פרופסור יהושע בן אריה התחיל את המחקר בענף היסטוריה של צהל לאחר מלחמת השחרור והיה שותף מרכזי בחקר ותיעוד המלחמה האפית הזו, לאחר מכן הוא הצטרף ללימודי הגיאוגרפיה בירושלים ועבודת המאסטר שלו הייתה בנושא מערות בית גוברין, הדוקטורט על ההתיישבות בעמק הירדן, וכן עסק בנושאים נוספים כמו מפלס המים בכנרת, בסיום הדוקטורט יצא ספר על נושא זה.
בשנות ה60 וה70 אבא נפגש עם חוקרי גיאוגרפיה היסטורית באנגליה וארצות הברית והחליט לחקור את ארץ ישראל מהזווית הזו, שאף אחד לא עסק בה לפני כן. הרעיון של הגיאוגרפיה ההיסטורית היא לבחון חבל ארץ מבחינה גיאוגרפית בתקופות היסטוריות שונות, תוך כדי הישענות על מקורות היסטוריים, כלומר איך נראתה הארץ בתקופה זו וזו, כשהמחקרים החשובים יותר ברחבי העולם נעשו לגבי העת החדשה, כלומר מתחילת המהפכה התעשיית והלאה, תקופה של 200 השנים האחרונות, וזה גם מפני שיש מספיק מקורות לחקר הזה, וגם מפני הרלוונטיות להווה. אבא החליט לחקור את ארץ ישראל בעת החדשה והספר פורץ הדרך הראשון שלו היה "ארץ ישראל במאה ה19 גילויה מחדש", שיצא ב1970, מאז ובמשך יותר מ50 שנה, הוא עסק בחקר של ארץ ישראל מתחילת המאה ה19 ועד לאמצע המאה ה20 – זמן הקמת מדינת ישראל, כשהוא חוזר לנושאים של הספר הראשון בספר האחרון "כיצד נוצרה ארץ ישראל".
עבודת המאסטר על מערות בית גוברין
העבודה האקדמית המשמעותית הראשונה של אבא הייתה על מערות בית גוברין ב1958, הוא ניסה (והצליח) להסביר את חידת הקמת המערות, כמחצבות לגיר ששימש להכנת טיח ומלט לאורך התקופות, וגם את המבנה היחודי שלהם ותפוצתם, המחקר לווה בשני אירועים חשובים ודרמטיים בחייו, האחד זה נפילה בשבי הירדנים. במהלך שיטוטיו באזור בית גוברין הוא התקרב בטעות לגבול ונחטף על ידי חיילים ותושבים ירדנים, שוהה בשבי מעל 60 יום.
המחקר על בית גוברין יצא בסדרת מאמרים לרגל סיום תפקידו באוניברסיטה שנקראת "ארץ בראי עברה". לאחר יציאתו לפנסיה ובעזרת שני תלמידים מסורים (רן אהרונסון וחגית לבסקי), התפרסם בשנת 2001 ספר שבו אוסף מאמרים מחקריים שלו מזמן המאסטר ועד לזמן הפרישה, הפרק הראשון של הספר הוא סקירה מאלפת של דרכו המחקרית עד לאותו הזמן, אף אחד לא שיער בנפשו שיהושע ימשיך לחקור וללמד עוד יותר מעשרים שנה, ויוציא שני עבודות מונמנטאליות נוספות בתחום הגיאוגרפיה ההיסטורית.
יהושע בן אריה על הספר ארץ בראי עברה
ארץ בראי עברה, מחקרים בגיאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל
בנוסף לספר, נוף מולדתו, שהוזכר כבר לעיל, נתפרסם גם ספר נוסף לכבודי עם פרישתי מהאוניברסיטה, תחת השם ארץ בראי עברה, מחקרים בגיאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל. הוא נערך בידי שניים מחבריי, רן אהרנסון וחגית לבסקי. שניהם היו קשורים אז למרכז צ'ריק לתולדות הציונות, היישוב ומדינת ישראל באוניברסיטה העברית. ההחלטה נבעה מכך שבמשך שנים רבות עמדתי מאחורי ההקמה והניהול של מרכז זה.
