צייריה וציוריה של ארץ ישראל

אחד הספרים החשובים והמעניינים של יהושע בן אריה, שבו הוא נוגע בנושאים שהם מעבר לגיאוגרפיה ההיסטורית גם אם לא במודע, הוא הספר על צייריה וציוריה של ארץ ישראל במאה ה19. כפי שהוא עצמו כותב, הוא נכנס לעולם מופלא שהוא לא הכיר, ובין השאר הוא מתעכב על דמותם של ויליאם הולמן האנט ויליאם הנרי ברטלט שעליהם הרחבתי במחקרים שלי. 

הספר אמנם מתייחס לציוריה של ארץ ישראל בכללותם, אך מרכיב מרכזי ועיקרי בו הוא הציורים של ירושלים. בספר שלו "בן הארץ הזאת" הוא מתאר מה הביא אותו לחקור נושא זה, כיצד התגלגל הרעיון והמחקר, מה הוא עשה בכדי לאסוף את החומרים, כולל צירופי מקרים שקרו לו, ואיך זה מתחבר למחקר הכללי שלו. ראו להלן:

יהושע בן אריה והנרי ברטלט

יהושע מציין בספרו "בן הארץ הזאת" מפגש סינכרוני שהיה לו עם יצירתו של הצייר הנרי ברטלט במסגרת שנת השבתון שהוא בילה באוטווה קנדה. וכך הוא כותב:

"אוטווה, בירת קנדה, היא עיר יפה, מודרנית ומתוכננת. צרפתית בסגנונה, בעיקרה. היא ממוקמת על הגדה הדרומית של נהר אוטווה, ובליבה עוברת תעלת מים מן הנהר. בקיץ מטיילים לידה ומסביב לה, ובחורף היא קופאת והופכת לאזור החלקה נרחב לרבים מתושביה. בעיר מבנים מרשימים רבים, בנייני הפרלמנט ומוסדות רבים נוספים, גם מעצם היותה עיר הבירה של קנדה. בעיר ישנם אף מוזיאונים רבים, והנה באחד הביקורים שלנו, כאשר נכנסנו לאחד החשובים שבהם, נדהמתי למצוא שם שורה מכובדת של ציורים מרשימים של הצייר הבריטי הנודע וויליאם הנרי ברטלט.

על ברטלט כתבתי כבר הרבה בכמה מספריי, אך לא ידעתי כלל על הגעתו לקנדה וארה"ב ועל ציורים רבים של אתרים רבים בהן שצייר. בהמשך התברר לי כי כבר בשנת 1835 שוכנע בידי סופר אמריקני נודע, שכתב ספרים על נופי אמריקה, קנדה ועוד, להגיע לצפון אמריקה, כדי לצייר גם את נופיהן המיוחדים של ארצות אלו. ברטלט נעתר לכך וערך שם שלושה סיורים, בשלוש שנים שונות: 1837, 1838 ו-1841.

בספרי "צייריה וציוריה של ארץ ישראל", שראה אור מאוחר הרבה יותר, ב-1992, ישנו כבר פרק שלם, כ-17 עמ', על הצייר וויליאם הנרי ברטלט וציור נוף פיטורסקי, כמו גם במפורט על תולדותיו, ציוריו והמקומות השונים שבהם ביקר. שם גם על סיורו הראשון לאסיה הקטנה, סוריה וארץ ישראל, שהתקיים בשנת 1834. סיורו השני למזרח התיכון היה בשנים 1837–1838. סיורו השלישי למזרח היה בשנת 1842, בו גילה את ירושלים וכתב עליה באריכות. בין היתר כתב את ספרו המאויר "סיורים מסביב לירושלים". בהמשך, וגם לפני כן, פרסם ציורים נוספים הקשורים גם לארץ ישראל וירושלים. ב-1845 ערך את סיורו הרביעי למזרח התיכון. הפעם בעיקר למצרים, כולל סיני, עקבה ופטרה. ב-1850 סייר שוב באזור הים התיכון, כולל ביקור בירושלים, וכתב ספר נוסף עליה. בחזרתו הפעם מירושלים, ב-1854, טבעה אונייתו, והוא מצא את מותו במימי הים התיכון." (עמ 74)

