הבונים החופשיים הם מסדר בינלאומי חשוב ביותר שהיה מעורב מאז הופעתו על במת ההיסטוריה במאה ה17 בהרבה מהתפתחויות העולמיות כגון המהפכה הצרפתית, המהפכה האמריקאית, שחרור מדינות דרום אמריקה ועוד, הרבה מאד אנשים חשובים היו קשורים לבונים החופשיים הטוענת להמשך המסורת של שלמה, חירם אביף ובוני המקדש, ולשורשים קדומים הרבה יותר[1].
לפי ספרי הבנאות החופשית לפני המבול חי איש בשם למך ולו שתי נשים עדה וצילה, מאשתו הראשונה נולדו יבל שהיה אבי מדע הגיאומטריה ויובל שהיה אבי מדע המוסיקה, אשתו השנייה הולידה את תובל קין שהיה אבי לוטש כל חורש זהב, כסף, נחושת, ברזל ופלדה, והבת נעמה שהייתה אם אומנות הטוויה. הילדים ידעו כי אלוהים ינקום את נקמת חטא האנושות באש או במים, לפיכך רשמו את המדעים שמצאו בשני עמודים שאפשר יהיה למוצאם אחר המבול, האחד זה עמוד שיש בכדי שלא יישרף באש והשני זה עמוד נחושת קלל שלא יטבע במים.[2]
בסופו של דבר מי ששרד את המבול היה בנו האחר של למך נוח. לנוח היה נין בשם הרמארינס שנודע אחר כך בשם הרמס. הוא מצא אחד מעמודים הללו וגילה את המדע הכתוב בהם, לאחר שהתעמק בו החל ללמד את הידע הנסתר ובהתחלה את אנשי מסופוטמיה בהנהגת המלך נמרוד. וכך, כשהעיר נינווה עמדה להיבנות שלח אליה נמרוד שישים בנאים וציווה אותם: להיות נאמנים אחד לשני ושיחיו ביחד באהבה נאמנה וישרתו באמונה את אדונם… זה היה האגודה המסונית (בונים חופשיים) הראשונה.
כאשר ירד אברהם למצרים הוא הביא אתו את הידע הסודי ממסופוטמיה ולימד את המצרים את שבעה המדעים, היה לו תלמיד בשם אוקלידס (פעל במאה ה3 לפנה"ס אך לפי האגדה המסונית הרבה קודם לכן) שלימד את מדע הגיאומטריה, לעבוד באבן ותורת המוסר. התלמידים יצרו אגודה שבנתה את המבנים המצריים המפוארים, כולל הפירמידות שהם סמל מסוני. ואכן, לפי טענת הבונים החופשיים כאשר נעקר האובליסק שנקרא "מחט קליאופטרה מהליופוליס בשנת 1878, והועבר לארצות הברית, נמצאו ביסודותיו כל כלי העבודה הסמליים של הבונים: אבן הגוויל ואבן גזית מאבן גיר לבנה חצובה באסואן, כף סיידים מברזל, אנך עופרת, מחוגה, וכתובת הירוגליפית המכילה את המילה "היכל".
הידע המסוני עבר ממצרים לשלמה גם בצורה ישירה וגם בצורה עקיפה. לפי בונה חופשי בשם רמסי, שכתב ספר על "הבנאות החופשית"[3], הבונים של הפירמידות והמקדשים במצרים היו מאגים גדולים ומדענים מתקדמים, שביטאו במבנים שלהם את מידות כדור הארץ, מבנה היקום והאדם, ויצרו סביבה שתומכת בהתפתחות האנושית. הידע המתקדם שלהם עבר ממצרים אל הפיניקים ומשם לבוני בית המקדש בירושלים. חירם מלך צור שלח לשלמה את חירם אביף שהיה מאסטר בבונים החופשיים, ויחד עם שלמה הם הפכו להיות הנשיאים של הבונים החופשיים בתקופתם.
וכך כתוב במלכים א', ז' 23: "וישלח המלך שלמה וייקח את חירם מצור, בן אישה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צורי, חורש נחושת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת לעשות כל מלאכה בנחושת ויבוא אל המלך שלמה ויעש את כל מלאכתו".
ובדברי הימים ב', י"ב 10 נאמר: "ויאמר חירם מלך צור בכתב וישלח אל שלמה באהבת יהוה את עמו נתנך עליהם מלך, ויאמר חורם ברוך יהוה אלוהי ישראל אשר עשה את השמים ואת הארץ אשר נתן לדויד המלך בן חכם יודע שכל ובינה אשר יבנה בית ליהוה ובית למלכותו, ועתה שלחתי איש חכם יודע בינה לחורם אבי, בן אשה מן בנות דן ואביו איש צורי יודע לעשות בזהב ובכסף ונחושת ובברזל באבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמל ולתת כל פיתוח ולחשב כל מחשבת אשר יינתן לו עם חכמיך וחכמי אדוני דויד אביך".
