השפעות פרסיות ובבליות

אסטרולוגיה בבלית

בבל היא ממלכה עתיקה שהופיעה כבר בתחילת האלף השני לפנה"ס (חמורבי) הם היו מומחים בנבואה, וראו אותות בתופעות שהתרחשו סביבם. הבבלים האמינו בצבא של כוחות שממלאים את היקום – תנועת העננים, הברק והרעם, כיוון הרוח – כל אלה היו אותות, שהיו חלק ממדע הנבואה, כשהצורה העליונה ביותר של מדע זה היא האסטרולוגיה. שלישיית האלים הבבלית הראשית הייתה אנו, אנליל ואהה – רוחות השמיים, הארץ והמים. אלא שמתחתם הייתה שלישייה משנית שנקשרה לגרמי השמיים: סין – ירח, שמש – שמש ואישתר – וונוס. יש אומרים שאברהם שהגיע ממסופוטמיה – בבל היה האסטרולוג היהודי הראשון, דבר הבא לידי ביטוי בברית בין הבתרים.

עם הזמן עלה לגדולה האל מורדוך, שזוהה עם יופיטר. פרופסור פרנץ קומונט (Franz Cumont) מומחה לדתות עתיקות, טוען שהאסטרולוגיה החלה בבבל[1], ושכבר במאה ה-8 לפנה"ס היה לבבלים לוח שנה מדויק שאפשר להם לבצע את חישובים אסטרולוגים מסובכים. האסטרולוגיה הייתה מדע שנקשר למתמטיקה, גיאומטריה ומוזיקה.

תקופת הפריחה של האסטרולוגיה הבבלית הגיעה לאחר נפילת אשור במאה ה7 לפנה"ס, כלומר בזמן גלות בבל, והיא נמשכה לתוך התקופה הפרסית, השמיים חולקו ל-12 חלקים שווים, וכל חלק חולק ל-3 דקנים של 10 מעלות. במאה השנייה לפנה"ס כבר היו לבבלים טבלאות שיכלו לנבא את מיקום הכוכבים השונים בעתיד. היוונים, הלנים ורומאים למדו מהבבלים ופיתחו את האסטרולוגיה שלהם במקביל, במיוחד בקרב הזרם הפילוסופי של הסטואה.

עבודת הכוכבים שהתפתחה בבבל ובאשור בהקשר למדע ולתצפיות השמיים הייתה בסופו של דבר דת חדשה, שניצחונה הביא לירידת הדת הישנה. בטקסי העבודה, טקסי הטיהור והזמרה, תפילות, מזמורים, קינות טקסיות, ופסטיבלים ישנים לכבוד אלי הטבע, נותרו הרעיונות הישנים, אך הדוקטרינות האסטרליות החלו בהדרגה להפוך לכוח המרכזי. הכוהנים שמרו על שליטתם בהמונים ולא שינו את צורות הפולחן הישנות, אך האסטרולוגיה הפכה לכוח משמעותי.

מורדוך, כאמור זוהה עם הכוכב הכי בולט ברום השמיים – יופיטר, אישתר עם הכוכב הכי בהיר באופק הכפול – וונוס, האל ניניב זוהה עם סאטורן, האל נבו עם מרקורי, והאל נרגל, אל המלחמה עם מרס. האל סין עם הירח והאל שמש עם השמש. אלו היו שבעה אלים עיקריים שייצגו שבע כוחות ששולטים ביקום, בנוסף אליהם היו 12 אלים משניים שזוהו עם הכוכבים הקבועים.

לחמישה כוכבי הלכת שנעים בשמיים, ולשמש ולירח ניתן השם "המתרגמים". החשוב ביותר היה הירח, ואחריו השמש. 12 המזלות נקראו "יועצי אלוהים". 24 כוכבים בולטים שהם לא חלק מהזודיאק הפכו לשופטי החיים והמתים. בנוסף לכוכבים עבדו הבבלים (הכשדים) גם את האדמה, את האוקיינוס, את המים, את הרוחות מארבע רוחות השמיים, ואת האש. הכוכבים נתפשו כאלמנטים שמעניקים חיים לתופעות על פני האדמה.