בניגוד לספר הקודם, נוף מולדתו, שם רוב הספר הוא מאמרים שחברים שלי כתבו לכבודי, הרי בספר בראי עברה כל המאמרים הם משלי, מתקופות שונות ובנושאים שונים. בסוף הספר מצוינת רשימת המקורות שבהם נתפרסמו לראשונה המאמרים הנזכרים. בתחילתו ישנה אף הקדמה של שני העורכים, המבהירים שעיקרו של הספר הוא מאמרים שכתבתי.
בהמשך בא מבוא ארוך שלי (31 עמודים) שנקרא "קווים לדרך מדעית". יש לזכור כי מבוא זה נכתב בשנת 2001. שם מצוין כי כאשר פניתי לבחור את המאמרים שלי לספר "בראי עברה" קבעתי כמה עקרונות. ראשית, השתדלתי לכלול מאמרים מכל תקופת עבודתי המדעית, מראשיתה ועד לחיבורים חדשים שנמצאו עימי בכתובים. שנית העדפתי שלא יהיו מאמרים גדולים מתחום מרכזי בחקירותיי. כתוצאה מספר המאמרים המתפרסמים בקובץ של הספר הגיע לתשעה עשר. רובם במגוון רחב של נושאים. לעיתים יכול להיראות כאילו הקשר ביניהם רופף, אך למעשה לא כן הדבר. הלוז המשותף לכולם והמוצא את ביטויו גם בשם שנבחר לספר, הוא בשניים: עיסוק בשטח של הארץ, בנוף, במרחב – כלומר בגיאוגרפיה; וכל אלה לא בהווה אלא בתקופות עבר, דהיינו בגיאוגרפיה היסטורית.
הספר בראי עברה כולל חמישה חלקים:
חלק ראשון: גיאוגרפיה-היסטורית: המהות והקשר הארץ ישראלי
חלק שני: רליקטים היסטוריים בנוף ההווה; גיאוגרפיה-היסטורית
חלק שלישי: ספרות "הנוסעים המערביים": מקורות, מפות, איורים ודימויים
חלק רביעי: ארץ ישראל במאה התשע עשרה: יישובים ואוכלוסיה
חלק חמישי: ירושלים בראשית תקופת המנדט הבריטי
הספר: ארץ ישראל במאה ה19 גילויה מחדש
בזמן שהיינו בשנת שבתון באנגליה, ב1966, אבא גילה את הארכיון של Palestine Exploration Fund וכפי שהוא מספר "הוא השתגע", היה שם אוצר בלום של מחקר וגילוי ארץ ישראל, ששימש אותו מאז והלאה בספריו ומחקריו ועליו התבסס במידה רבה בהתייחסויות שלו לארץ ישראל, מאז הוא נסע הרבה פעמים לאנגליה לחקור את הארכיון הזה, התוצאה הראשונית הייתה שב1970 התפרסם הספר החשוב הראשון שלו שלמעשה פתח שדה חדש של מחקר, טיולים, והתעניינות, והוא הגילוי מחדש של ארץ ישראל במאה ה19.
הרעיון של הספר הזה (שאבא חוזר אליו בסוף ימיו בספרו האחרון "כיצד נוצרה ארץ ישראל בעת החדשה") הוא שבתחילת המאה ה19 הייתה ארץ ישראל מחוז נידח ונחשל של האימפריה העותומאנית, שחיים בו פחות מ10% מכמות האוכלוסיה בארץ בתקופה הביזנטית, כ250.000 איש. ירושלים היא עיירה פרובינציאלית שחלקים גדולים משטחה בתוך חומות העיר העתיקה הם שטחי בור, אין כבישים סלולים ואין כרכרות בארץ ישראל, כמעט ואין בה אירופאים, והרבה מהמורשת ההיסטורית שלה ואפילו ההיכרות הגיאוגרפית, לא ידועה.
