטופר ( Christopher  ) מדרום- אפריקה; ג'.מ. פואל ( Powell ) מאוסטרליה אשר ביקרו כולם בארץ. פרסומים גיאוגרפים- היסטוריים משלהם ראה אצל בטלין (הערה 26) בביבליוגרפיה.

[70] ראה, נוף מולדתו, הערה 1, רשימת הפרסומים, מספ' 86.

[71] על גוטמן ראה בספר שראה אור לכבודו:                                                                                             Patten, J.,(editor), The Expanding City,( essays in honor of Prof, Jean  Gottmann), Oxford 1983.

ז'או גוטמן היה קשור לישראל ואף ביקר בה לעתים קרובות. כן שמר על קשרים הדוקים עם משפחתו בארץ. לאחר נפילת קרוב משפחתו הרצל הלוי בקרב על העיר העתיקה במלחמת "ששת הימים" אף צירף תרומה כספית משלו ליצירת פרס לימודים לתלמיד הכותב עבודה סמינריונית מצטיינת, לתואר ראשון, במחלקה לגיאוגרפיה. מאז מתקיים,  מדי שנה, טכס צנוע במחלקה לגיאוגרפיה לזכרו של "הרצי" ולהענקת פרס זה.

[72] שם המאמר ופרטיו ראה גם:, נוף מולדתו, הערה 1 , רשימת הפרסומים, מספ' 96.

[73] ראה, נוף מולדתו, הערה 1, רשימת הפרסומים  מס' 8 ו- 9.

[74] מאמר זה נשמט מרשימת הפרסומים בספר נוף מולדתו, הערה 1. ראה: בן-אריה, י .,"הישובים הכפריים בסנג'ק עזה (כולל יפו ורמלה) בשנות ה70- של המאה ה19-", שלם, ה', תשמ"ז (1987), עמ' 187-339.

[75] נוף מולדתו, הערה 1, רשימת הפרסומים מספ'  105.

[76]  נוף מולדתו, הערה 1, רשימת הפרסומים,  מספ' 113 ו- 106.

[77] Marsh, G. P., Man and Nature or Physical Geography As Modified by Human Action (Edited by David Lowenthal) Cambridge, Mass. 1965.  בספר זה גם פרטים רבים על האיש מרש תולדותיו וכיצד הגיע לכתיבת ספרו החשוב.

[78] בנושא חקר "שינוי נוף" ראה לעיל. ספר נוסף שנכתב ע"י גיאוגרף-היסטורי בכיוון זה הוא הבא: Williams, M., The Making of the South Australia Landscape A Study in the Historical Geography of Australia , London and N. Y……………

[79] מרש חי שנים רבות באטליה כקונסול אמריקני שם. הוא הכיר היטב את אזור הים התיכון ומתייחס אליו רבות בספרו. בין היתר ישנם בספרו גם התייחסויות קצרות לא"י ולים-המלח. ראה שם (הערה 79) לפי האינדכס.

[80] Thomas, W. L.,(ed.), )., Man’s Role inChanging the Face of the Earth, Chicago 1956 וציינו כבר שגם דרבי (הערה 28) וגם קלארק (ראה בביבליוגרפיה שלו אצל בטלין הערה 26) תרמו מאמרים לספר זה.

[81]  Lowenthal, D.,  The Past as a Foreign Country, Cambridge 1985. פרסומים נוספים של לבנטל בכיוון המתבטא בספר זה ראה בביבליוגרפיה שלו בסוף הספר.

[82] ראה שם בדברי ההקדמה לספר.

[83] ראה למשל בנידון בספרו של בטלין (הערה 26) המשבץ אותו כמו גם גיאוגרפים נוספים באנגליה כדניס קוסגרוב   Cosgrove) )  וסטבנס דניאלס ( Daniels  ) העוסקים בנוף תרבותי בסמליו ובאידיאולוגיות שלו במסגרת של גיאוגרפים- תרבותיים -היסטוריים, ראה שם עמ' 136 – 142. פרסומיהם של חוקרים אלו ראה אצל בטלין (הערה 26) בביבליוגרפיה.

[84] כבר בסוף שנות ה- 70 פרסם אחד הגיאוגרפים ההיסטוריים הפעילים בקליפורניה ספר תחת השם "תכנון העבר"  Newcomb, R. M., Planning the Past ,Folkstone: Dawson 1979.  

[85] כך שימשתי מספר שנים כיו"ר המועצה הציבורית לשימור אתרי התיישבות במשרד החינוך. ומספר חברים מהקבוצה הגיאוגרפית-היסטורית החלו אף הם להיות פעילים בתחום זה וממשיכים בכך עד היום.

[86] ראה, נוף מולדתו, הערה 1, רשימת פרסומים מספ' 11 , צייריה וציוריה, בהקדמה.

[87] ראה, נוף מולדתו, הערה 1, רשימת הפרסומים מספרים, 112, 122, 123, 124..

[88] ראה, נוף מולדתו, הערה 1, רשימת פרסומים,מספ' 12.

[89] ראה: כ"ץ, ש. והד מ., תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, שורשים והתחלות, ירושלים תשנ"ז (1997)..

[90]   ראה, נוף מולדתו, הערה 1, רשימת הפרסומים, מס' 125.

[91] כתב-יד ממאמר זה מוכן כבר אצלי

[92] על תקופת המנדט הבריטי כולל על העיר ירושלים בתקופה זו נכתב רבות אך בעיקר בכיוון ההתפתחויות הפוליטיות שאירעו בתקופה זו והסכסוך הלאומי היהודי- ערבי. רק מעט נכתב על התפתחות העיר עצמה. 

[93] במאמרי הניתנים בסוף הקובץ הנוכחי אני מפרט ביותר בנושא מהותה של תקופת "הבראשית" ובהתפתחותה של העיר בתקופה זו וראה במאמרים אלו. 

[94] על ה"חזונות" ו "החלומות הגדולים" באשר לירושלים בתקופת המשנה הראשונה של השלטון הבריטי בעיר ראה גם כן במפורט בשני מאמרי הניתנים בסוף המבחר הנוכחי.

[95] מבחינה זו דומה ההתפתחות של העיר בתקופת המשנה השנייה להתפתחותה בתקופת המאה ה- 19 כאשר זו נעשתה ע"י הכוחות הפנימיים בתוך העיר עצמה. אלא שבניגוד למאה ה- 19 בה התפתחות ירושלים היהודית נעשתה ע"י אנשי הישוב הישן, בתקופת זו היא מתבצעת ע"י האוכלוסייה  היהודית הציונית המשכילה שנמצאת בעיר באותה תקופה ..

[96]  דומה כי בעיות העיר כפי שנחשפו בתקופת המשנה השלישית של זמן המנדט הבריטי קיימות ועומדות עד היום