האיש שחירם מלך צור שלח לשלמה הוא חירם נוסף, חירם אבי. האומן. התנ"ך חסכני בתיאוריו אך הבונים החופשיים מפתחים מיתולוגיה שלמה סביב דמותו, הסיפור, כפי שהוא מופיע באכסניות של הבונים החופשיים, מספר על חירם אביף או אדונירם – אדון חירם, אביף משמעו אב. מאסטר בנאי שהיה מומחה בסודות הארכיטקטורה המקודשת: מספר, צורה, מידה והיישום שלהם דרך גיאומטריה ואדריכלות. הוא ניהל את פרויקט בניית בית המקדש, והכניס את ידע העולמות הרוחניים לתוך המידות, הצורה, החומרים והעיצוב של המקדש.
שלמה גייס 40.000 איש לצורך בניית המקדש, חלקם מארצות אחרות. הבונים של בית המקדש היו אנשים חופשיים המאורגנים בשלוש קבוצות: שוליות, עובדים ומאסטרים. כל קבוצה נחשפה לידע הסודי בהתאם לדרגתה, והידע שימש כלי להתפתחות אישית. בשל ריבוי הבונים, חירם אביף לא הכיר את כולם אישית, ולכן כל דרגה קיבלה סיסמה: השוליות קיבלו את המילה "בועז", העובדים את "יכין" והמאסטרים, לפחות בהתחלה, את המילה "יהוה". לכל מילה התלווה סימן מסוים או מיקום ידיים ולחיצת יד ייחודית.
כאשר חילקו את המשכורות, כל עובד הציג את הסיסמה, הסמל והלחיצה המתאימה לדרגתו, וקיבל את משכורתו. באחד המקרים הותקף חירם אביף על ידי שלושה עובדים שדרשו ממנו לגלות את סיסמת המאסטרים. אחד מהם הכה אותו על הראש עם פטיש, השני על הרקה עם אנך, והשלישי על הרקה השנייה עם פלס. חירם אביף מת, אולם אין לקבל את הסיפור כפשוטו, הוא מכיל בתוכו את סודות טקס החניכה בדרגות הגבוהות של הבנאים החופשיים. כלי הבנייה הם סמלים לבניית האדם והמקדש החברתי. כשם ששלמה בנה מקדש לאלוהים, כך כל אחד צריך לבנות את עצמו כמקדש לאלוהים שבתוכו, ועל החברה לבנות את עצמה כמקדש לאנושות.
הידע של הבנאות החופשית נשמר באגודות הבנאים ואלו התפזרו ברחבי העולם ועזרו להקים את הבניינים המפוארים של ימי קדם. חלפו כמעט אלף שנה מאז הקמת מקדש שלמה וחבורות של בנאים חופשיים התכנסו מחדש בירושלים בכדי לעזור בבניית בית המקדש של הורדוס.
לפי הבונים החופשיים, לבנאות החופשית היה תפקיד חשוב באימפריה הרומאית. כבר ב700 לפנה"ס היו קיימות ברומא אגודות מקצועית של בונים שהוכרו וניתן להם מעמד של אגודות אומנים חופשיים על ידי המלך הרומי נומה פמפיליוס, מלכה השני של רומא אחרי המלך האגדי רומולוס. בנוסף לכך הצבא הרומאי היה מעורב בפרויקטים של בנייה וערב בה את התורה של אל השמש מיתרה שהייתה נפוצה בשורותיו. במיסטריות של המיתראיזם היו מרכיבים של תורת הבנאות החופשית. וזה התאים לחיילים שהיו הבנאים של המקדשים, הדרכים והמבנים הציבוריים בימי שלום.
האדריכלות נחשבה למלכת המדעים והאומניות ברומא, ובכדי להיות אדריכל צריך היה ללמוד גם פילוסופיה, ויטרוביוס, אדריכל הצבא הרומאי בימי אוגוסטוס, מתאר בספרו על האדריכלות את העקרונות לבניית מקדשים, שאמורים לייצג ביחסים בתוכם את גוף האדם. בית ספר לאדריכלות מקודשת הוקם סמוך לאגם קומו, ומשם הגיע מאסטר בשם מיימוס גרקוס, שהשתתף בבניין מקדש הורדוס.