הכוהנים הבבלים שעסקו באסטרולוגיה וטענו לסדר ביקום היו הכלדנים. אלא שמכיוון שבתקופות מאוחרות יותר הדתות המונותאיסטיות יצאו כנגד עבודת הכוכבים עיוותו את שמם והם נקראו "שרלטנים", מכאן השם. להיות שלרטן בבבל הקדומה היה צריך ללמוד הרבה מאד ולשלוט במדעי המתמטיקה והגיאומטריה, הנבוי והמאגיה. מכיוון שהכוכבים נעו לפי חוקיות מתמטית קבועה ומכיוון שקבוצות כוכבים יצרו צורות גיאומטריות בשמיים, קידשו הבבלים את מדעי הגיאומטריה והמתמטיקה, המספרים נחשבו בעלי כוח אקטיבי, בדומה למילים הקדושות במצרים, ולכן קודשו.

החוקיות המתמטית של תנועות השמיים העידה על חוקיות החיים בעולם הזה. זאת הייתה הוכחה לקיומם של האלים ושל כוח תבוני שמכוון את חיי האדם. הזמן הפך לקדוש, מכיוון שהחזיר דברים למסלולם. הכוכבים נחשבו לבעלי אש רוחנית, אתר, עקרון החיים דמה לאש השמיים. הנפש קיבלה את תכונותיה בלידה, ואז נקבע גורלה על ידי הכוכבים.

הכוהנים הכשדים האמינו שלאחר המוות הנשמה חוזרת לכוכב שממנו באה. בנוסף לתצפיות אסטרולוגיות וניבוי מתמטי לפי תנועת הכוכבים הם היו מתקשרים לכוכבים וחוזים חזיונות שמיימיים בדומה קצת ליחזקאל. התפישה האסטרולוגית שלהם לא הייתה מכניסטית, אלא מיתולוגית ואסכטולוגית (מובילה לגאולה), כשהיוונים בהנהגת אלכסנדר מוקדון כובשים את בבל הם נחשפים למדע האסטרולוגי המפותח ולתיאולוגיה האסטרלית שקשורה אליו. המדע הזה מבוסס על תצפיות אסטרונומיות סבלניות במשך דורות רבים שחשפו את סודות השמיים, העתיד וגורל האדם. בתי ספר רוחניים יוונים כגון זה של הסטואה מאמצים את האסטרולוגיה הבבלית ורואים בה תשובה לחיפוש שלהם אחר חוקי וסדר היקום.

האסטרולוגיה הבבלית השפיעה גם על היהדות וארץ ישראל[2]. בבל (ואשור שאימצה את התיאולוגיה האסטרלית הבבלית) הייתה אחד משני הכוחות העיקריים שהשפיעו על הארץ, אם מצרים הייתה השמש שסביבה חגה ארץ ישראל, אזי בבל באנלוגיה זו היא הירח. האחד לא קיים בלי השני, ובמצב טוב הם מאזנים זה את זה.

השפעות דת זרתוסטרא

זרתוסטרא היה נביא, מורה ואדם מואר שחי לפני כ-3,000 שנה, הוא אחד ממבשרי הדת הגדולים בעולם. בשיא השפעתו האמינו בו עשרות מיליוני אנשים. דתו הייתה הדת הרשמית של האימפריה הפרסית הסאסאנית (מאות 3-7 לספירה) הדת החשובה והמשפיעה בתקופת האימפריה הפרסית הפרתית (מאות 2 לפנה"ס – 3 לספירה) והדת החשובה והמשפיעה בתקופת האימפריה הפרסית הראשונה והגדולה ביותר – האחמנית (מאות 6-4 לפנה"ס).

לפרסים היו שלוש אימפריות שהייתה להן השפעה רבה על העם היהודית וארץ ישראל. האימפריה הראשונה שהוקמה על ידי כורש הגדול כבשה את בבל במאה ה6 לפנה"ס ואפשרה ליהודים לחזור לארצם, כורש נקרא בתנ"ך משיח ה'. אבל הוא לא היה משיח רק של האלוהים היהודי, אלא גם של האלים הפרסים, מי שעמד מאחוריו היה כת המאגי, פרס הייתה תרבות שעסקה במאגיה, היא כבשה את מצרים, הביאה לירידת הליופוליס ומעבר האנרגיה הרוחנית לבירה החדשה שהם הקימו בשושן. האמונה הנפוצה בפרס באותה תקופה הייתה זו שלימד זרתוסטרא

המאמינים בזרתוסטרא כונו "זורואסטרים"  על ידי היוונים, אך הם כינו את עצמם כבר בטקסטים הקדומים מזדאים – מילה בפרסית עתיקה, "מזדא יאסנה" (Mazda-Yasna), שמשמעותה "זה שמקריב את עצמו לאהורא מזדא". זרתוסטרא טען שהעולם נשלט על ידי שני כוחות: כוח הטוב, המיוצג על ידי האור ונקרא אהורא מזדא, וכוח הרע, המיוצג על ידי החושך ונקרא אהרימן. העולם הוא זירה של מאבק ביניהם, וכך גם כל אדם. תורתו מופיעה בספרים שנקראים ה"וודות" או "אווסטה".

