התפקיד של אירופה
במאה ה־19, בזמן שהקדמה עדיין לא הגיעה לארץ ישראל, כבר היו באירופה ערים של מיליוני אנשים עם תאורה ברחובות, מערכות ביוב, מפעלי תעשייה, אוניברסיטאות ומכוני מחקר. המדינות האירופאיות הקימו אימפריות קולוניאליות אדירות, שלטו על העולם והיו המובילות במדע וטכנולוגיה, ולפי תפיסתן גם בתרבות ואמנות. ולכן המתיישבים והמבקרים האירופאים בארץ ישראל ראו עצמם כמביאי תרבות, השכלה ונאורות, כמי שמייצגים תרבות מתקדמת למול הנחשלות של חברות המזרח. לעומתם היו כאלו (האוריינטליסטים) שראו שיש במזרח התיכון מרכיב החסר בהתפתחות של אירופה שיש לאמצו בכדי להגיע להתפתחות אנושית ותרבותית מאוזנת ובריאה.
אבל השאלה הייתה מה זו אירופה?
הצרפתים טענו שאירופה זו צרפת, מביאת זכויות האזרח, המהפכה המדעית והמחשבה החופשית; האנגלים טענו שאירופה זו אנגליה ששלטה במאה ה־19 על רבע מהעולם, האימפריה שהשמש בה לא שוקעת; הגרמנים טענו שאירופה זו גרמניה, הכוח העולה והחדש בעולם, שרבים ממובילי התרבות והמדע היו בניה: שילר, הגל, גתה, מוצרט, בטהובן – הם רק חלק מהשמות הגדולים. רוסיה טענה שהיא רומא השלישית ולכן היא אירופה האמיתית הרוחנית, ובתור שכזאת צריכה להוביל את העולם, בכיוון קצת אחר מזה של מערב אירופה שחסרה את האדיקות המיסטית האורתודוקסית ועדנת הרגשות המתבטאת בסופרים כגון טולסטוי ודוסטויבסקי.
מכיוון שהאתוס הלאומי והדתי של המעצמות השונות נקשר לירושלים – הן מתוקף האירועים שקרו בברית החדשה, ישוע, והברית הישנה – התנ"ך, והן מתוקף קשר היסטורי בין העמים השונים לארץ דרך מסעי הצלב או אירועים אחרים – רצתה כל אחת מהן לקיים נוכחות בירושלים ולבנות בה מרכז לאומי תרבותי.
וכך התפתחה תחרות בין המעצמות לגבי מי תהיה מיוצגת ונוכחת בצורה בולטת יותר בירושלים: הרוסים בנו מתחמים רוסים ובהם בניינים שנבנו כהעתק של כנסיות במוסקווה. הצרפתים בנו מתחמים צרפתיים כנגד המתחמים הרוסים לפי עקרונות אדריכלות ואמנות צרפתיים, מבטאים את הקשר של צרפת לאמונה הקתולית ותפקידה כמייצגת את העולם הקתולי בארץ באותה תקופה. האנגלים בנו מתחמים לפי הסגנון הנאו־גותי שהיה נפוץ בבריטניה באותה תקופה, ובניינים שמחקים בניינים באוקספורד. הגרמנים בנו כנסיות הדומות לכנסיות הקשורות להיסטוריה של האימפריה הרומית הקדושה, ולדמויות היסטוריות כגון קרל הגדול ופרדריך ברברוסה.
גם המעצמות או המדינות המשמעותיות פחות כגון הקיסרות האוסטרו־הונגרית, איטליה, רומניה וספרד הקימו מתחמים ובניינים בירושלים בכדי להראות את החשיבות והמיוחדות של התרבות וההיסטוריה שלהן, ואת מקומן החשוב במארג ההתפתחות ההיסטורית של העולם. כדי לעודד את הלאומיות המתפתחת בארצותיהן, להפגין את המיוחדות התרבותית והאמנותית שלהן, ולחבר את העבר המפואר שלהן שנקשר לעיר הקדושה לעתיד המתהווה.