במקביל למסעות הגילוי הגדולים של שטחים לא נודעים באפריקה (מקורות הנילוס), אסיה ודרום אמריקה, מגיעים חוקרי ארצות לישראל ומגלים אותה לעולם מחדש, ממפים אותה, מוצאים את האתרים ההיסטורים, מספרים את סיפורה של הארץ הנשכחת, ומעירים את העניין בה.
אבל המסעות הם רק פן אחד של מה שקורה במאה ה19, עם התפתחות המהפכה התעשייתית, הופעת אניות הקיטור, והפתיחה של האימפריה העותומאנית למערב, היחלשותה בעקבות מלחמת קרים ומתן הקפיטולציות למעצמות המערב, מגיעים עוד ועוד אנשים לישראל וקבוצות שונות מתיישבות בה ומתחילות לפתח אותה, עוד לפני ההגירה הציונית. המעצמות משקיעות בישראל ויש למעשה תחרות ביניהן למי תהיה נוכחות והשפעה גדולה יותר. וכך בסוף המאה ה19 יש לנו ארץ מתפתחת, מגוונת, עם אוכלוסיה כפולה בגודלה (430.000 איש), שפניה אל העתיד.
שני הספרים של עיר בראי תקופה
הספרים עיר בראי תקופה הם לפי עניות דעתי העבודה הכי חשובה של אבא, מכיוון שהם מגלים את תהליך הפיכתה של ירושלים למיקרוקומוס של העולם המערבי, כפי שהיא כיום, עיר לכל הדתות והאומות. הוא כתב את הספרים כשהיה צעיר ונמרץ ופתח בהם למעשה את אופקי מחקר ירושלים בהקשרים הגיאוגרפים היסטורים, ואין כמו ירושלים, שלה פנים רבות, להיות נשוא למחקר מעין זה. הספרים נכתבו בתקופה השקטה של ירושלים, בזמן שבו יכולת לטייל בשלווה בעיר העתיקה והעתיד נראה בהיר, והם עוררו תהודה גדולה, לאחר סיומם אבא חשב להמשיך במחקר הגיאוגרפי היסטורי של המאה ה19 במקומות אחרים בארץ ישראל כמו עכו, טבריה, חברון, צפת, אבל היבחרו לדיקאן מדעי הרוח ב1981 עצר במידה רבה את התנופה המחקרית שלו, ואת העבודה המשיכו תלמידיו.
ראו מאמר על הספר – עיר בראי תקופה
הספר: צייריה וציוריה של ארץ ישראל במאה ה19
וכך כותב יהושע: "בתחילה חשבתי אך לפרסם מאמר או שנים על נושא זה אלא משהתחלתי לעבוד על החומר נתגלה לי עולם ומלואו. כזכור ציינתי כבר שעוד בעת פרסומ ספרי הראשון על ארץ-ישראל במאה ה-י"ט. גילוייה מחדש בשנת 1970, השתדלתי בכל מאודי לשלב בתוכו מספר ניכר של ציורים ואיורים ממקורות התקופה בלבד וזאת על-מנת להחיות אותה, אלא שבשעתו כמעט ולא התייחסתי לאישים שעמדו מאחורי הציורים ששרטטו וציירו אותם. עתה למדתי עד כמה חשוב המעקב אחר אישים אלו, אם ברצוננו להעריך נכונה אכן את ציוריהם. כך שקעתי בעולם מלא קסם. החילותי עובר ממוזיאון למוזיאון בתחילה באנגליה ולאחר מכן ברחבי העולם כולו תוך חיפוש אחר ציורים מקוריים של ציירים שביקרו בארץ ורשמו את אתריה ונופיה במכחול של מברשת וצבע. בחקירה זו החילותי עוד בעת שהותי בשנת השבתון בלונדון והמשכתי בכך לאחר מכן עוד מספר שנים. תוצאותיה מצאו את ביטויים בספרי המפורט בנושא זה: צייריה וציוריה של ארץ -ישראל במאה ה- 19, ספר זה ראה אור לראשונה בעברית בשנת 1992."
