מה חיפשו הארכיאולוגים?
בכ"ח בנובמבר, יום לפני החלטת החלוקה של האו"ם, שהבטיחה למעשה את הקמת המדינה היהודית והביאה לפרוץ מלחמת השחרור, נסע פרופסור אליעזר ליפא סוקניק, אביו של אחד ממפקדי הצבא העברי המתהווה ולימים הרמטכ"ל יגאל ידין, לבית לחם כדי לוודא שמועות על מגילות עבריות עתיקות שהתגלו במדבר יהודה, הלא הם המגילות הגנוזות.
זאת הייתה התגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, חיבור ישיר לעבר שלנו, למחשבה והכתיבה העברית מימי בית שני לפני הגלות והחורבן. הסמיכות של האירועים מגלה לנו שמבחינה סינכרונית העבר כמו רצה לתת ברכתו לעתיד המתהווה, והמגלה היה אדם שקשור לאחד ממובילי אותו עתיד. לא במקרה הוא שהמגילות התגלו לעיניים עבריות דווקא יום לפני הקמת המדינה העברית החדשה, ולא במקרה הן התגלו לאביו של מי שיהיה הרמטכ"ל לעתיד וראש אגף מבצעים במלחמה הנוראה שעמדה בפתח.
המקרה של המגילות הגנוזות הוא לא בודד, יש הרבה פעמים קשר בין המגלה – הארכיאולוג או ההיסטוריון, והדבר הנגלה. נדמה כאילו אנשים מסוימים נועדו לגלות דברים מסוימים, וזה צריך להיות הם ולא אחרים. הרבה פעמים בגילוי יש מרכיבים פלאיים, והרבה פעמים יש משמעות לתאריך הגילוי. כמה מהתגליות הגדולות ביותר קרו בדרך מקרה, באופן לא צפוי. בהרבה מקרים ממה שאנשים חושבים הגילויים הארכיאולוגיים נעזרו ביכולות על-חושיות של מדיומים ואף של החופרים עצמם. ומהצד השני – בהרבה פעמים הגילוי הארכיאולוגי לא עומד בפני עצמו אלא מתחיל שרשרת של אירועים משמעותיים.
לא רבים יודעים זאת, אבל הרבה אנשים מתוך קבוצת הארכיאולוגים הראשונים התעניינו בתורת הנסתר, היו חברים באגודות אזוטריות כגון הבונים החופשיים, והסיבה לרצון שלהם לחקור את העבר הייתה מעורבת באג'נדה כזו או אחרת. הרבה מהארכיאולוגיה של העת החדשה באה מרקע של אגיפטולוגיה וחפירות במצרים עם נטייה לפרשנות אלטרנטיבית.
האיש שנחשב ל"דרווין" של הארכיאולוגיה ומי שהתחיל את הארכיאולוגיה הסיסטמתית (לפי שכבות וחרסים) הוא פלינדרס פטרי. הוא יצא למצרים לבדוק תיאוריות אלטרנטיביות הקשורות לפירמידה הגדולה, גילה את תל אל-עמארנה ואתרים רבים אחרים במצרים. פטרי חיפש אחר עקבות של ההיקסוס, וחשב שהייתה תרבות מפותחת של אנשים שהגיעו למצרים ממקומות אחרים (לפי השערתו מהקווקז) והביאו איתם תרבות מתקדמת. הם נבדלו מהמצרים האחרים במבנה הגוף והגולגולת, וזה מופיע בתיאור השושלות השולטות של הפרעונים.
הוא טען שאי אפשר להסביר את הופעתה של תרבות מצרים יש מאין, אלא בעזרת התערבות חיצונית. בעשורים האחרונים של חייו הוא חפר בארץ ישראל בחיפוש אחר עקבות של תרבות זו.
עוזרתו העיקרית במשך שנים רבות הייתה מרגרט מארי, האם של הארכיאולוגיה הבריטית. היא גילתה את האוסיריון במצרים, את המקדשים של האלה במלטה ומיורקה, וחפרה גם בתל על עג'ול בעזה ופטרה בירדן. בנוסף להיותה ארכיאולוגית, מארי הייתה מומחית לכישוף, חוכמת המזרח והדת הקדומה. היא הקדימה את זמנה ונתנה השראה להתפתחות דת האלה והפמיניזם. העוזר שלה בחלק מהחפירות – כולל בארץ ישראל – היה ג'רלד גרדנר, האיש שהתחיל את תנועת הוויקה (המכשפות) המודרנית. הוא חיפש בעיקר פסלוני אשרות ושרידים למאגיה קדומה, ובין השאר חפר עם ג'יימס לסלי סטרקי הבריטי בלכיש.