בנוסף למתחמים הלאומיים נבנו גם מבנים דתיים ומוסדות חברתיים הקשורים לארגונים הדתיים השונים של הנצרות האירופאית – קתולים, פרוטסטנטים, אורתודוקסים – ולמסדרים והקבוצות השונות בתוך זרמים אלו. וכך המסדרים הקתולים הנזיריים רצו נוכחות בעיר: בנוסף לפרנציסקנים גם ישועים, דומיניקנים, בנדיקטים, ועוד. חלק מהמבנים היו כנסיות, אך רבים גם היו אכסניות לעולי רגל, בתי ספר, מוסדות חסד, והרבה פעמים מתחמים משולבים.
אין ספק שלמעצמות האירופאיות תפקיד מרכזי בהתפחות העיר במאה ה19 ורבים עמדו על כך ובראשם אבי פרופסור יהושע בן אריה. אלא שהם לא קישרו את המסורות הרוחניות הקיימות בארצות אירופה עם הבנייה וההתבוססות המחודשת בישראל.
מכיוון שירושלים קדושה לשלוש הדתות, ומכיוון שהיה לה תפקיד חשוב בהיסטוריה האנושית לאורך זמן רב, רבות מהמסורות הרוחניות של העולם המערבי מצאו כאן בית ובאות לידי ביטוי בהיסטוריה ובמבנה של העיר. מסורות רוחניות של אנגליה, גרמניה, צפרת, רוסיה, אמריקה, ספרד, אוסטריה, איטליה, והמסדרים הקתולים השונים מופיעות בעיר, הן על ידי בניינים ואתרים המבטאים תורות אלו המוקמים על ידי ארגונים ואנשים הקשורים למסורות אלו, והן על ידי ביקורים של אישים מרכזיים במסורות הרוחניות הללו ואירועים שקרו בעיר שהשפיעו בעבר או בהווה שהשפיעו עליהן ועומדים ביסוד האתוס שלהן.
היכרות עומק של ירושלים מחייבת לכן היכרות עם המסורות הרוחניות של אירופה בעת החדשה ואיך הן מופיעות בירושלים, לא חייבים להאמין בהן, אבל הבנת התרבות והאירועים מועשרת על ידי הידע הזה, דומה הדבר לקשר שבין אסטרולוגיה לידיעת ההיסטוריה, האמנות והאדריכלות הרומית, מכיוון שאסטרולוגיה הייתה מעין דת מדינה ברומא במאות 2-3 לספירה, ידיעת התחום מעשירה את ההבנה של האדריכלות, האמנות ואף ההיסטוריה הפוליטית של רומא. בלי זה לא ניתן להבין לעומק את המנטליות הרומאית והפעולות הנובעות מכך. יתרה מזאת, הכרה הוליסטית ונרחבת של המסורות הרוחניות של אירופה והמזרח התיכון שהיו ברקע האירועים בירושלים בתקופות שונות יוצרת פסיפס (שלם שהוא יותר מסך חלקיו) המשלב מקומות שניתן לבקר בהם עם גילוי הסיפור האנושי שמאחורי הקלעים. הפסיפס מאפשר להבין ואף לראות את המקומות הללו באור חדש.
דוגמה טובה לכך היא המקרה של הבונים החופשיים, ארגון אזוטרי שגובל ברוחני, המתייחס למקדש שלמה ושומר בחלקים ממנו על מסורת האדריכלות המקודשת והחניכה של ימי קדם. הבנייה של הבונים החופשיים היא אופרטיבית, אך גם כיום מתבטאת לעיתים בבנייה מעשית, ובכל מקרה בסמלים שיכולים להתבטא גם באדריכלות[1]. חלק מהמבנים והאירועים שקרו בירושלים במאות 19 ו20 קשורים למעורבות של אנשים שהיו במוקד אותם אירועים ותכננו את אותם בניינים בבונים החופשיים, וכך לדוגמא כמה ממנהלי הקרן לחקר ארץ ישראל הבריטית palestian exploration fund היו חברים בבונים החופשים וזה השפיע על החלטותיהם ופעילותם מהצד האחד, ובניינים כגון מוזיאון רוקפלר ובניין ימקא הושפעו מתורות ועקרונות הבנייה החופשית מהצד השני.
