ירושלים היהודית החדשה

לפני 24 שנה, לקראת שנת 2000, ולאחר קריירה ארוכה ומפוארת שהביאה לו את פרס ישראל, כשהוא בן 70 ובפנסיה, אבא התחיל מחקר על ירושלים בתקופת המנדט שלקח יותר מעשר שנים, מחקר עליו שקד יום ולילה כולל שיטוטים אינסופיים ברחבי ירושלים. וכך הוא כותב בהקדמה לספר (עם יותר מ2000 עמוד!): "הספר יוצר מאגר מידע נרחב ומפורט, מרשים ומדהים, אך מאחוריו עומדת גם תזה, השקפה, רעיון. אלה באים לומר כי בתקופת המנדט הבריטי קמה ונוצרה בירושלים שמחוץ לחומות, עיר יהודית חדשה, עיר ציונית-ישראלית מתקדמת, בעלת גוון מיוחד משלה – גוון ירושלמי."

בעבודת נמלים, בעזרת אלפי ראיונות ומפקד אוכלוסין מפורט של הבריטים לקראת מלחמת העולם השנייה, הוא הצליח לשחזר את פרטי כל התושבים היהודים בירושלים המנדטורית (יותר מ100,000), ואת התהוותה של העיר יש מאין. אבל מהי התזה, השקפה ורעיונות שעולים מהמאגר המרשים והמדהים שהוא יצר?

אומרים שמרוב עצים לא רואים את היער, ואכן ריבוי הפרטים בספר מסתיר במידה רבה את הרעיונות והחידושים שעולים ממנו, ולכך בא להתייחס המאמר הזה, במסגרתו אנסה לפתח את המשמעות של ירושלים התפתחות ירושלים היהודית החדשה בתקופת המנדט, בהתבסס על הספר, אך גם לפי ההבנות שלי אותו ומה שאני רואה מבעד לדברים, כמו יצירת ספרות טובה, המתבונן מבחוץ רואה לעיתים דברים שהסופר לא היה מודע אליהם. המאמר הוא לא תורה סדורה, אלא יותר הגיגים, רעיונות שעולים כתוצאה מקריאת הספר והניסיונות להתעמק בתמונה התפתחות העיר החדשה.

במאה ה19 הייתה חלוקה עדתית של השכונות היהודיות, לפי יהודים ואשכנזים, אבל גם עדות, לאומים וזרמים דתיים. בתקופת המנדט החלוקה הזו מטשטשת והשכונות נעשות מעורבות, הרעיון של עיר חדשה מודרנית ואוניברסלית תופש. מה שקובע זה המעמד והכסף, יש גם ערבוב של בתים בבעלות ערבית בשכונות יהודיות, אך אלו משמשים להשכרה ולא למגורים, ב1929 מתחילה הפרדה בין הקבוצות, וזו מתחזקת בעקבות מאורעות 1936-1939, כמו בימינו אנו, מה שנראה היה כהפרעה לזמן קצר שתעבור (קורונה), הופך להפרעה לזמן ארוך שמתחברת להפרעות אחרות (מלחמה), וכך יש רצף של שנים מספר שמשנה את אורחות החיים, כמו גם מלחמה מתמשכת שמגבירה את המתחים בין העמים, למרות שיש מקומות שבהם השגרה נשמרת אותו הדבר.

בירושלים בתקופת המנדט שנת 1939, שנת המפקד שאותו מצא יהושע בן אריה, היו 80.000 יהודים (1939), וכ40.000 ערבים, ולמרות זאת ראש העיר היה ערבי – חאלידי ולאחר מכן נשאשיבי, ולאף אחד לא הייתה בעיה עם זה. האוכלוסייה החרדית של ירושלים החלה להתרכז בתקופה הזו סביב מאה שערים, ולהקים עולם נפרד משלה, שמתפרנס מכספים ציבוריים וגם מתמיכה מחו"ל באזור זה חיה רבע מהאוכלוסייה היהודית של העיר, כ20.000 איש, סביב שוק מחנה יהודה ונחלאות התרכזו כ20.000 בני עדות המזרח (רבע מאוכלוסיית העיר) והקימו שכונות בעלות אופי ייחודי. ניתן לומר כי מחצית מאוכלוסיית ירושלים הייתה ענייה ונתמכת.

שלטון המנדט הבריטי משמעו חשמל, מים זורמים, טלגרף, אוטובוסים, משאיות ומכוניות, מפעלי פורד החלו בייצור המוני של מכוניות ב1913, לקח כמובן זמן עד שזה הגיע לארץ, כלומר רק אחרי המלחמה נכנסו כלי רכב באופן משמעותי לארץ, לפני כן היו כרכרות דיליז'נס. גם אוטובוסים ראשונים הופיעו בתקופה הזו. יחד עם זאת, ב1892 כבר פעלה הרכבת העות'מאנית לירושלים. הנסיעה לקחת 4-6 שעות. רכבת קיטור מסילה צרה, אחת או שניים בכל יום, כי אפשר רק רכבת אחת על המסילה. בניית רכבות מסיבית התחילה רק ב1829 והתגברה באמצע המאה ה19, מנוע הקיטור שימש גם אניות וגם רכבות ושינה את פני העולם.

תקופת המנדט מצטיינת בפיתוח החנויות, מרכזי הקניות, המסחר והבילוי, כולל קולנועים. התעשיה והחקלאות בירושלים לא היו מפותחים, וגם לא היה לה עורף ישובי, ולכן רבים מהתושבים עבדו במוסדות הן היהודים והן האנגלים, החל ממוסדות השלטון, משטרה והצבא, בנקאות ומסחר, הסעדה ומזון, מוסדות בריאות ובתי חולים, וכלה במוסדות החינוך והאוניברסיטה, בירושלים היה הרבה בתי דפוס וחנויות ספרים.