ובמקום אחר הוא אומר: "כל שרציתי הוא להראות, באמצעות הכלי הנפלא של הציור, כיצד נוצר היחס המיוחד ביותר שהיה בעולם המערבי לארץ ישראל ולירושלים בתקופה שבה בחרתי לעסוק – המאה התשע עשרה."
מכיוון שמדובר במדיום אחר מכתיבה והוא הציור, הספר מצליח לגעת בנושאים כגון ה"נשגב" בציור, כיצד מעבירים חוויה של קדושה שהייתה לציירים שביקרו בארץ דרך הקומפוזיציה של הציור, הסמליות שבו, המוטיבים. ישנם בו פרקים על האוריינטליזם והאחווה הפרה רפאלית, ועוד נושאים רחבים, ומכאן חשיבותו. לצערנו הגלופות של ספר זה אבדו, ואי אפשר להדפיס אותו מחדש.
ראו מאמר על הספר – צייריה וציוריה של ארץ ישראל
שלושה הספרים של ירושלים היהודית החדשה
לאחר שיצא לפנסיה, ובעקבות העניין שעוררו המאמרים על תקופת המנדט בספר ארץ בראי עברה, הוא החליט שבמקום להעמיק ולהרחיב את המחקר שלו על המאה ה19, כלומר על שלהי התקופה העותומאנית, הוא מעוניין להתקדם לעבר תקופת הזמן הבאה, שעליה לפי הבנתו לא היה מחקר גיאוגרפי היסטורי מספק, והיא תקופת המנדט. הוא עבד במשך עשר שנים יום ולילה, עם הרבה מאד עבודת ארכיונים, אך גם שיטוטים אינסופיים בשכונות ירושלים עם מתנדבים ואנשים שעזרו והראו לו את מה שחקר, עד שבסופו של דבר יצאו שלושה כרכים ולהם תקליטור משלים, ולימים כרך נוסף על העיר העתיקה
ראו מאמר על הספר – ירושלים היהודית החדשה
כיצד נוצרה ארץ ישראל בעת החדשה 1799-1949
עבודה מונומנטאלית שעליה הוא עבד יום ולילה במשך עשר שנים שמסכמת את המחקרים והספרים הקודמים שלו ומכניסה אותם למסגרת של שנים עשר פרקים המקבילים לשנים עשר שיעורים שאותם לימד בקורס באוניברסיטה לתלמידי B. A במשך כל אותה תקופה. אבא לימד גם כשהיה פנסיונר, למרות שלא היה חייב ולא קיבל על זה שכר נוסף עד גיל 90 וכל שנה הוא נבחר למרצה מצטיין, בין התלמידי בקורס שלו היה הנכד אורן בן אריה
הספר מנסה להסביר כיצד נוצרה היחידה הגיאוגרפית, מדינית, ואף תרבותית שנקראת ארץ ישראל, אלא שיש בו גם רובד תת קרקעי שאבא חוזר עליו בדברי המבוא והסיכום, והוא שנקודת המבט על היווצרות הישות שנקראת ארץ ישראל היא של הציונות, וזאת למרות שהיהודים לא היו הרוב בארץ במשך כל אותה תקופה, לפי הבנתו של יהושע הציונות היא הגורם המרכזי שהביא להתגבשות הישות שנקראת ארץ ישראל, ולמרות שהוא לא מתעמק בתהליכים שקרו במשך התקופה בצד הערבי, אפשר להבין מהמעט שכן נזכר שהתנועה הלאומית הפלסטינאית התפתחה כתגובה למפעל הציוני, וכי לפני כן הערבים של ארץ ישראל זיהו עצמם עם ישות ערבית גדולה יותר, או מחוזות (סנג'ק) קטנים יותר, ולא היה דבר כזה שנקרא ארץ ספציפית כמו מצרים או איראן.