סמלים בבניה החופשית
הבונים החופשיים מקיימים את הטקסים שלהם באולמות שמעוצבים במיוחד, שיש בהם מרכיבים של בית המקדש, במרכז האולם שולחן ועליו ספרים קדושים וכלי בנייה, בצד מזרח יושב נשיא הלשכה, זה כיוון זריחת השמש, לכיוון מזרח (או בכניסה) יש שני עמודים שעל אחד מהם ייצוג שמש ועל השני ירח, והם נקראים יכין ובועז, ומסמלים את שני העמודים שהיו בכניסה לבית המקדש. לפי התנ"ך מי שיצר את עמודי הנחושת הללו הוא חירם אביף: "ויקם את העמודים לאולם ההיכל ויקם את העמוד הימני ויקרא את שמו יכין ויקם את העמוד השמאלי ויקרא את שמו בועז". (מלכים א', ז' 21)
במקדשים רבים בעולם העתיק היו שני עמודים בכניסה. לעיתים עמודים אלו הוחלפו בשני אובליסקים או שני פסלים. העמודים ייצגו את בריאת העולם ואת עיקרון הדואליות השולט בו. במצרים היו אלו עמוד עם כותרת פפירוס שייצג את מצרים העליונה ועמוד עם כותרת גומא שייצג את מצרים התחתונה, או שני אובליסקים ופיילונים בכניסה למקדש. ביוון וברומא היו אלו עמודים יוניים שייצגו את היסוד הנשי ועמודים דוריים שייצגו את היסוד הגברי.
רש"י פירש את העמודים בועז ויכין בבית המקדש כמייצגים את הירח ואת השמש, ופירוש זה מופיע גם אצל הבונים החופשיים. העמודים נוכחים באולם הטקסים כשעל אחד מהם כדור שמש ועל השני ירח. משתתפי הטקסים עוברים ביניהם בתהלוכות טקסיות, לבושים בתלבושותיהם ונושאים כלים כשהם פונים לכיוון המזרח. באופן עקרוני השמש מסמלת כוח, בהירות וקביעות, בעוד שהירח מייצג חולשה, שינוי ועדינות, בבנייה של מקדש החיים צריך את שניהם.
בועז ויכין הם גם עמודי זיכרון: האחד מסמל זיכרונות טובים והשני זיכרונות רעים. לפי המסורת, בתוך העמודים העשויים מנחושת חלולה נמצאים כתבי האגודה. תפקידו של החניך (אומן) בשלב השני של העבודה הוא לעורר את הזיכרונות בתוכו ולסדר אותם. באמצעות הבאתם למודעות התלמיד מפחית מכוחם. רק לאחר שתהליך זה נשלם ניתנת לאדם יכולת בחירה אמיתית – בין הטוב והרע, בין הנעים והלא נעים. החניך לא יכול לעלות במדרגות של "סולם יעקב" ולהגיע אל החלק הפנימי במקדש האישי שלו, שזה השלב השלישי של העבודה. עד שלא יפחית מכוחם של זיכרונותיו, יעבור בין שניהם כמו שאודיסוס עבר בין המפלצת סקילה למערבולת כריבדיס באודיסאה. הארכיטיפ של סולם הוא מרכזי בספרות המרכבה, וייתכן כי הייתה משמעות לקומות השונות בצד המקדש
החברים בלשכה של הבונים החופשיים לבושים בסינרים של בנייה, כפפות, אבנט, כובעים וסמלים, לפי דרגתם. שלוש הדרגות בבנאות הן שוליה, אמן ומאסטר, ושלוש המידות הקשורות להן הן אמונה, תקווה ונדיבות. במקדש שלמה היו שלוש רמות: קומת הקרקע, החדר האמצעי וקודש הקודשים. שלוש רמות אלו הן הבסיס לשלוש הדרגות בבנאות החופשית, לשלוש מערכות הסמלים ולשלוש רמות של מודעות[4].
בבנייה החופשית האופרטיבית עבד השולייה בליטוש אבן הגוויל בעזרת האמה, המקבת והאזמל, כדי לעצב את צורתה הנכונה כאבן גזית. האמן חבר בנה וחיבר את האבנים המהוקצעות במקומן הנכון בבניין בעזרת מד זווית, פלס ואנך. המאסטר רב בונה פיזר מלט בין האבנים בעזרת כף הבנאים כדי לחברן ולחזקן זו לזו, לאחר שבדק את דיוק הביצוע ומצא את האבנים ראויות לתעודתן.
הפלס, המשמש למדידת שטחים אופקיים על פני הקרקע, מסמל את מידת השוויון בין כל בני האדם שנבראו כולם בצלם האל, שוויון הוא גם רעיון הצדק והמניע להצטרף לאחרים במאמץ ליצור חברה טובה יותר.
האנך, הפונה אל על, מסמל את רעיון האצילות – שאיפתנו לעלות ולפתח את דעתנו ורוחנו. ספר הקודש נפתח בלשכת חברים ב.ח. בפרק ז' של הנביא עמוס, בו נאמר: "כה הראני והנה ד' נצב על חומת אנך ובידו אנך" (עמוס ז', 7–9).