השאלה היא ממה התפרנסו התושבים היהודים שהגיעו ל100.000 עם פרוץ מלחמת השחרור? בגבעת שאול ובבית וגן היו אזורי תעשיה, רבים עבדו במפעלי האשלג בצפון ים המלח, רבים עוד יותר עבדו במפעלי הבנייה הרבים, רבים עבדו בתחבורה ותיירות, למרות שרוב העובדים בתעשיית התיירות היו ערבים, אצל היהודים היה נוהג של פנסיונים ואירוח בקיץ של משפחות מאזור המרכז לנופש. בשכונות הגנים והקיט בית הכרם, רחביה ותלפיות הושכרו חדרים לתקופות קצרות וארוכות.

יהושע בן אריה מספר על המפקד שאותו מצא (מתוך ספרו האוטוביוגרפי – בן הארץ הזאת)

בזמן הוראתי במכון שכטר פגשתי לעיתים קרובות את תלמידי וחברי, ד"ר יאיר פז, שהוזכר כבר לעיל. באחת הפעמים הראשונות שנפגשנו שם הוא שאל אותי, לתמהוני, אם אני מכיר את מפקד יהודי ירושלים מספטמבר 1939, המצוי בארכיון הציוני בירושלים, שנערך לצורך הכנת פנקס הבוחרים של כנסת ישראל ואשר פורסם ב-1942. האמת היא שאז עדיין לא הספקתי להכיר מקור זה. רצתי מהר לארכיון הציוני. מצאתי את המקור המדובר ונדהמתי לגלות עד כמה הוא יכול לתרום לעבודתי.

העורך הראשי של המפקד היה הסטטיסקן של הסוכנות היהודית דוד גורביץ. הוא סיכם את תוצאות המפקד בחיבור חשוב, שבו הוא מספר כיצד בוצע המפקד וכן מוסר פרטי סיכום רבים, כולל לוחות על האוכלוסייה היהודית בעיר על עדותיה ושכונותיה. כל טופסי המפקד, אלפים רבים מאוד, נשמרו, והם מצויים היום כולם בארכיון הציוני המרכזי, כרוכים במספר רב של כרכים (כתשעים כרכים) תחת הסימן 4J. בעזרת מפקד זה יכולתי לאתר את כל הבתים שבהם גרו יהודים בירושלים בזמן המפקד.

אלא שפרט לממצאים שנתגלו במפקד, החלטתי כי בהזדמנות שאני מנצל אותם אוכל כבר גם ללמוד ולהכיר היטב את ירושלים היהודית החדשה של תקופת המנדט. תוך כדי לימוד החומר והכרת היקפו החלטתי לחלק את ספרי העתידי לשלושה כרכים. כך הלך והתפתח ספרי שנקרא "ירושלים היהודית החדשה בתקופת המנדט" וראה אור בשנת תשע"ב (2011). לא אבוא לחזור כאן על כל הפרטים ועל החומר הרב שמצוי בו. אציין רק כי נעזרתי בעת כתיבתו בחברים רבים בירושלים שהצטרפו אליי בסיורים שעשיתי, במעקב אחר השכונות והמקומות שבהם גרו יהודים בכל חלקי העיר. גם תלמידים שלמדו באוניברסיטה, במחלקה לגיאוגרפיה, בעשור השנים שבהן עסקתי בחיבור זה על חלקיו השונים, הצטרפו אליי לסיוריי הרבים.

לאחר שסיימתי את כתיבת ספרי על ירושלים היהודית החדשה בתקופת המנדט באו אליי חברים ואנשים ותמהו מדוע שכחתי את הרובע היהודי בעיר העתיקה, הרי הוא התקיים עד לנפילתו במלחמת העצמאות הישראלית. חשבתי בדבר והחלטתי שהצדק איתם. התשובה היחידה המתאימה הייתה כתיבת ספר נוסף שיעסוק רק ברובע היהודי בסוף תקופת המנדט. הסתובבתי בעיר העתיקה, ברובע היהודי, והכרתי כמעט כל בית שם. לאחר שנים אחדות, בשנת תשע"ה (2015), ראה אור ספרי החדש על העיר העתיקה שכותרתו כמצוין לעיל. בפתח הדבר אני עומד גם על השינויים במצב בעיר העתיקה, לעומת זה שהיה בעיר החדשה עד למלחמת העצמאות. הספר משלים את תמונת כל ירושלים היהודית כפי שהייתה בסוף תקופת המנדט. 

האוכל בתקופת המנדט היה אחר, וכך גם רמת החיים. בקשר המזון צריך לציין את חנויות תנובה בשכונות השונות שלוו במעין מסעדות ובתי הקפה, ואת אספקת הבשר הכשרה שהייתה עצמאית מהשוק הערבי. החלו לקום גם קיוסקים, חנויות מותרות וממתקים, גלידה ומשקאות קלים, עם עליית הצריכה הפרטית נוספו עוד מקומות עבודה, כמו שכיום יש דוכני רייבר בכל קניון, וזה מספק פרנסה לאנשים. כנ"ל לגבי חנויות הנעלה וביגוד שהחליפו את החייט והסנדלר, בעקבות המודרנה היה צורך במוסכים ובחנויות רדיו ומוצרי חשמל.

ירושלים של תקופת המנדט מצטיינת בנוכחות של אנשי רוח גדולים מזרמים ורקעים שונים, שכמו נמשכים אל האור היוצא ממנה בזמן הזה. בקרב האוכלוסייה הדתית בעיר מתחזק היסוד הדתי ציוני, אישים פורצי דרך כגון הרב הראיה קוק או הרב מאיר ברלין באים לגור בעיר. מתווסף יסוד חילוני משמעותי שבו יש גדולי רוח כגון הוגו ברגמן (שהיה מיודד עם שטיינר מהאנתרופוסופיה) או גרשום שלום (קבלה), בירושלים קיים ציבור דתי לאומי, ציבור חרדי, ציבור חילוני, יסוד אינטלקטואלי, וקיים גם ציבור ספרדי ושל עדות המזרח, אבל את כולם מחברת רוח משותפת.