יהושע בן אריה על הספר
יצירתה והתפתחותה של ארץ ישראל עד להקמת מדינת ישראל
לאחר שסיימתי 10 שנות הוראה בהתנדבות במחלקה לגיאוגרפיה, בעבודה על ירושלים היהודית החדשה בתקופת המנדט הבריטי, התלבטתי אם להמשיך ללמד בה, או לעבור לחופשה מלאה שהגיעה לי. לאחר זמן קצר החלטתי להמשיך בהוראה, אך הפעם בחרתי בנושא חדש לגמרי שהחל מעניין אותי והוא יצירתה והתפתחותה של ארץ ישראל עד להקמת מדינת ישראל. כידוע, ארץ ישראל הייתה תחת שלטון עות'מאני במשך מאות בשנים. רק לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר השתלטה בריטניה על אזור המזרח התיכון, חלו שינויים משמעותיים במעמדה של הארץ, אך רבים הם הרואים את ראשית השינויים בארץ כבר בפלישת נפוליאון למזרח התיכון. למרות הזמן הקצר ששהה נפוליאון בארץ, סוברים חוקרים אלו כי בפלישה זו החל מועד ראשית העת החדשה בארץ, שכן הייתה מאורע מכריע שבישר את התעוררות המזרח התיכון, וארץ ישראל בכלל זה, מקפיאה של מאות בשנים.
על כן כאשר החלטתי להמשיך בהוראה במחלקה לגיאוגרפיה, בעשור השני של "הפנסיה" שלי. בחרתי ללמוד וללמד בו את נושא יצירתה והתפתחותה של ארץ ישראל, עד להקמת מדינת ישראל, בצורה כרונולוגית. חילקתי את הנושא לשני חלקים: חלק ראשון – התקופה העות'מאנית (6 פרקים); וחלק שני – תקופת המנדט הבריטי (6 פרקים). בהמשך היה לימוד זה גם היסוד להחלטתי להוציא לאור את ספרי "כיצד נוצרה ארץ ישראל, 1799–1949", שראה אור בעברית ובאנגלית בהוצאות מגנס ויד בן-צבי, כבר בשנת תשע"ט (2018). הפרקים בספר והספר כולו הם תוצאה של הלימוד וההוראה במחלקה לגיאוגרפיה, באוניברסיטה העברית, במשך עשרות שנים.
ביוגרפיה ומאמרים – בן הארץ הזאת
לאחר שהוא סיים את הספר שמסכם את מחקרי חייו והוא בן 90, המשפחה לחצה עליו שיכתוב ספר נוסף והפעם בנימה אישית, ובו הוא מספר את סיפור חייו השזור בסיפורה של הארץ הזו, וזהו הספר האחרון, לקח לאבא ארבע שנים לכתוב את הספר שהתפרסם והוא בן 94, הספר הוא בנימה אישית, ובכל זאת הוכנסו בו מספר מחקרים, וגם מה שנכתב בנימה אישית בחלק מהמקומות, במיוחד לגבי ההיסטוריה המרוחקת של המשפחה (יהושע שטמפפר וכו'), נכתב עם ציון מקורות ולעיתים גם בצורה מדעית.
אפשר להבין מהספר, וגם מראיונות על חייו שאבא נתן (למשל ל"תולדות ישראל") שהמוטיבציה לעבודת המחקר של ארץ ישראל נבעה במידה רבה מהנס שקרה כאן עם הקמת המדינה, והחוויה האישית של להיות חלק מזה. אלא שאבא לא היה רק איש עבר אלא גם איש עתיד, בעשרים השנה האחרונות של חייו הוא קידם רעיונות לתכנית שלום בין ישראל לפלסטינים שנקראת "חילוף שטחים משולש", והשקיע בזה הרבה ממרצו, כולל פגישות עם אריק שרון, אבו מאזן ואחרים. וגם הפרק הזה מופיע בספר, כבר לפני עשרים שנה הוא הצביע על רצועת עזה כבעיה המרכזית בסכסוך, והציע פתרון מעשי ומחוץ לקופסא איך לפתור את הבעיה הזו, כדי לדעת מהו אותו פתרון תצטרכו לקרוא את הספר. ובהזמנות זו ממליץ לקרוא גם את הספרים האחרים, אלו לא ספרי קריאה קלים (ולא חייבים לקרוא את כולם כפי שאבא אהב לומר – בכל פעם פרק), אבל לאוהבי הארץ וירושלים יש בהם מידע וערך רב