צייריה וציוריה של ארץ ישראל במאה ה-19 (מתוך הספר "בן הארץ הזאת")

כיוון שבשהות שלי בלונדון הפעם הייתי בדרך כלל לבד, היה לי יותר זמן לנסוע למקומות נוספים באנגליה, גם מרוחקים, כדי להיפגש עם ידידים בארץ זו. באחד מהביקורים שלי במחלקות לגיאוגרפיה באוניברסיטאות באנגליה הגעתי לאוניברסיטת דרהאם בצפון-מזרח המדינה, שבה היה מרכז מחקר חשוב לנושא אזור המזרח התיכון. נתבקשתי להרצות שם על ירושלים וארץ ישראל. בחרתי לעשות זאת בקשר למאה התשע-עשרה וליוויתי את ההרצאה במבחר שקופיות של ציורים, רישומים ותצלומים מקוריים של הארץ מאותה תקופה. לאחר ההרצאה ניגש אליי אחד מידידיי במקום.[1] הוא סיפר לי על אוסף ציורים מקוריים בצבעי שמן ומים של אזור המזרח הערבי כולו, ממרוקו ועד אפגניסטן, שנאסף במשך עשרות בשנים בידי אישיות בריטית, ואשר הוצע לקנייה ל"מרכז המזרחי" שלהם בדרהאם. למרות שלבסוף האוסף לא נרכש בידי מרכז זה, הציע לי ידידי לנסות להגיע לאישיות זו ואף מסר לי את כתובתו בלונדון. הוא אף הוסיף  שלמיטב זיכרונו היו באוסף שלו גם ציורים מקוריים ומעניינים של ירושלים ושל ארץ ישראל. משחזרתי ללונדון התקשרתי לאותו אדם שהוא כיוון אותי אליו. ענה לי איש מבוגר-זקן. מששאלתיו לאוסף הציורים שלו ואם אוכל לבוא לראותו הוא ענה לי שאוסף זה כבר אינו אצלו וכי הוא נתן אותו למוזיאון "ויקטוריה ואלברט" בלונדון, וכי אם ברצוני, אוכל ללכת אליהם, למסור לאחראים במקום שהוא שלחני ולבקש לראות את האוסף. משהגעתי למוזיאון המצוין נמסר לי כי הוא לא "נתן" להם את האוסף, אלא קיבל תמורתו סכום כסף נכבד. מששאלו אותי האוצרים במקום באשר לענייני באוסף, הסברתי להם כי אני חוקר אקדמי מירושלים וענייני העיקרי הוא לעיין באוסף שאצלם בקשר לציורים ותמונות עתיקות מארץ ישראל. באותה הזדמנות שאלתי גם אם אוכל להשתמש בהם לצורך מחקריי ואף לפרסמם. תשובתם הייתה כי הדבר יהיה אפשרי אך רק בהתחייבות מפורשת מצידי כי זה לצרכים אקדמיים מדעיים ותמורת תשלום מצוצמם להדפסת העותקים שאותם אבקש. החלטתי לקבל את הצעתם ופתחתי בישיבה ארוכה במוזיאון זה, כאשר אני עובר ביסודיות על האוסף המרשים שהיה אצלם, תוך שאני מסמן עבורי רשימה של כל הממצאים שהיו קשורים לירושלים ולארץ ישראל, שנראו  כחשובים. כמו כן רכשתי אצלם מספר ציורים מכספי הפרטי, דוגמאות לקחת לירושלים. [2]

בשיחות הרבות עם האוצרים במוזיאון "ויקטוריה ואלברט", התברר לי גם שישנם עוד מוזיאונים ומוסדות תרבות בלונדון וברחבי בריטניה שבהם תמונות וציורים היסטוריים מירושלים וארץ ישראל. החילותי לעבור לבדיקות גם בכאלו שהיו בלונדון, ובהמשך הרחקתי אף עד אוקספורד, קמברידג' ומקומות נוספים. כך הלך וגדל אוסף הציורים ההיסטוריים מארץ הקודש וירושלים שהיה ברשותי. בינתיים הלך והתקרב זמן הסיום של השבתון שלי בלונדון. עם כניסת שנת 1987 ותחילת הסמסטר השני של השנה בארץ חזרתי ארצה, ואיתי אוצר יקר.[3] 