לפי יהושע בן אריה, בירושלים המנדטורית היה קשר סימביוטי בין העיר החדשה לישנה, הן על ידי קרבת משפחה, הן על ידי תפיסה דתית ולאומית, הוא טוען שבראיונות השונים שלו עם אנשים הם מציינים שהסיבה לבחירה בירושלים כמקום התיישבות היא הקשר לעבר, מבחינה גיאוגרפית העיר החדשה הייתה קשורה לעיר הישנה (בלי גנים מפרידים), ורוב הזמן התנאים היו שקטים והמתיחות לא ניכרה על פני השטח, כמו ירושלים לאחר 67, אנשים הלכו באופן חופשי לעיר העתיקה.

המשותף לכל אנשי ירושלים לגווניהם והמיוחד ברוח התקופה הוא התגבשות לאומית ציונית ירושלמית, וזה למול הלאומיות הערבית המתחזקת והשלטון הבריטי שמגיע לכדי עימות עם היהודים. ירושלים היהודית הייתה מעורבת מאד במאבק הציוני, הן מבחינה בטחונית (ואפילו מספר ההרוגים), הן מבחינה תרבותית, חינוכית, אינטלקטואלית, וגם מבחינה מוסדית, פוליטית וכלכלית. זאת הייתה הרוח המאחדת של היישוב היהודי בעיר, רוח שהביאה להתחזקותו ובסופו של דבר לנצחונו במאבקו לעצמאות.

מגש הכסף, שעליו הוגשה למדינת ישראל בירתה המדינית, הוא ההקמה והגיבוש של חלק ירושלים היהודית החדשה בתקופת המנדט הבריטי והרוח הלאומית הציונית ששררה בה והביאה את אנשי ירושלים לעמוד בגבורה בעזרת כוחות לוחמים נוספים שחשו לעזרה בתקופת מלחמת העצמאות אל מול כוחות האויב שביקשו להרסה ולהחריבה. לפי בן אריה מספר ההרוגים בקרב הירושלמים היה גבוה יותר מכל עיר אחרת, הם העמידו חיילים רבים לצבא. יותר מ400 חיילים (מתוך 4000) ו1000 אזרחים (מתוך 2000), בסך הכל נפלו בקרבות בעיר ובסביבתה כשליש (2000) מהנופלים במלחמה, בגלל עצימות הקרבות היה צריך עזרה גם ממקומות אחרים, כגון הפלמ"ח.

ראו חלק מהרצאה של יהושע בן אריה על תקופת המנדט. ההרצאה מתייחסת לפרק על תקופת המנדט בספרו "כיצד נוצרה ארץ ישראל

טיול ראשון: רחוב המלך דוד, ממילא, ותחילת רחוב יפו

המסלול מתחיל בבניין ימקא, אחד הבניינים החשובים של תקופה המנדט המבטא את תפיסת השלטונות שירושלים צריכה להיות מקדש לכל העמים – ראו מאמר על בניין ימקא
ליד בניין ימקא נמצא מלון המלך דוד שנבנה על ידי משפחה יהודית עשירה ממצרים בזמן המנדט בסגנון המשלב באולמות שלו אדריכלות עברית ופיניקית עתיקה, לא רחוק משם נמצא מלון פאלאס שנבנה כתשובה הערבית למלונאות היהודית על ידי לא אחר מאשר המופתי אל חוסייני, בסמוך לבית הקברות של ממילא, אחד מבתי הקברות המוסלמים החשובים מימי הביניים, שבליבו יש בריכת מים הרודיאנית ביזנטית עתיקה גדולה.

מאזור רחוב המלך דוד, שהתפתח בתקופת המנדט, נמשיך לרחוב יפו, בסמוך לעיריה אנחנו רואים שלושה בניינים גדולים שכל אחד תוכנן על ידי אדריכל אחר בעל השקפה אדריכלית אחרת, וזאת ירושלים של תקופת המנדט בקליפת אגוז, ראשית יש לנו את בניין גנרלי שתוכנן בצורה נאו קלאסית, על ידי האדריכל האיטלקי מרצלו פיאצנני, שהיה חלק מרשת ההשפעה האיטלקית בעיר, שנית יש לנו את בניין הדואר שתוכנן על ידי אוסטון ברב הריסון, אדריכל המנדט הראשי, בסגנון רג'יונלי ושלישית את מה שהיה בנק אנגלו פלסטינה שתוכנן בצורה פונקציונלית אקספרסיוניסית על ידי האדריכל הנודע אריק מנדלסון

ראו סרטון: ד"ר זאב בן אריה מסייר בעקבות הספר – ירושלים היהודית החדשה

הרצאה על שימור והספר על תקופת המנדט 21.3.12

ההרצאה מתחילה בהתייחסות לנושא השימור אותה ניתן לקרוא במאמר – תכנון עירוני בירושלים
לאחר מכן יהושע מגיע לספר שלו, וכך הוא אומר:

…לשם הסבר דבר זה אני מבקש להיכנס בקצרה למטרות שעמדו בפניי בעת כתיבת הספר הנוכחי. כאשר פרשתי מעבודתי באוניברסיטה לפני קרוב ל-15 שנים, חשבתי מה אעשה לאחר הפרישה. עלו כל מיני רעיונות, אבל די מהר החלטתי שאני רוצה להתמקד בעבודה וכתיבה מחקרית. יכולתי להמשיך בתקופת המאה ה-19, התקופה אותה חקרתי הרבה בעבר. המחקר האקדמי אין לו סוף בכל נושא בו אתה עוסק, וכך גם נשארו עוד הרבה נושאים למחקר בתקופה זו ויכולתי להמשיך הרבה עוד בכך.