הזורואסטריות מדגישה את האתיקה של מחשבות, מילים ומעשים טובים, ואת הביצוע הנכון של מנהגים ותפילות. זו דת מונותאיסטית לא מושלמת מכיוון שיש בה דואליות, הנשלטת על ידי אל-בורא, אהורא מזדא (האל החכם), הדואליזם הוא דואליזם אתי של "טוב" ו"רע", "אמת" ו"שקר", הקשורים לשאלות הרצון והבחירה החופשיים של בני האדם.

בני האדם וכל הבריאה נבראו על ידי אהורא מזדא ככלי חיוני במאבק נגד הרוח הרעה, אהרימן, והמשימה של בני האדם בקרב הזה היא להפגין מחשבות טובות, מילים טובות ומעשים טובים כדי להחליש ולהרוס את הרוע. כל מי שימלא אחר שלושת היסודות הללו יגיע לגן עדן, ומי שלא – ייפול לגיהינום. בסוף העולם הרוע יושמד וייעלם, ולאחר תחיית המתים ימשיך העולם במצב אידיאלי של טוהר מוחלט.

אהורא מזדא הוא המילה, המחשבה, שהייתה קיימת לפני הזמן, בדומה ל"אהיה אשר אהיה" ביהדות. זו החוכמה, זה הבורא. להיות עם אהורא מזדא משמעו להיות קרוב לדבר הטבעי. אהורא מזדא נשען על שישה כוחות תומכים (אמשה ספנטה), שהם מעין תכונות אלוהיות, או אלים משניים. הוא הכוח השביעי, המארגן, הכולל את כולם. ששת הכוחות האלוהיים הם:
האמת (האשה) – החוק הקוסמי.
אהבה וחסד – השאיפה ביקום לכל שהוא טוב.
משמעת וארגון – חוק וסדר.
עבודה – המחשבה העובדת של אלוהים, התפתחות ותיקון.
הגשמה – הישג וסיפוק.
נצחיות – חייו של האדם הקדוש הבוחר בטוב נצחיים.

לפי אליאדה[3], אופייה הרוחני והפילוסופי של דת זרתוסטרא מדהים ממש. הטמעת האלים החשובים לאמשה ספנטה – ששת המבורכים, בני פמלייתו של אהורא מזדא, והעובדה שלכל אחת מבין הישויות הללו מיוחס ערך מופשט – סדר, כוח, אדיקות ושליטה על יסוד קוסמי – אש, מתכת וכדומה, מעידה על דמיון יצירתי ועל יכולת הגות קפדנית.

לפי דוד פלוסר[4], דת זרתוסטרא הפרסית הייתה בעלת ההשפעה הגדולה ביותר על אמונת ותורת ישראל. כנראה שמפרס הגיעה לישראל האמונה בחיים שלאחר המוות, ניתן לראות זאת לפי האמונה שהמתים נבדקים על ידי נהר האש (דינור), האש מטהרת את הצדיקים ושורפת את הרשעים, היסוד המטהר הקדוש לזורואסטרים היה אש קדושה. גם אם שורשי האמונה בתחיית המתים נעוצים במקרא, אין ספק שהיא התפתחה, השתנתה והתעמקה בהשפעת המגע עם דת פרס בתקופת בית שני. ידוע שדת פרס השפיעה באמצעות שליחיה וחכמיה על כל המזרח הקרוב ואף הרחק מעבר לו.

באמונה המקראית שמור מקום לפמליה של מעלה הנמצאת סביב האלוהות ולשליחים הנשלחים אל האדם, הלא הם המלאכים. הפמליה של מעלה היא ירושה מהתקופה הקדם-מקראית, השפעה של אמונות עמי כנען. המלאכים המופיעים במקרא הם שליחים המקשרים בין האדם לאלוהים. בתקופת בית שני חל שינוי יסודי בעניין זה, וחשיבות המלאכים עולה. בפעם הראשונה הם נזכרים בשמות ומתוארים כיצורים שמימיים. לכל אומה יש שר בשמיים. לפי מגילות מדבר יהודה, השר השמימי של ישראל הוא המלאך מיכאל. מחבר ספר חנוך מפרש את הפסוק בישעיהו: "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות", כ"קדוש קדוש קדוש אדון הרוחות וכל הארץ ימלא רוחות". כל העולם מלא רוחות – כוחות שמימיים.