בנוסף לשלושה אישים בולטים אלו, יש גם אנשים אחרים שראו בארכיאולוגיה אמצעי להוכיח את אמונתם, ודרך לגלות את האמת על תחילת המין האנושי, ייעודו, וההיסטוריה הרוחנית של כדור הארץ. וביניהם בולטים במיוחד המייסדים של מחקר הפרהיסטוריה, בארץ ובחו"ל. לפניכם כמה מילים על הדמויות המרתקות שמהוות את הפסיפס של הארכיאולוגיה הרוחנית בארץ ישראל, על התורות הרוחניות שהם האמינו בהן ופיתחו לאור מה שהם מצאו בחפירות שלהם.
פרהיסטוריה רוחנית
אנרי בריי (1877–1961) נחשב לאחד מגדולי חוקרי המערות הפרהיסטוריות בעולם. הוא היה כומר ישועי שהתעניין במוצא האדם והפך למומחה מספר אחד בעולם לציורי מערות פרהיסטוריים, במיוחד בצרפת. בין השאר הוא גילה וחקר את מערת לאסקו ב־1940. הוא זה שגילה אלים ומכשפים מקורננים במערת המכשף בטרואיס פררס (Trois-Frères) שם נראה אדם עם ראש ינשוף וקרניים, שילוב של אדם עם חלקי חיות, ורק חלקו התחתון ותנוחת הריקוד שלו מעידות כי הוא אדם. ממצא זה חיזק את התיאוריה שבתקופה הפרהיסטורית הייתה דת כלל-אנושית המשותפת לאנשי המערות, שהתרכזה ב"אדון החיות".
בהתבסס על ציורים שהתגלו ונחקרו על ידו במערת לה מארש (La Marche) טען אנרי בריי שהקדמונים היו הרבה יותר מפותחים מאשר אנחנו יודעים או חושבים. בציורים נראים בגדים, מגפיים, כובעים של אנשים וכן סמלים שייתכן והם כתב קדום. במערה מופיעים יותר מ־155 דמויות חרוטות בציורי הסלע, רוב הדמויות הן נשים, אך הן מצוירות בצורה מעוותת כשהגוף גדול יותר ובצורת מעויין, וייתכן שיש בכך משמעות סמלית. אנרי טען שציורי המערות בצרפת מוכיחים שהייתה לאדם הקדמון אמנות וכנראה גם רוחניות מפותחת כבר לפני 40,000 שנה ושהיא התמקדה בעיקרון הנשי של ההולדה שנקשר לכוח הטבע.
בנוסף לחשיבותו כפרהיסטוריון, אנרי בריי היה גם כומר ישועי בעל תפיסות רוחניות עמוקות לגבי מהות ותפקיד האדם, אותן הוא חלק עם עמיתיו למחקר הפרהיסטורי: פייר טייאר דה שארדן, שחפר במזרח וגילה את אדם פקינג, ודורותי גארוד שהייתה בתחילת דרכה תלמידתו, ולאחר מכן חפרה בארץ ישראל וגילתה את התרבות הנאטופית בשומרון ובכרמל. גם דורותי גארוד הייתה קתולית מאמינה שעברה תהליך של קונברסיה (חזרה בתשובה) בחייה, אלא שהאמונה שלהם הייתה קשורה לתפיסות מיסטיות נוצריות חדשות, ולאו דווקא לממסד המאובן.
ב־1933 הגיע אנרי בריי לביקור בישראל (כנראה בכדי לראות בעצמו את הממצאים החשובים והמפתיעים של דורותי גארוד בכרמל ובשומרון), ובהזדמנות זו גילה יחד עם רנה נוויל (1899–1952), שהיה פרהיסטוריון שפעל בארץ וגם הקונסול הצרפתי, את הפסל הארוטי הראשון בעולם – פסל הנאהבים מעין סחרי שבו נראים גבר ואישה בתנוחת זיווג, פסל מורכב ומושקע שמזוויות שונות שמתבוננים בו מתגלים חלקים (מיניים) אחרים של הגוף האנושי (זכרי ונשי).
את הפסל גילו אנרי בריי ורנה נוויל באופן מקרי בשוק בבית לחם. לאחר מחקר קטן התברר להם שהפסל הגיע ממערה בנחל תקוע וגילו 15,000 שנה. מציאתו הוכיחה את התיאוריה שהמיניות הייתה מקודשת בימי קדם, מכיוון שזו הייתה תרבות של האלה והפריון. עובדת מציאתו באופן מקרי על ידי דמות כה בכירה מוכיחה את הרשת של המאגיה הסימפתטית שהאלה פורשת על ילדיה בני האדם. היא זו שהביאה לכך שבאופן "מקרי", יתגלה דווקא פסל זה ודווקא לאנרי בריי.