אבל לאחר מחשבות, החלטתי כי ברצוני להתקדם בזמן, וכי אולי טוב יותר אם אתרכז בתקופה נוספת בהיסטוריה של הארץ: תקופת שלטון המנדט הבריטי בארץ-ישראל בין השנים 1917–1948, וכי אחקור ואלמד תקופה זו כאשר הדגש שלי יהיה בתחומים שלי, בנושאים גיאוגרפיים–היסטוריים של תקופה זו. יצאתי אז לשבתון לאחר פרישה לארה"ב, לספריית הקונגרס בוושינגטון. שהיתי שם כמה חודשים ואספתי חומר. משם עברתי ללונדון באנגליה והמשכתי שם באיסוף חומר בספריות וארכיונים שונים. המטרה שלי הייתה ללמוד איך התפתחה וגדלה ירושלים בתקופה זו? מה היה ההרכב של אוכלוסייתה והעיסוק של תושביה ועוד. במידה מסוימת התכוונתי לערוך מחקר ולכתוב עבודה בדומה למה שעשיתי בקשר לירושלים במאה ה-19 בספריי "עיר בראי תקופה" בשני הכרכים, על העיר העתיקה וירושלים החדשה בראשיתה.

בשנים הראשונות שלי במחקר על ירושלים בתקופת המנדט התכוונתי לעסוק בירושלים על כל עדותיה ושכונותיה, בעיר כולה, כולל השכונות הערביות, המוסלמיות והנוצריות, השלטון הבריטי ועוד. כתבתי גם כמה מאמרים על השלטון הבריטי בירושלים, התכנון והשימור הבריטי של העיר ועוד. החילותי גם באיסוף חומר על השכונות הערביות שהיו בדרום העיר: קטמון, המושבה היוונית, בקעה עלית ותחתית, המושבה הגרמנית של תקופת המנדט (שהייתה בעצם אז מושבה בריטית), פעילות הבנייה הארמנית בירושלים, שכונות הצפון המוסלמיות, ואדי ג'וז, שייח' ג'ראח ועוד. עד היום נשארו לי טיוטות של חומר מכמה שכונות כאלו. אלא שתוך כדי העבודה חל אצלי שינוי בסיסי, אסטרטגי, בדרך המחקר והכתיבה של העבודה שלי על ירושלים בתקופת המנדט, שאני רוצה להסביר אותו.

הגעתי למסקנה כי לא אצליח ליצור תמונה מאוזנת ונכונה של העיר בתקופת המנדט על כל חלקיה, כיוון שעל השכונות הלא-יהודיות התקשיתי מאוד למצוא חומר חדש. במבוא לספר הרחבתי את הדברים במקצת על נושא זה והמעוניינים יוכלו לקרוא על כך שם. מאידך התברר לי שדווקא על החלק היהודי של העיר היהודית החדשה מחוץ לחומות יש חומר מעניין מאוד שלא נעשה בו שימוש עד כה, וכי גם כללית מצוי כאן נושא שחשוב ללמוד ולהציג אותו ואשר לא נחקר עד כה במידה מספקת. התברר לי בעצם שתקופת המנדט הייתה התקופה המכוננת בהתפתחות החלק היהודי של ירושלים היהודית החדשה שמחוץ לחומות העיר העתיקה.

לצורכי הבהרת עניין זה אני צריך להיכנס קצת לנושא מדיני-פוליטי ונראה לי שאין מנוס מכך. השם הזה "ירושלים היהודית החדשה" הוא לא שם שאני המצאתי אותו. שם זה החל להיקבע בשנת 1938 לאחר פרסום תוכנית ועדת "פיל" הבריטית שפרסמה את הצעותיה בסוף שנת 1937. כידוע בוודאי לרבים מכם, ועדה זו היא שהציעה לראשונה את חלוקת ארץ-ישראל המערבית המנדטורית הבריטית לשני חלקים: מדינה יהודית בחלק מארץ ישראל; צירוף חלק שני של הארץ, החלק הערבי, למדינת עבר הירדן שהייתה קודם חלק מהמנדט הבריטי והוקמה כבר בשנת 1922. (זו אגב שגיאה נפוצה לחשוב שכבר אז הוצע הרעיון של הקמת מדינה פלשתינאית נוספת בא"י המערבית. רעיון זה הוצע רק כ-10 שנים מאוחר יותר בתוכנית החלוקה של האו"ם ב-1947). אבל הוועדה הציעה גם שירושלים לא תיכלל באף אחד משני החלקים האלו, אלא היא תישאר תחת שלטון מנדט בריטי כיחידה נפרדת שתכלול בתוכה גם את אזור בית לחם, את העיר לוד עם שדה התעופה שלה והעיר יפו כנמל. יחידה זו תיקרא "מדינת ירושלים", ושלא כמו המנדט הבריטי לכל א"י שנקבע לשלושים שנה או עד לכך שהתושבים יגיעו למצב שיוכלו לקבל עצמאות, ירושלים תישאר לנצח מנדט תחת שלטון בריטי.