זאת ועוד, צריך להבדיל בין רוחניות לבין הדת הממוסדת הרגילה. בכל דת יש ענפים של מיסטיקה, והם שונים מהחיים הדתיים הממוסדים. המיסטיקה עוסקת בעולמות הלא נראים, חוויות על־חושיות, החוויה המיסטית של הקדושה, התאחדות עם האל, מעשי ניסים וצירופי מקרים (סינכרוניות), בנוסף להקשר הברור בין תורות רוחניות – מקומות ואנשים בעיר, ישנה גם רשת הנסתרת (שאפשר לקרוא לה רשת אינדירה) שמחברת לעיתים בין אירועים, אנשים ומקומות. ירושלים היא מיקרוקוסמוס של החיפוש האנושי אחר משמעות, ובבסיס של ההבנה הזו צריך להתייחס לירושלים קודם כל כמקום מפגש בין מזרח ומערב, בין אירופה והמזרח התיכון.
התפקיד הרוחני של אירופה
לאחר תקופת ההשכלה, המהפכה התעשייתית והתחלת העידן המודרני המעצמות האירופאיות הובילו את הקדמה והיו הכוח החזק בעולם. אירופה נתפסה כמגדלור של אור וקדמה, ויש שניצלו זאת לרעה (הקולוניאליזם), אבל יש כאלו הסבורים עד היום כי הסיבה לקדמה של אירופה היא תפקידה הרוחני המיוחד כמובילת האנושות לקראת עידן חדש, וכי כל דבר פיזי יש לו סיבה רוחנית מאחוריו. לפי ספרו של הארי סלמאן[2], פרופסור הולנדי הקרוב לחוגי האחווה הלבנה והאנתרופוסופיה, הכותב על ההיסטוריה הרוחנית של העולם, לאירופה ישנו תפקיד (שעדיין לא הסתיים) בתהליך ההתפתחות הטבעי של התרבות האנושית והאדם האינדיבידואל, כחלק ממערך יבשות עולמי כללי.
הכל מתחיל בקיומה של יבשת אבודה בשם אטלנטיס בצפון האוקיינוס האטלנטי, בה התפתחה תרבות אנושית מתקדמת טכנולוגית ורוחנית יותר ממה שאנו מכירים כיום, שהגיעה לשיאה לפני 20,000-30,000 שנה; אלא שאז החלו לפקוד אותה אסונות אפוקליפטיים, שבסופו של דבר הביאו לשקיעתה בים והיעלמותה הסופית לפני 10,000 שנה. האסונות הביאו לגלי הגירה לרחבי העולם של מלומדים וחניכים מבתי הספר הרוחניים של אטלנטיס ויצירת מרכזי לימוד וחניכה.
היו שני סוגים שונים של חניכה: הענף הצפוני של ההגירה היה קשור לבית הספר של יופיטר והביא עמו ידע של סודות הטבע והמקרוקוסמוס. זה היה עולמם של האלים האולימפיים, ספֵרות הכוכבים והמלאכים, כוחות עליונים ומושב השכל. והענף הדרומי של ההגירה שהיה קשור לבית הספר של דיוניסוס והביא עמו ידע על עולמה הפנימי של הנפש, מעמקי האדמה והמיקרוקוסמוס. זה היה עולמה של אלת האדמה והאלים הכתוניים (של האדמה).
החשיבות של אירופה היא בהיותה מקום מפגש של שני בתי הספר הרוחניים. לפי סלמאן, שני הענפים הגיעו לאירופה בשני נתיבים עיקריים: האחד מדרום, דרך אזור הים התיכון, והשני – מצפון, דרך מרכז וצפון היבשת. ההגירה הצפונית התגשמה בקרב הרוחניות של העמים ההודו-אירופאיים, ההגירה הדרומית התגשמה דרך הרוחניות של העמים השמיים.