קשר של הישועים לחקר הפרהיסטוריה לא מסתיים עם אנרי בריי. בירושלים היו ישועים נוספים שעסקו בפרהיסטוריה:
אלכסיס מאלון היה כומר ישועי שהביא את המסדר הישועי לירושלים כמעט 400 שנה לאחר שמייסד המסדר שאף לעשות זאת. ב־1913 הוא מייסד סניף של המכון האפיפיורי למקרא בירושלים הקיים עד היום ליד הקונסוליה הצרפתית, נהיה מנהלו ב־1925 ומקיים חפירות עצמאיות – שהידועה שבהן היא בתל עס'ול בעמק הירדן (1929), בה מתגלה תרבות פרהיסטורית מתקדמת עם ציורי קיר מרשימים. מאלון מגלה גם את מערת שוקבא, שם מנהלת דורותי גארוד (שהייתה קתולית מאמינה, אנגליה במקור אך תלמידה של אנרי בריי הצרפתי) חפירות ומגלה את התרבות הנאטופית.
את החפירות מנהל עמיתו ממשיך דרכו רנה נוויל, הקונסול הצרפתי בירושלים, שאמנם לא היה ישועי אך קתולי מאמין ומפקד במסדר אבירי הקבר הקדוש. נוויל הגיע לירושלים ב־1927 וגר בה עד מותו ב־1954, עד 1938 הוא היה סגן הקונסול וגם חבר ונשיא החברה המזרחנית הארץ-ישראלית. הוא ניהל חפירות פרהיסטוריות רבות וחשובות בארץ ישראל. גם מאלון וגם נוויל היו אגיפטולוגים בהכשרתם, התעניינו בתרבות מצרים העתיקה והביאו עתיקות ממצרים לארץ – ובכלל זה המומיה היחידה בירושלים, שנמצאת במכון האפיפיורי ברחוב אמיל בוטה.
פייר טייאר דה שארדן
פייר טייאר דה שארדן (1881–1955) היה פרהיסטוריון חשוב ותיאולוג קתולי בעל ההשפעה הרבה ביותר בתחילת המאה ה־21 שאימץ את נקודת המבט של האבולוציה. אלא שהוא טען כי יש נקודה כלשהי בעתיד (נקודת אומגה) המושכת אליה את ההתפתחות האבולוציונית של האדם, וכן את התפתחות היקום כולו לקראת מורכבות ותודעה של אהבה. לפי שיטתו של שארדן היקום מורכב מגרגרי חומר ואהבה. כוחות האהבה נמשכים זה אל זה ויביאו את החומר ממצב של כאוס למצב של מורכבות מאורגנת סינגולרית בעלת תודעת־על בעתיד. אז נעבור לשלב הבא בהתפתחות כדור הארץ שיתבטא בשינוי האטמוספירה.
עברנו כבר מאטמוספירה לביוספירה עם יצירת הצמחים ובעלי החיים, ועתה נעבור למצב של נואוספירה, שבו תיווצר מעין אטמוספירה של מחשבות, בתוכה בני אדם יוכלו להשיל את האגו שלהם ולהתקדם לעבר מודעות חדשה.
ההתפשטות של אנשים על פני כל כדור הארץ והתפתחות המידע ומורכבות המחשבה מביאים ליצירת מעין "שכבת חשיבה" העוטפת את כדור הארץ, שתתחבר בזמן כלשהו (נקודת אומגה), לכדי מודעות־על קולקטיבית של אהבה – וזה יהיה הופעה של אלוהים.
ספרו המפורסם "התודעה האנושית" חוקר את הקשר שבין התפתחות האבולוציה והתפתחות התודעה, ועורר התנגדות בכנסייה מכיוון שהוא דוגל בשיטות דרוויניסטיות (וזאת למרות שהוא היה כומר קתולי), אלא שלימים אימץ האפיפיור בנדיקטוס ה־16 את תפיסותיו (ב־2009), ואת תיאורו את היקום כ"מארח חי".
לפי דה שארדן, השאלה היא מה גרם להופעת סוג האדם החדש? ומה הביא אותו להתפתח וליצור תרבות?
אם אנחנו מתייחסים אל ההיסטוריה האנושית כרצף של מקרים לא קשורים זה בזה, אזי אין טעם בלימוד והמחקר שלה מעבר להתעניינות אינטלקטואלית. אבל אם יש איזשהו קו מקשר של התפתחות והתקדמות – גילוי העבר יכוון אותנו אל העתיד. וכך, מתוך תחושת שליחות מיסיונרית יצא דה שארדן למסעותיו ומשלחות החפירה שהוא ארגן ברחבי העולם, וכך גם במידה מסוימת חבריו האחרים. במילים אחרות, חקר העבר ובמיוחד בהקשר הפרהיסטורי התקשר אצלם לסוג של רוחניות נוצרית חדשה, והתופעה הזו הופיעה גם בקרב חוקרים וארכיאולוגים שפעלו בירושלים – גם בהקשר הפרהיסטורי, וגם בהקשר ההיסטורי הקדום והתנ"כי.