העולם מלא ברוחות טובות, אך גם ברוחות רעות (בלייעל), ישנם מלאכי אור ומלאכי חושך. מלאכי החושך הם המלאכים שנפלו – אלו שלקחו להם מבנות האדם, המזוהים עם הנפילים (מלשון "נפל"). המלאכים הרעים הם אלו שמרדו באלוהים. המרד דוכא, אך לפי בקשת השטן, שוחררו חלק מהמלאכים הרעים כדי לשרת אותו בארץ (ספר היובלים). החלוקה למלאכים טובים ורעים מזכירה את האמונה הפרסית ומקורה כנראה בהבדלה שבין פמליית הכוחות האלוהיים של אהורא מזדא וזו של אהרימן, יתרה מזאת, שבעת המלאכים הראשיים ביהדות מקבילים לשבעה האמשה ספנטה – המבורכים הפרסים.

במדרש רבה (שיר השירים רבה פרשה ח, 5) אנחנו מוצאים את שמות המלאכים שהביאו בני ישראל מבבל. וכנראה שיש גרעין היסטורי בתיאור המאוחר הזה, בני ישראל למדו את שמות המלאכים בבבל, אבל מה שהם למדו היה את שמות הכוחות האלוהים בדת זרתוסטרא, הדת של הפרסים ששלטו על בבל בזמן שיבת ציון, ולאחר מכן על ארץ ישראל במשך 200 שנה.

ספר טוביה, שנכתב כנראה בתקופת שלטון פרס, מספר על המלאך רפאל שעזר לטוביה להשיג את אשתו שהייתה תפוסה על ידי השד אשמדאי. החוקרים מסכימים שהשם אשמדאי הוא פרסי ומובנו "שד הזעם". השמות של המלאכים האחרים מעידים גם הם על השפעה פרסית.

אבל זה לא היה רק מלאכים, היום אנחנו מאמינים בגן עדן וגיהינום, במפשט שלאחר המוות ובגמול אישי, בימי בית ראשון לא הייתה את החלוקה הדואלית הזו ולא הייתה אמונה בגמול וגאולה אישיים וקיום בעולמות רוחניים, אלא בגמול קולקטיבי וגאולה היסטורית. האמונה הכל כך בסיסית הזו התווספה ליהדות בזמן שלטון פרס, הן בגולה בבבל, והן בארץ ישראל. מגילת פורים מגלה לנו את עומק המעורבות היהודית בחצר המלוכה הפרסית, וגם כשהפרסים נכבשו על ידי היוונים הרעיונות של מלחמת טוב ורע המשיכו להתקיים ואף הגיעו לשיא עם הופעת האיסיים ותפיסתם הדואליסטית המחלקת את בני האדם לבני אור ולבני חושך מזה, ואת הרוחות לרוחות אור ורוחות חושך.

השם גיהינום קשור לשמו של גיא בן הינום בירושלים, המקום שהיו נראה כמו גן עדן, אך פעם היו מקריבים בו קורבנות למולך, זורקים תינוקות מהצוקים ומרוצצים את ראשם, או שמים אותם על התופת, פסל חלול מנחושת מלוהטת מאש הבוערת תחתיה. באופן כללי בירושלים יש פתחים לגן העדן, במיוחד בהר המוריה אבן השתייה, וגם לגיהינום. ביום הדין ישקלו המעשים על המאזניים בהר הבית ומי שחטא יושלך לגיהינום ומי שעשה טוב יכנס לגן עדן, לפי האמונה המוסלמית מתחת למרצפות כיפת הסלע יש שני פתחים האחד לגיהינום והשני לגן עדן. לפי האמונה היהודית סלע השתייה הוא המקום שאליו נזרקו אדם וחווה מגן העדן, ושם עומד המלאך עם החרב המתהפכת. בני האדם יכולים להפוך את האדמה הזו שאליה נזרקו לגן עדן, או לחיות בגיהינום, הבחירה היא בידינו.

הערות

[1] Cumont, F. (1912). Astrology and Religion among the Greeks and Romans (Vol. 581). GP Putnam's sons.

[2] Bar-Ilan, M. (2004). Astronomy and Astrology among the Jews in Antiquity. The Encyclopaedia of Judaism, Leiden, 2031-2044.

[3] אליאדה, תולדות האמונות א', עמ 288

[4] פלוסר, דוד גוסטב, וסרג’ רוזר. יהדות בית שני, חכמיה וספרותה. יד יצחק בן-צבי, 2002.