אלא שהאמת היא שהמקום האמיתי שבו התרחש המפגש בין בית ספר הדרומי לבית ספר הצפוני (ועדיין מתרחש גם היום) הוא בארץ ישראל וספציפית בירושלים. מצד אחד יש לנו את החיתים והיבוסים שהם ממוצא הודו אירופאי, ומצד שני העברים בני שם, וגם כיום יש בירושלים מפגש בין נוכחות של המעצמות והרוחניות הנוצרית אירופאית, וגם יהודית מצד אחד ונוכחות של המזרח התיכון והרוחניות המוסלמית ובמידה מסוימת חלק מהיהודית והנצרות המזרחית מהצד השני. המפגש הזה החל במאה ה19 וזה אמור היה להביא להפרייה תרבותית ורוחניות והשאלה היא האם הייתה כזאת ואם כן היכן ניתן למצוא את העקבות שלה.
בונים חופשיים בירושלים
מכיוון שנפוליאון היה קשור לבונים החופשיים, והעת החדשה בירושלים מתחילה במסע נפוליאון לכיבוש ארץ ישראל, בחרתי להתחיל דווקא בהם. לפי ספר על הבונים החופשיים, הבנאות החופשית היא תוצר של מיזוג הידע האזוטרי וההומניזם שהופיע בתקופת הרנסנס (ראו ספר שני) עם ידע קבלי יהודי הקשור לבניין המקדש ועם אגודות של בנאים אופרטיביים. ההומניזם היא תנועה שהחלה במאה ה־15 באיטליה וטענה שהאדם הוא מידת כל הדברים.
במאה ה־15–16 בפירנצה החלה האקדמיה הנאופלטונית בהנהגת מרסיליו פיצ'ינו ופיקו דלה מירנדולה להתעמק בחוכמה האזוטרית העתיקה של הנאו־פלטוניזם וההרמטיציזם כשהיא מועשרת ומפורשת דרך מערכת קבלית. ג'ורדנו ברונו העביר חלק מהידע לאנגליה בביקור באוקספורד ב־1583. יש רמזים לכך שהסופרים הבולטים של אותה תקופה, וביניהם שייקספיר, ידעו את המסורת ההרמטית־קבלית[3].
וכך באנגליה במאה ה־17 הייתה קבוצה שנקראה הקולג' הנסתר, והיו קבוצות נוספות שעסקו בלימוד של המסורת ההרמטית־קבלית. באותה תקופה הייתה גם קיימת גילדה של בנאים שנחלשה בכוחה, וחלק גדול מחבריה הפך להיות במהלך המאה לבנאים לא ממשיים, אלא ספקולטיביים.
איך שהוא, במהלך אותה מאה שתי הקבוצות הללו התמזגו, וב־1717 ארבע אכסניות ש"נפגשו מתחילת הזמנים" התאחדו ויצרו את האכסניה הגדולה, הארגון המסוני המאורגן הראשון. הם יצרו שיטה של סמלים ששואבת הן ממקורות בנייה מעשית, והן מהמסורת האזוטרית המערבית. הבנייה החופשית התפשטה במהירות באנגליה, ובכל רחבי העולם, במיוחד בארצות הברית, ארצות העולם החדש, צרפת, סקוטלנד.
מבחינה היסטורית, האכסניות הראשונות של הבונים החופשיים החלו להופיע בסקוטלנד ובצרפת במאות ה־17 וה־18. אדם חשוב בהקשר זה היה רמסי מצרפת שפרסם הכרזה בשם "הצהרתו של רמסי" (זה היה ב־1736), בה הוא מספר על ההיסטוריה המיתית של התנועה. רמסי אומר שהעולם הוא לא אחר מאשר רפובליקה אחת ענקית ובה כל אומה היא משפחה, וכל אינדיבידואל ילד. הוא ממשיך ואומר שהאינטרסים של האחווה יהפכו לאלו של כל המין האנושי[4].