אבי הארכיאולוגיה הקבור בירושלים
האיש שנחשב ל"דרווין" של הארכיאולוגיה ומי שהתחיל את הארכיאולוגיה הסיסטמתית (תיארוך לפי שכבות וחרסים) הוא פלינדרס פיטריFlinders Petrie (1853–1942) . הוא היה הבן של ויליאם פיטרי, ממציא הקשור לחשמל, ואב של ג'ון פיטרי שגילה את מבנה הפולימרים. מורה של מרגרט מארי, הווארד קרטר – מגלה הקבר של תות ענח' אמון, וארכיאולוגים רבים אחרים.
פיטרי עסק בראשית חייו במדידה וסקירה של שטחים, והיה האיש הראשון שמדד וסקר את מעגל האבנים בסטונהנג' באופן מדעי. בעקבות תכתובת של אביו עם Charles Piazzi Smyth אדם בעל תיאוריות פירמידה אלטרנטיביות, הוא יצא ב־1880 לסרוק ולמדוד באופן מדויק את הפירמידה הגדולה, בכדי להוכיח או להפריך תיאוריות אלו. המפגש שלו עם העתיקות של מצרים שינה את מהלך חייו, הוא נשבה בקסם של הפירמידות והמקדשים והחליט להפוך לארכיאולוג.
מ־1884 הוא החל לחפור בצורה שיטתית במקומות שונים ברחבי מצרים. במהלך השנים הוא גילה את כפר העובדים בתבאי, תל אל־עמרנה, אסטלת מרנפתח, הוא חפר בלוקסור, דנדרה, אווריס, ואתרים רבים אחרים. במהלך החפירות שם שם לב לעובדה שסוגים שונים של קרמיקה מופיעים בשכבות שונות של חפירה, והייתה לו האינטואיציה שאפשר לתארך שכבות של אתר ארכיאולוגי לפי הממצא הקרמי. ובנוסף לכך היה לו חוש הבנה דק שאִפשר לו להבדיל בין הטיפוסים השונים של הכלים ויכולת ניתוח והפשטה שעזרה לו למיין אותם. הוא קבע את הטיפולוגיה של הכלים, וכך התחילה למעשה הארכיאולוגיה המדעית.
פיטרי חפר במצרים במשך 44 שנים (פרט לגיחה קצרה לישראל ב־1890, במהלכה חפר בתל חפי), אבל ב־1923, בהיותו בן 70, הוא הפסיק לחפור במצרים והחל לחפור בישראל. חפירתו החשובה ביותר הייתה בתל אל־עג'ול. הוא היה בטוח שזאת עזה המקראית (המקום נמצא כמה ק"מ מעזה). שותפים לו היו מרגרט מארי, ג'יימס סטרק, ויליאם אולברייט, ואנשים רבים אחרים שהפכו להיות מאושיות הארכיאולוגיה הישראלית. בנוסף לכך הוא חפר בתל שרוחן ובתל ג'מה. שלושת האתרים נמצאים באפיק נחל הבשור, וחשיבותם היא בקרבתם למצרים – הם השער של ארץ ישראל, כנען, למצרים.
פיטרי לא קיבל כמובן מאליו את תחילת ההיסטוריה האנושית וקיום תרבויות מתקדמות כגון מצרים או שוּמר. הוא טען שאי אפשר להסביר את הופעתה של תרבות מצרים יש מאין, אלא בעזרת התערבות חיצונית. הוא חשב שהייתה תרבות מפותחת של אנשים שהגיעו למצרים ממקומות אחרים (לפי השערתו – מהקווקז) והביאו איתם תרבות מתקדמת. הם נבדלו מהמצרים האחרים במבנה הגוף והגולגולת, וזה מופיע בתיאור השושלות השולטות של הפרעונים (תיאוריית הגזע השושלתי).
בעשורים האחרונים של חייו הוא חפר בארץ ישראל בחיפוש אחר עקבות של תרבות זו. וזה התקשר אצלו לחיפוש אחר עקבותיהם של ההיקסוס המסתוריים והקשר שלהם לתרבות הכנענית. פיטרי אהד את המפעל הציוני ומצא כאן בית. הוא נפטר בירושלים ב־1942 ונקבר בהר ציון, מצבתו פונה למזרח, ועליה חרוט סמל החיים – האנח' המצרי.