אינני רוצה להרחיב יותר בעניין זה, אבל השאלה למה כל זה חשוב לעניין שאנו עוסקים בו עכשיו, והתשובה היא לא מה שהציעו הבריטים אלא מה הייתה התגובה היהודית לתוכנית זו. הצד הערבי כמובן דחה את תוכנית ועדת פיל על הסף. לעומת זה, ההנהגה הציונית בראשותו של דוד בן-גוריון הייתה מוכנה לשקול את קבלת תוכנית ועדת פיל להקמת מדינה יהודית בחלק קטן של א"י המערבית בשני תנאים עיקריים: א. צירוף הנגב למדינה היהודית, מה שהיה מגדיל מאוד את שטחה של המדינה היהודית. ב. צירוף החלק של ירושלים היהודית החדשה למדינת ישראל שעתידה הייתה לקום, אם תוכנית הוועדה הייתה מתקבלת. הנהלת הסוכנות הקימה אז אף ועדה מיוחדת שנקראה "ועדת ירושלים", בראשה עמד ד"ר מרדכי עליאש, אדם דתי, לימים שגרירה הראשון של ישראל בבריטניה. זו הקימה ועדת משנה – ועדה גיאוגרפית – שאף שרטטה מפות מפורטות שסימנו במדויק את החלק של ירושלים היהודית שעשוי היה להצטרף, לפי הצעת הסוכנות היהודית, למדינה היהודית אם זו הייתה קמה בהתאם להצעת ועדת פיל. על הדברים האלו נכתבו כבר כמה מאמרים ובמספר ספרים אף נדון הנושא. גם בספרי הנוכחי בפרק הסיכום אפשר לקרוא פרטים נוספים מעניינים בנידון. אבל הדבר החשוב מבחינתי שהשתמע מכל העניין הזה היא העובדה שהנה בסוף שנות השלושים של תקופת המנדט הייתה כבר קיימת בירושלים מעין ישות יהודית חדשה שהחלה נקראת בשם "ירושלים היהודית החדשה", שכללה בתוכה אוכלוסייה של כ-80,000 תושבים מתוך כלל 400,000 התושבים היהודים שהיו אז בארץ כולה. ברור שלא הייתה יכולה אז גם להתקבל על הדעת אפשרות שתוקם בארץ-ישראל מדינה יהודית ושהיא לא תכלול בתוכה עיר יהודית זו עם האוכלוסייה הרבה שהייתה כבר בה. והכרתה ולימודה של עיר זו, הפך להיות בעצם נושא המחקר המרכזי שלי בספר הנוכחי. בשפה מקצועית אקדמית הייתי אומר: יחידת המחקר שלי הפכה להיות ירושלים היהודית החדשה.

השאלות שעלו ביחס לעיר זו היו: איך קמה בעצם ונוצרה? האם תוכננה מראש ככזו? האם השלטון הבריטי שהיה אז בירושלים, הוא שתכנן אותה או מילא תפקיד מרכזי בהקמתה? האם התנועה הציונית היא שתכננה, הקימה ובנתה חלק זה של העיר? האם העירייה של ירושלים, שהייתה קיימת באותם ימים, היא שכיוונה ותכננה אזור זה של העיר? התשובות בכל השאלות הללו הן שליליות. השלטון הבריטי לא מילא כל תפקיד מרכזי בהתפתחות זו של העיר, פרט לנושאי רישיונות בנייה ומגבלות תיאום של גודל בניינים ומגרשים. יתרה מכך, לו היה הדבר בידו היה אף הורס חלק ניכר משכונות העיר, שכן ראה בהם "סלאמס" עירוני. כל מעייניו היו נתונים לעיר העתיקה ולניהול ענייני המדינה. העיר החדשה לא נתפסה אצלם כדבר חשוב. הדוגמה של המתכננים הראשונים שלהם: המפה שניתנת בספר של אשבי; הגבולות של העיר החדשה; אחר כך גם הגבולות השתנו. הדבר היה חשוב להם מבחינת חוקי בנייה אבל הם לא ראו בה כל ישות מיוחדת ולא התייחסו אליה. אין כל התאמה בין ההתפתחות היהודית של העיר החדשה למפת גבולות זו.

גם התנועה הציונית לא מילאה תפקיד חשוב בהתפתחותה של העיר החדשה, פרט למספר מבנים שבנתה בה למוסדותיה, ואלו נבנו במידה רבה בתגובה לפעילות הבריטית שקבעה את ירושלים כבירת הארץ ומקום מושב הממשל בה. העירייה, שהייתה נתונה לשליטה ערבית ובריטית, בוודאי לא מילאה כל תפקיד מרכזי בבניית חלק זה של העיר. זאת אגב בניגוד גמור למה שקרה בתל-אביב, שם שימשה העירייה היהודית בראשות מאיר דיזנגוף, ואישים יהודיים נוספים בעיר, תפקיד מרכזי ביותר בהתפתחותה של עיר זו, העיר העברית הראשונה בישראל ובעולם כולו.

התשובה לכל השאלות האלו היא שירושלים היהודית החדשה נבנתה בעצם כמו שאומרים "מחוליתה", בדרך "אינהרנטית" פנימית משלה, על ידי התושבים היהודים שחיו בה ועולים יהודים רבים שהגיעו אליה בתקופת המנדט, כאשר אלו נקלטים בתוכה, מגדילים את הבנייה בה ומרחיבים את תחומה. דרך הבנייה של העיר על ידי יהודיה הייתה בשיטה של שכונות. שכונה אחר שכונה. כאשר כל שכונה יש לה את היעד שלה. מכאן שהמסקנה המתקבלת היא שכדי להבין את היחידה הגדולה של ירושלים היהודית החדשה אנחנו צריכים ללמוד קודם את יחידות המשנה שלה: אלו הן השכונות הנפרדות שלה אשר ההתלכדות שלהן יחד היא שיצרה את ירושלים היהודית החדשה כולה.

על השכונות של העיר יש חומר רב בארכיון עיריית ירושלים. השכונות נבנו על ידי ועדים וארגונים שונים שעמדו מאחוריהן. לאחר הקמת המדינה והקמת עיריית ירושלים, כאשר הוועדים של שכונות אלו התפרקו, חלק מהן העבירו את ארכיוניהן לארכיון העיר. על חלק מהשכונות אף נתפרסמו מאמרים וספרים, אבל על רבות מהן, אלו הפחות ידועות ומפורסמות, לעתים לא נכתב עליהן דבר. החילותי על כן בלימוד מפורט של כל שכונה ושכונה, וכך הפכה יחידת המחקר המשנית והמרכזית אולי ביותר בעבודה שלי היחידה של השכונה, כאשר המטרה הייתה ברורה: שאם אצליח ללמוד ולהכיר את השכונות שהיו אז בירושלים, אצליח לקבל את התמונה הנכונה והמפורטת של בניין והתפתחות העיר היהודית החדשה כולה בתקופת המנדט.