עם זאת, היה ברור לי כי עבודתי עדיין אינה שלמה. מהפגישות באנגליה למדתי כי גם בארה"ב, צרפת ואולי בעוד כמה ארצות ישנה אפשרות למציאת ציורים מיוחדים נוספים של ארץ ישראל. הצלחתי להשיג תקציב לנסיעה קצרה לארה"ב. שם בוושינגטון ובניו יורק, וגם בשני מקומות נוספים שאליהם נסעתי, מצאתי חומר מעניין. בחזרה עברתי דרך צרפת לביקור ב"לובר" ובעוד כמה מקומות שבהם חיפשתי חומר נוסף, ומשם חזרתי ארצה.[4]

עתה התחלתי לפנות בירושלים לאישים ומוסדות שהיה נראה לי כי הם עשויים להתעניין ברעיונותיי ובחומר שאספתי. תחילה פניתי למעצבת אורה יפה, שהייתה קשורה למוסדות תרבות כמוזיאון ישראל ועוד בירושלים ואותה הכרתי. היא התלהבה מהציורים והתמונות ואף ייעצה לי לחשוב על צמצום הטקסט בספר ופרסומו כאלבום גדול, שיתמקד בעיקר בתמונות שבו, כך שיוכל לזכות להצלחה רבה. הסברתי לה כי זאת לא אוכל לעשות, כיוון שכאשר קיבלתי את הדוגמאות לעבודתי במקומות השונים בחו"ל הבטחתי שהן תיועדנה לפרסום אקדמי, כספר מחקרי עם טקסט נלווה.

בהמשך פניתי גם למוסד "יד בן-צבי" שאליו הייתי קשור כבר קודם לכן. מנהל יד בן-צבי היה אז כבר צבי צמרת, שהחליף את יהודה בן-פורת וגב' חנה בידרמן המנהלת בפועל בשנת תש"ן. גם הם התלהבו מהנושא, אך יחד עם זאת ציינו כי הדבר יצטרך לעבור אישור של הגופים האקדמיים במוסד, הדנים בהוצאת הספרים. בהמשך הדבר אכן נדון שם, ולאחר מכן אף סופר לי כי בעת הדיון העלתה אחת מהמשתתפות בו, שבמקצועה עסקה באמנות, את השאלה: "האם הספר עוסק באומנות הציור? ואם לא, במה הוא עוסק?" אני מעלה הערה זו, בין שהייתה או שלא הייתה, כדי להדגיש שאני בספרי לא התכוונתי כלל לעסוק בנושא הציורים, אם הם טובים או רעים, ולעשות הערכה שלהם מבחינה ציורית אומנותית. עד היום אינני יודע לצייר ואינני מצייר. כל שרציתי הוא להראות, באמצעות הכלי הנפלא של הציור, כיצד נוצר היחס המיוחד ביותר שהיה בעולם המערבי לארץ ישראל ולירושלים בתקופה שבה בחרתי לעסוק – המאה התשע עשרה. כך גם כתבתי בהקדמה של הספר:

נקודת המוצא של החיבור איננה אמנותית, ואין מגמתו לדון בערך האמנותי של הציורים, בטכניקות השרטוט והציור שלהם, ברמתם המקצועית של הציירים, ואף לא באסכולות הציור השונות שרווחו במאה זו. ענייננו בציוריה, רישומיה ותחריטיה של ארץ ישראל במאה ה-19 נובע בראש וראשונה, מהיותם כלי ביטוי לתיאורה ולהצגתה של ארץ ישראל […] המגמה העיקרית של החיבור היא הערכה מסכמת של הנושא במסגרת לימודה והכרתה של ארץ ישראל במאה ה–19.[5]