לפי ספרי הבונים החופשיים עצמם: "בזמן מסעי הצלב בישראל, נסיכים רבים, אדונים ואזרחים, הקדישו עצמם, ונשבעו להקים מחדש את המקדש של הנוצרים בארץ הקודש, להעסיק עצמם בהחזרה של הארכיטקטורה שלהם למצבה הראשוני. הם הסכימו ביניהם על מספר סימנים עתיקים ומילים סימבוליות… סמלים ומילים אלו הועברו רק לאלו שהבטיחו חגיגית, ולפעמים לרגלו של מזבח, לא לגלות אותם לעולם. הבטחה מקודשת זו הייתה, לכן, התקשרות מכובדת לאיחוד הנוצרים מכל הלאומים באחווה אחת. זמן מה לאחר מכן יצר המסדר שלנו קשר אינטימי עם האבירים של סנט ג'ון מירושלים, ומזמן זה ואילך קיבלו האכסניות שלנו את השם סנט ג'ון."
כשעברו המסדרים הצבאיים לאירופה הם הביאו איתם את אגודות הבנאים, שבנו לימים את הקתדרלות הגותיות. הבנאות החופשית הופיעה כבר בתקופה זו בסקוטלנד, במיוחד משום שהייתה מחוץ לתחום השפעתו של האפיפיור. "בזמן מסע הצלב האחרון, אכסניות רבות נוסדו כבר בגרמניה, איטליה, ספרד, צרפת. ג'יימס – האדון השרת של סקוטלנד – היה מאסטר ראשי של האכסניה בקילווינינג במערב סקוטלנד. מיד לאחר מותו של אלכסנדר ה־3 מלך סקוטלנד, ושנה אחת לפני שג'ון באליול עלה למלוכה, האדון הזה קיבל כבונים חופשיים לאכסנייתו את הרוזנים של גלוסטר ואלסטר, האחד אנגלי והשני אירי".
כך או כך, רבים מהאנשים שחתמו על מגילת העצמאות האמריקאית, הובילו את המהפכה הצרפתית ויותר מאוחר את המהפכות בדרום אמריקה, היו חברים בבונים החופשיים. נפוליאון היה מקורב אליהם על ידי אחיו, ויש טוענים שהיה בונה חופשי בעצמו, וכך כשהצבא הצרפתי כובש את ארץ ישראל ב־1799 זאת הופעה ראשונה של בנאים חופשיים מהסוג החדש בארץ (ראו פרק על נפוליאון).
במהלך המאה ה־19 מגיעים לכאן מגלי ארצות שחלקם קשור לבונים החופשיים. ישראל חשובה עבורם מכיוון שכאן היה בית המקדש שממנו התחילה המסורת שלהם. צ'ארלס וורן שהיה בונה חופשי חשף ב־1867 היכל עם עמוד שנמצא כרגע בכניסה למנהרות הכותל, שהוא חשב שהיה אולם של הבונים החופשיים בזמנים עברו, מכיוון שהעמוד לא מגיע לתקרה. האולם נקרא עד היום "חדר המאסונים". זהו כנראה אולם מהתקופה החשמונאית שבפינה שלו יש כותרת קדומה.
גם הסולטאנים העות'מאנים האחרונים ובהם עבדול חמיד היו מקורבים אליהם. רבים מן הציונים הראשונים היו חברים בבונים החופשיים, אביו של הרצל היה בונה חופשי, אבל הוא כנראה שלא. קרל נטר היה בבונים החופשיים. דוד ילין ודוד יודלביץ היו בונים חופשיים ועוד ועוד.