והנה תוך כדי עבודתי זו נחשפתי בפני מקור היסטורי מהמדרגה הראשונה שידעתי עליו גם קודם לכן, אך לא תיארתי לעצמי עד כמה אפשר לעשות בו שימוש כדי להכיר וללמוד את הנושא בו הייתי מעוניין, והוא מפקד מפורט של יהודי ירושלים שנערך בראשית חודש ספטמבר 1939 על ידי המחלקה לסטטיסטיקה של הסוכנות היהודית. באותו חודש, שלאחר מכן, פרצה מלחמת העולם השנייה (אם כי כמובן לא ידעו על כך לפני כן). טופסי המפקד הזה השתמרו כמעט כולם והם מצויים כיום בארכיון הציוני המרכזי בכ-90 כרכים עבי כרס אשר בכל אחד מהם מאות רבות של טפסים. להערכתי מספר הטפסים מגיע לכ-20,000 עד 25,000, שכן הם כוללים את כל תושבי העיר היהודיים בזמן המפקד, כ-80,000 נפש, כאשר לכל משפחה ומשפחה מיועד טופס מפורט. בספר אני כותב במפורט על מפקד זה ומובאות שם גם מספר דוגמאות של טפסי המפקד. חברי ד"ר אסף זלצר כתב יחד עמי אף מאמר מפורט על אופיו ומהותו של מפקד זה, ובספרי מצוין גם מקום פרסומו של המאמר, כאשר בו מפורטות מעלותיו וחסרונותיו של מפקד זה.

השאלה הראשונה שעולה: מדוע נעשה מפקד כה מפורט של יהודי ירושלים במועד שצוין? בספר שכתב מנהל המפקד, מר דוד גורביץ', מנהל המחלקה לסטטיסטיקה של הסוכנות היהודית, לאחר סיומו, הוא מציין כי הדבר נעשה לרגל הכנת ספר הבוחרים לכנסת ישראל לקראת בחירות שעמדו להתקיים בכל הארץ באותן שנים. הדבר בהחלט נכון וספרי בוחרים כאלו נעשו אז גם ביישובים היהודיים האחרים בארץ. אבל לי נראה שהייתה גם סיבה נוספת לעריכת המפקד הזה, וכי רק בירושלים הוא בוצע בצורה כל כך מפורטת ומלאה, ואגב כנראה רק בירושלים השתמרו כל טפסיו לרגל חשיבותו הרבה. סיבה זו נרמזת גם בדבריו של גורביץ' בחוברת הסיכום של המפקד, בהם הוא מציין כי בעת שהוחלט על ביצוע המפקד בירושלים הוא פנה להנהגה של הוועד הלאומי ושכנע אותה שתוסיף לו כספים על מנת שהמפקד בירושלים יוכל לכלול בתוכו לא רק פרטים עבור ספר הבוחרים לכנסת ישראל, אלא יהיה מפקד מפורט וכולל של יהודי ירושלים. הם נעתרו לבקשתו ואז בוצע המפקד. אם תקראו את המוטו של מודעה שהתפרסמה אז בעיתונות הארץ תראו זאת מיד. הנה אקרא לכם קטעים ממנה. "הוועד הלאומי מכריז על מפקד יהודי ירושלים…" (קורא את כל המוטו).

בולט בהחלט שהמפקד נעשה גם מתוך שיקולים שעלו כתוצאה מהחלטת "ועדת פיל", שכאילו ישנה אפשרות שירושלים לא תיכלל במדינה יהודית אם תקום כזו בארץ-ישראל. והסוכנות היהודית שאפה להראות במדויק ובמפורט עד כמה גדולה כבר האוכלוסייה היהודית בירושלים החדשה, וכי לא יעלה כלל על הדעת ששטח זה של העיר לא ייכלל במדינה יהודית אם יוחלט על הקמה של כזו בשטחה של ארץ-ישראל. ואכן מפקד זה אוצר בתוכו חומר מדהים בחשיבותו ללימוד של ירושלים היהודית החדשה מתקופת המנדט. לא פלא על כן שהוא הפך להיות חוט שדרה מרכזי של כל מחקרנו, כאשר סביבו שזרנו מקורות, עדויות ופרטים רבים נוספים שבעזרתם בנינו את התמונה המלאה של חיבורנו.

אנו חייבים על כן לעבור עתה לדון בקצרה בפרטי המפקד וכיצד עשינו שימוש בו. אפתח בתחילה בציון העובדה שבראש כל הטפסים הרבים של המפקד מצוין תמיד מספר הגוש והחלקה של הבית הנפקד (מספרים של גושים וחלקות הקיימים במידה רבה עד היום), שם הבעלים של הבית, וטפסים לכל משפחה ומשפחה שגרה באותו בית, אף אנשים בודדים שגרו אז בבית זה. פירוט רב ומעניין בכל טופס וטופס. הרחובות והכתובות לא מצוינים במקומות רבים כי בחלק ניכר של שכונות העיר לא היו עדיין שמות לרחובות. אלא שלמזלנו מצויות כיום בידנו גם מפות פרצלציה של הגושים והחלקות כפי שהיו בדרך כלל מזמן המועד של המפקד, בקנה מידה מאוד מפורט 1:1,250, כך שעל ידי הצלבה בין מספרי הגושים והחלקות של הבתים השונים המצוינים במפקד, עם המפות הללו, ניתן לאתר מאוד במפורט את המיקום המדויק של כל הבתים הרבים שהיו אז בעיר בהם גרו יהודים. ובצורה כזו ניתן לקבל תמונה מפורטת מלאה של ירושלים היהודית החדשה, על כל שכונותיה, בתיה והמשפחות היהודיות שגרו בה בזמן מועד המפקד.