הספר ראה אור לראשונה בעברית ב-1992. בעקבותיו פרסמתי כמה מאמרים נוספים שהרחיבו והדגישו כמה עניינים שהוזכרו בספר עצמו. אציין במיוחד את המאמר "נופה של ארץ ישראל בציורי מקרא של המאה הי"ט". מאמר זה התבסס על קטעים מתוך הספר "צייריה וציוריה" שהיה אז בתהליכי הכנה, אך הוא עצמו התפרסם לפניו והוא גם עוסק בנושאים שאינם מוזכרים בספר.[6]

באנגלית ראה הספר אור בשנת 1997. בעיקרו הוא תרגום מדויק של הנוסח העברי, עם קיצורים קטנים ותוספות מעטות, בהתאם להחלטות מתרגמי הספר ועורכיו.[7]

הספר חולק בתוכו לפרקים, בההתאם לתהליך הזמן שלו ולנושאים שונים שנכללו בו. להלן פירוט של פרקי הספר לצורך קבלת תמונה כללית של תוכנו:

צייריה וציוריה של ארץ ישראל במאה התשע-עשרה

א. ציורי ארץ ישראל בתחילת המאה ה-19

ב. מסעות  תיור, אנטיקואריסטים וארכיטקטים, ציורי פנורמות ודגמים   

ג. ציורי מראות ונופים מארץ הקודש                                                                                                                                                     

ד. ציור נוף פיטורסקי, הצייר ויליאם הנרי ברטלט

ה. ציירים ויקטוריאנים: דיויד רוברטס ודיויד וילקי

ו. האחווה הפרי-רפאלית: האנט וחבריו סדון וליר

ז. ציירים צרפתים אוריינטליסטים ואחרים

ח. ציירים גרמנים, הציור האקדמי

ט. מגוון ציירים בריטים: אמנים, שרטטים, קציני-ים וחובבים

י. סופרים-ציירים, ציירים אמריקנים

יא . הציור והצילום, הציור האתנוגרפי והארכיאולוגי

יב. ספרי איורים, מדריכי סיורים, ציורי קיר

יג. מעטרים יהודים, חזרה לציור כתבי הקודש

אחרית דבר- ציוריה של ארץ ישראל , מגוון וייחוד

הערות

[1] מי ששימש באותה עת ראש המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת דרהאם, אשר בצעירותו בא לארץ ישראל כדי לערוך בה עבודת מחקר על ההתיישבות האזורית היהודית בחבל לכיש, נושא שכזכור גם אני עסקתי בו בעבודתי האקדמית. בהמשך סייעתי לו רבות בעבודתו ושיתפתי עימו פעולה, כך הפכנו להיות ידידים. על העבודה שעשיתי על ההתיישבות היהודית בחבל לכיש, בשנים 1955–1956, ראו לעיל, בהתאמה להערות 117, 118.

[2]  בספרי "צייריה וציוריה", שראה אור מאוחר יותר, ניתן למצוא כמה מהציורים שרכשתי אז, לפי ההפניות בספר שם.   

[3]  בהמשך, עם פרסום ספרי "צייריה וציוריה", נקלטו בו גם חלק מצילומים אלו.

[4]  גם המסע האחרון במסגרת כתיבת הספר הניב כמה ציורים שבהם השתמשתי.

[5]  ראו בהקדמת הספר, במיוחד הסיכום שם בעמ' 11. וראו גם בסיכום הספר, הקטע באשר לטענות הערבים על הקווים המשותפים של ציורי א"י במאה ה-19 עם הציור האורינטליסטי והעמדה המוסלמית כלפיהם. באשר לנושא הערבי, ראו גם בחיבורו הנודע של אדורד סעיד "אוריינטלייזם", ובספרנו בנספח.

[6]  על המאמר "נופה של ארץ ישראל בציורי מקרא של המאה הי"ט" ראו ספרי, ארץ בראי עברה, עמ' 255–279, שם גם ציורים שאינם מופיעים בספר עצמו. בעמוד הראשון של מאמר זה, עמ' 255, נפלה טעות בכותרת של הוצאת קובץ האיורים המקראיים, במקום הוצאת פישר צ"ל הוצאת האחים פינדן.

[7]  ראו בספרי, בראי עברה, מבוא, עמ' 28–29, פרטים ותוספות על הספרים בעברית ובאנגלית.