הלשכה הראשונה בירושלים נקראה Royal Solomon Mother Lodge והיא הייתה מסונפת ללשכה הקנדית ונשיאה הרשמי הראשון היה ד"ר רוב מוריס מארצות הברית, שביקר בארץ ב־1866 ופעל מאז להקמת לשכה בירושלים. הטקס הראשון התקיים במערת צדקיהו. המערה נמצאה במקרה על ידי אחד מחוקרי ישראל הראשונים – ג'יימס ברקלי האמריקאי ששהה בארץ בשנים 1851–1854. לפי מקורות שונים הטקס נוהל על ידי החוקר טירוויט דרייק ב־1873. יש לציין שכל החברים בחברה האמריקאית לחקר ארץ ישראל התקבלו אוטומטית ללשכה זו, ובין השאר היו חברים בה רולה פלויד, מורמוני לשעבר שהיה מדריך התיירים האולטימטיבי בארץ, שלימים הפך לנשיאה (לאחר שנה), וקרל נטר שייסד את מקווה ישראל והיה מראשי כי"ח. הלשכה הזו נסגרה ב־1907. ב־1927 נוסדה לשכת הר ציון בירושלים על ידי ישעיהו קרניאל שהיה חבר ופעיל גם בארגון בני ברית.
עם הכיבוש הבריטי של הארץ ב־1917 מצבם של הבונים החופשיים השתפר. המלכים האנגלים אדוארד השמיני (1936) וג'ורג' השישי (1936–1952) היו בונים חופשיים, וכך גם הרבה פוליטיקאים אנגלים. זה היה באופנה. חיילים בצבא קיימו טקס מסוני בהר הבית, בעיקר ניו זילנדים בהנהגת בריגדיר גנרל וו. מלדרם. הבונים החופשיים טוענים שכיפת הרוחות זה מקום סביר יותר להיות אבן השתייה, כי הגודל של הסלע שם מתאים לקודש הקודשים.
בסוף זמן האימפריה העות'מאנית הוצא צו האוסר על פעילות בנייה חופשית בארץ. הוא התבטל בשנת 1924 בלחץ גנרל גילברט קלייטון, שהיה המזכיר הראשי של הנציב העליון הרברט סמואל, והיה בונה חופשי בעצמו. בזמן המנדט היו בארץ כ־1000 בונים חופשיים. במבנה של ימקא שולבו סמלים של הבונים החופשיים, וכך גם במוזיאון רוקפלר.
הבנאות החופשית המשיכה למלא תפקיד חשוב לאחר קום המדינה. בונים חופשיים בולטים בישראל היו שמואל השמשוני, יצחק קיסטר שהיה שופט עליון, זאב ז'בוטינסקי, שבתאי לוי ראש העיר הראשון של חיפה, יעקב כספי, יצחק גרציאני ועוד. כיום יש כמה ארגונים של הבונים החופשיים בישראל, כשאחד מהם הוא הלשכה הגדולה של ירושלים שאימצה את הנוסח הסקוטי של הבנייה החופשית והיכלה ברחוב עזרת ישראל 13 ליד רחוב יפו[5].
רוח הבנייה החופשית
מכיוון שיש להביא דברים בשם אומרם, להלן תרגום לא מדויק של עקרונות הבונים החופשיים. מי שמחפש את המקור מוזמן לפנות ללשכות הבונים החופשיים השונות בארץ ובראשם ה"לשכה הגדולה למדינת ישראל של בונים חופשיים קדמונים ומקובלים" בתל אביב. יש להם אתר באינטרנט[6].
עקרונות הבנייה החופשית
א. כל רב־בונה נכון ואמיתי ייסד את לשכתו הפרטית בנפשו ובלבו למען יישאב תמיד ובכל מקום רוח והשראה ממקור מבורך זה, וכן ילמדנו ספר הקודש: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
ב. כל רב־בונה יחרות על לוח לבו את הסמל של עין צופיה. כל הברואים במוקדם או במאוחר יקבלו את השכר הראוי להם לפי פועלם.
ג. היחס של תלות הוא אחד הקשרים האמיצים ביותר של החברה, יצירת האדם לחיי חברה פעילים הוא הסוד הנאצל ביותר של היצירה, וכל אח רב־בונה ישים אל לבו לתרום את חלקו בנאמנות לטובת החברה.