אז עלה לי הרעיון לנסות ליצור לוחות של בתי השכונות היהודיות שהיו אז בעיר על בעליהן והמשפחות היהודיות שגרו בהן. בחרתי להתחיל בשכונה אחת לדוגמה. לקחתי את שכונת תלפיות המקורית שהייתה אז שכונה קטנה יחסית. יצרתי לוח של השכונה, בו טור ראשון: כתובת של הבית, הרחוב והמספר שלו כפי שהם כיום. בטור השני ציינתי את מספר הגוש והחלקה של הבית כפי שהיה אז ולרוב הוא גם כיום. בטור השלישי את שם בעל הבית שהיה אז באותיות שמנות, והמשפחות היהודיות שגרו אז בבית באותיות רגילות. בסוגריים רגילים ציינתי ליד כל משפחה את מספר הנפשות שהיו בה בזמן המפקד. ובכל משפחה ומשפחה מספר פרטים נוספים מצומצם ביותר שמאפיין אותה, שלקחתי בדרך כלל מדף המפקד של המשפחה. כך קיבלתי תמונה של רחובות שכונת תלפיות כיום, כאשר השמות השתנו לעומת אלו שהיו אז; הבתים שהיו קיימים אז והבעלים והמשפחות שגרו באותם בתים. התמונה שהתקבלה הייתה מעניינת. ניסיתי זאת בעוד שכונות ויצאו שוב דברים יפים. החלטתי שאמשיך כך בכל העיר. עבודה קשה ומפרכת, אבל היא תיתן לי תמונה מלאה ונכונה של ירושלים היהודית החדשה לפחות בשנת 1939, שנת המפקד.

עם זאת ישנו גם חיסרון משמעותי חשוב למפקד באשר לעבודתי, שכן הוא מתייחס רק למגורים של משפחות יהודיות, בהתאם למטרתו, ולא מצוינים בו כלל חנויות, עסקים, מפעלים, משרדים וכדומה, שבכמה מאזורי העיר היהודיים, כמו המשולש המסחרי הנודע סביב רחוב בן-יהודה, הפכו הם להיות גורם הנוכחות היהודי העיקרי של האזור. החלטתי כי יש צורך להשלים את התמונה המתקבלת מנתוני המפקד בקשר לאזורים אלה ממקורות נוספים. מצאתי כי ניתן לעשות זאת בעזרת ספרי רשימות העסקים שהתפרסמו באשר לירושלים, החל מאמצע שנות השלושים של המאה ה-20 עד לסוף תקופת המנדט. במבוא לספר הרחבתי את הדיבור גם על כך ולא אכנס גם כאן לכל הנושא הזה. אסתפק כאן רק בציון העובדה כי כך הצלחתי לשלב גם חנויות, עסקים ומשרדים יהודיים רבים בחלק ניכר מבתי העיר, עד שבכמה בתים במרכז העיר כמו בניין סנסור, בניין אבולעפיה, בנייני ג'נרלי, מצפה ועוד, הפכו הם למרכז המוקד של הנוכחות היהודית בהם.

כך יכולתי ליצור תמונה מפורטת ביותר של שכונות העיר היהודיות, אבל פתאום התברר לי שחסר לי משהו נוסף בכל התמונה הזו. שבעצם לא ידוע לי כמעט דבר על רוב בעלי הבתים והמשפחות, העסקים והחנויות שהחלו מופיעים בלוחות המפורטים שיצרתי. כאשר הגעתי בתלפיות לבתים של עגנון, קלוזנר, בן-יהודה, ידעתי במה המדובר. כך גם למשל ברחביה, כאשר הגעתי לבתים של מנחם אוסישקין, ארתור רופין, גד פרומקין, חיים סלומון, דב יוסף ועוד, שוב ידעתי פרטים רבים עליהם והיה מעניין גם לראות מה כתוב עליהם ועל משפחתם במפקד. אבל מה עם הרוב של האנשים שהיו בשכונה ובנו אותה? הם היו אנונימיים כליל עבורי, לא ידעתי עליהם דבר. ואז עלה הרעיון שאפשר אולי לנצל עדויות שבעל פה למטרת קבלת אינפורמציה נוספת עליהם.

כאן ההבדל בין המחקר הקודם שעשיתי על ירושלים במאה ה-19 לבין זה שעשיתי עכשיו בתקופת המנדט. במאה ה-19 אי אפשר היה לשאול אנשים והכול התבסס על מקורות שבכתב. אבל באשר לתקופת המנדט, הזמן קרוב אלינו הרבה יותר. האנשים שבנו את הבתים בשכונות הללו ואלו שגרו בהם ברובם המכריע כבר אינם בין החיים, אבל ילדיהם אולי ידעו פרטים ויוכלו לעזור. ואז התחלתי לחפש בכל שכונה ושכונה אנשים שאולי יוכלו לעזור לי במילוי פרטים על השכונה בה גרו ומשפחות שונות שנמצאו בה. החלטתי שאנסה בכל שכונה ושכונה לפנות לכמה אנשים שיאשרו לי ויוסיפו לי פרטים על הבתים והמשפחות בשכונתם.

מעניינות התגובות שקיבלתי. היו אנשים, ידידים וחברים, שאמרו לי כאשר הרמתי אליהם טלפון וסיפרתי להם במה אני עוסק: מה אתה רוצה ממני? אני הייתי אז ילד קטן, אני לא זוכר שום דבר. בקיצור עזוב אותי. אחרים השיבו: בשביל מה זה בכלל טוב? מה מעניין מה שהיה אז? חבל על הזמן. בקיצור, שוב: עזוב אותי. אבל היו גם הרבה אנשים שהתלהבו מהנושא. הסכימו להיפגש עמי, חלקם אף פעמיים ושלוש. היו כאלה שהסכימו אף לקרוא פרקים מהעבודה ולתקן לי אותם, לצאת איתי לשטח לסיורים בשכונות ומקומות נוספים בעיר. וכך במשך שנים הלך והצטבר חומר רב על שכונות ירושלים. שכונה אחר שכונה, רחוב אחרי רחוב, בית אחרי בית. וברוך השם מספר השכונות בירושלים היה אז רב ביותר, וחומר רב ומעניין מאוד החל מצטבר ביחס אליהם. החלטתי לשלב דברים אלו, יחד עם ההערות למקורות הכתובים הרבים בהם הסתייעתי בעבודתי, בהערות השוליים, במיוחד בלוחות השונים של הבתים ומשפחות שהחילותי יוצר לשכונות העיר. מספר הלוחות הללו בספר על שלושת כרכיו מגיע ל-150. מכאן שמספר השכונות בעיר היהודית החדשה הגיע אז לערך למספר זה. והם הפכו בעצם להיות חוט השדרה המרכזי של כל הספר. בעמודים רבים בספר הלכה גם והתקבלה בלוחות הללו תמונה של עמודים בהם הלך וגדל מאוד מספר הערות השוליים, עד שתפח ועלה בהיקפו על החלק העליון שבו מופיעים נתוני המפקד.

בתחילת עבודתי חשבתי שאוכל אולי לכלול את כל החומר שהצטבר אצלי בנושא בו עסקתי בכרך אחד, עבה אולי, אך בכל אופן כרך אחד בלבד. די מהר התברר לי כי הדבר יהיה בלתי אפשרי. חשבתי על כן ללכת בעקבות הספרים שכתבתי על המאה ה-19 ולחלק את הספר לשני כרכים. אך שוב התברר לי כי הדבר יהיה בלתי אפשרי, ואז נפלה ההכרעה ללכת על שלושה כרכים. מאוד לא רציתי בכך, אני מבין היטב את הקושי הרב בקליטה של דבר בהיקף שכזה. אבל כל הרעיון של הספר והמחקר בו הוא, שבתקופת המנדט התגבשו השכונות הרבות שהיו בו ליישות אחת. אנשים גרו במקום אחד ועבדו במקום אחר. אנשים עברו משכונה לשכונה. העיר הפכה כולה להיות יחידה אחת זו של ירושלים היהודית החדשה.

אם אני בא עכשיו לסכם את חשיבותו של הספר כפי שהיא נראית בעיניי, אז נראה לי כי ישנן לו שלוש חשיבויות עיקריות. הדבר הראשון: שבפעם הראשונה אנו מקבלים תמונה מלאה של העיר היהודית החדשה שקמה ונבנתה בתקופת המנדט. כאשר עסקתי בעבודה ודיברתי עם אנשים שונים, היו רבים שהציעו לי: קח שכונה אחת, אזור אחד של העיר, וכתוב עליו. אבל לא זו הייתה המטרה שלי. קל הרבה יותר לקחת שכונה אחת, רחוב אחד, או אפילו בית אחד ולכתוב עליו. ככל שיחידת החקירה היא קטנה יותר, כן ניתן בנקל הרבה יותר להשתלט עליה; וככל שיחידת המחקר גדולה יותר, כן קשה יותר להתמודד איתה. אך אם אתה מצליח להתגבר עליה, ההישג יכול להיות גדול הרבה יותר וחשוב הרבה יותר.

המטרה השנייה הייתה, כיוון שהגעתי להבנה שכדי להבין את העיר כולה יש צורך ללמוד, במקרה של ירושלים, את כל יחידות המשנה שבנו אותה, נאלצתי לעסוק, ללמוד ולשחזר את כל יחידות המשנה קודם ולאחר מכן לחברן ליחידה הגדולה אחת. כך שיש בספר לימוד מפורט של כל אחת מהיחידות הללו. ישנן כאלו שכבר נכתבו עליהן כמה עבודות נפרדות, חלקן טובות יותר חלקן טובות פחות, אבל ישנן הרבה שלא נכתב עליהן דבר. קחו למשל את גאולה וכרם אברהם; בית וגן, גבעת שאול; תלפיות ומקור חיים; בית ישראל וזיכרון משה; מקור חיים ויגיע כפיים ועוד ועוד.

המטרה השלישית הייתה לימוד פרטני של כל יחידת משנה ומשנה. הספר מהווה, כפי שציינתי כבר, מאגר מרשים ומדהים בנושא זה. אפשר למצוא בו בעצם כמעט כל משפחה ומשפחה שגרה בירושלים בתקופת המנדט בשנת 1939 – השנה שבה נעשה המפקד. וצריך לזכור זאת, שהזמן העיקרי של הדברים הניתנים בלוחות הוא זמן השנה של המפקד. כאן גם החיסרון אבל מצד שני הדיוק. דבר שניתן להיעשות גם בעזרת התקליטור שהוכן לספר. מאז שיצא הספר אני מקבל אימיילים, מכתבים ומשוחח עם אנשים המספרים לי שמצאו את משפחותיהם בספר. הם לעתים קרובות אף מצביעים על שגיאות שמצאו בספר ומוסיפים דברים נוספים. הדבר הוא טוב מאוד, הוא מראה על ההתעניינות של אנשים כיום בעיר של אז, על הקשר שלהם אליה. זה רק מחזק את המסקנה שאכן צריך לזכור ולשמור גם חלק היסטורי זה של ירושלים.

עכשיו עלי לחזור לשאלות שהצבתי בראש דבריי לנושא השימור של ירושלים היהודית החדשה מתקופת המנדט: א) האם בכלל יש לשמר את ירושלים היהודית החדשה? וב) אם יש לשמר, אז מה ואיך יש לשמר מחלק זה של העיר?

את המשך ההרצאה ניתן לקרוא במאמר – תכנון עירוני בירושלים