ד. הבנייה החופשית רואה בעבודה חובה עליונה וחוק אלוהי. כל סמליה וטקסיה מושפעים מרעיון חיבת העבודה. היא מתייחסת אל האלוהים כאל בונה עליון, העוסק בעבודת יצירה מימי בראשית ועד סוף הדורות.
ה. לב טהור, כפי שמרומז בסמל של מחתת הקטורת, יזכיר לרב־בונה את החובה של שאיפה מתמדת אל על. לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי!
ו. האדם נוצר להתקדמות מתמדת, אמת זו מוסברת בסמליותן של שלוש המעלות, ובקריאה: עלה והתקדם.
ז. מגל הזמן יקצור את קצירו בקרב דרי הרמונות ושכני בתי החמר וישלחם מהמזרח אשר משם באו אל המערב אשר לשם ילכו ואשר לשם נאספו אבותינו לפנינו בכל הדורות. הסיפור הגדול של חיים ומוות חוזר חלילה עם ההתחדשות הנצחית של טבע הבריאה. אכן דור הולך ודור בא, אך הידידות והאהבה לעולם עומדות.
הבנייה החופשית היא כמה דברים:
א. אגודה חשאית, שעקרונותיה ופעולותיה גלויים לכל.
ב. אמונה באלוהים, שהוא הבונה העליון של היקום.
ג. חופש מצפון, סובלנות וסובלנות ביחסים בין עמים ואנשים.
ד. תיקון המידות בחיי יום־יום והרמת המוסר.
ה. שיפור אופי האדם על ידי הדרכה ודוגמה טובה.
ו. מילוי חובות האזרח למדינה בהגינות.
ז. טיפוח יחסים חברתיים בין האנשים על פי "ואהבת לרעך כמוך".
ח. פעולות צדקה והומניטריות לטובת הכלל והפרט.
ט. פיתוח עבודה תרבותית בין אחים ושאינם אחים.
י. קירוב יסודות הטבע והמדע ללבם של האחים.
אפשר לתאר את מהותה כ"תורת מוסר מיוחדת, מעולפת משלים ומתוארת סמלים, ועקרונותיה היסודיים הם: אהבת אחים, עזרה ואמת".
ויחד עם זאת, לבונים החופשיים לשכות שונות, כשלכל אחת מהן דרך עצמאית, חלקן אזוטריות יותר וחלקן פחות. התורה הכללית מהווה מצע להתפתחות של מסדרים רוחניים בעלי דגשים שונים. דוגמה טובה לכך הוא ד"ר בוב מוריס – דמות חשובה בתולדות הבונים החופשיים, פרופסור בקולג' שלה בארצות הברית מ־1860 ומשורר רשמי של המסדר. הוא ייסד מסדר בת מסוני בשם כוכב המזרח Order of the Eastern Star שכיום חברים בו חצי מיליון איש[7]. החידוש במסדר שחברות בו גם נשים. הסמל של המסדר הוא כוכב מחומש עם חמישה צבעים, כמו הדגל הדרוזי, כשהקודקוד הלבן מופנה מערבה. הצבעים מייצגים חמש נשים מהתנ"ך שיש להן משמעות בתורה של המסדר, ואלו הן: בת יפתח, רות, אסתר, מרתה ואלקטה – "הגברת הנבחרה" מאיגרת יוחנן השנייה. כל אחת מהנשים קשורה לצבע, סמל ותכונה.
הערות
[1] Beck, G. L. (2000). Celestial lodge above: The Temple of Solomon in Jerusalem as a religious symbol in Freemasonry. Nova Religio: The Journal of Alternative and Emergent Religions, 4(1), 28–51. University of California Press
[2] Harry Salman, Europe: A Continent with a Global Mission. Kibea, Sofia. 2009
[3] Faivre, A. (2010). Western esotericism: A concise history (C. Rhone, Trans.). Albany, NY: State University of New York Press. (Original work published 1992
[4] Stavish, M. (2007). Freemasonry: Rituals, Symbols & History of the Secret Society. Llewellyn Worldwide.
[5] https://jgl.org.il/
[6] https://freemasonry.org.il/
[7] https://easternstar.org/