בהתחבר האנך הניצב אל הפלס המאוזן נוצר זוויתן, שהוא המזיגה ההרמונית של שני הגורמים, שאלמלא כן היו מנוגדים וסותרים זה את זה. הלקח המוסרי הנובע מכך הוא: כשם שהאנך והפלס חברו יחדיו כדי ליצור את הזוויתן, כך חייבים האנשים בעלי אופי שונה והשקפות מנוגדות להיעשות אגודה אחת, כדי ליצור שיווי משקל פורה ומבורך.
כף הבנאים היא כלי עבודה מיוחד של דרגת רב בונה ומסמלת את תפקידו המוסרי בהפצת מלט האחווה והרעות בין האחים. ניתן לראות כף בנאים מעין זו בכנסיית אוגוסטה ויקטוריה בהר הצופים, עדות לתפקיד החשוב של הבונים החופשיים בבנייתה, יותר על כך בהמשך.
מטרתו הראשונה של כל בונה חופשי היא להוליד ולהגיע אל אור הדעת שבליבו, שינחה אותו בצעדיו בחיים. הבונים החופשיים מכונים בני אור, אבל זה לא אור פיזי, ישנה שמש וישנו אור שהוא מעבר לשמש – אור רוחני, מעשה אלוהי שהוא טוב. שלושת המאורות הגדולים של הבנייה החופשית הם הספר הקדוש, הזוויתן והמחוגה.
הספר ניתן כמורה ומדריך באמונתנו (זה יכול להיות הקוראן, התורה, הברית החדשה, או ספר קדוש אחר). הספר מסמל את האלוהות, הארכיטקט הגדול של היקום, הוא אוריינטציה, כיוון, מטרה וייעוד. הזוויתן משמשת למדידת מעשינו בזווית ישרה, והמחוגה לתחימת תחומינו, למאוויינו ולתאוותינו ביחסינו לכל האנשים, הגבולות המוסרים שלנו ותחום פעילותינו בעולם. המחוגה היא הרוח, הפסיכה, והזוויתן היושר והמקום שלנו בעולם, הצורה והתפקיד החברתי, איך אנחנו מופיעים כלפי חוץ.
אחד הסמלים הגיאומטריים שהמחוגה יוצרת הוא נקודה בתוך עיגול, אם מוסיפים אליו שני קווים ישרים בשני צדדים מקבלים סמל מסוני המבטא את הדואליות שבתוכה אנחנו פועלים. שני הקווים מסמלים את משה ושלמה, או אם תרצו את החוכמה האלוהית. אותה חוכמה שאפשרה לשלמה ולחירם לבנות את בית המקדש היא אותה חוכמה המגלה את סודות היקום ומשמעות החיים, והיא זו שצריכה להנחות אותנו בחיינו. במקרה זה הנקודה בתוך העיגול הופכת להיות סמל למודעות כשהאדם הוא הנקודה במרכז. בכדי להתמקד הוא צריך את שני הקווים בהיקף המעגל, אחרת הוא יתפזר לכל הכיוונים.
תלמידי בנייה חופשית חייבים לשרת את אדוניהם מתוך: חופש, שקידה ונאמנות, שמרומזים על ידי: גיר, פחם וחמר. אין לך דבר חופשי יותר מגיר, אין שקדן יותר מפחם, ששריפתו כראוי תכניע תחתיו את המתכת הנוקשה ביותר, ואין נאמן יותר מחמר, שמייצג את האדמה, שאף על פי שהיא תמיד נטרדת, איננה מונעת מהאדם את רוב טובה.
סמל חשוב בבנייה החופשית הוא העין הצופייה, הרואה הכול. היא נמצאת על הקיר בלשכה וגם על שטר הדולר. "החרב השלוחה אל לב חשוף תוכיח, שמידת הצדק תשיגנו במוקדם או במאוחר. ואם מחשבותינו ומעשינו יכולים להיות נעלמים מעיני האדם, הרי העין הצופייה, שלמשמעתה יסורו השמש, הירח והכוכבים, ושתחת השגחתה אף כוכבי השביט ייסובו במסלולם, בוחנת כליות ולב ותגמול לאיש כראוי לו, וכפרי מעללינו ייעשה לנו."
בבניה החופשית יש חשיבות סמלית למספרים ובחלק מהלשכות אף אותיות, המספר שבע נחשב כיחיד במינו מבחינה אריתמטית וגיאומטרית, שכן היוונים הקדמונים היו מסוגלים ליצור כל רב צלעות שהוא בעזרת המחוגה, אך נכשלו במאמצים ליצור את המשובע בעל שבע צלעות. ישנם שבע מידות טובות שאליהם צריך לשאוף: מתינות, אומץ רוח, זהירות, צדק, אמונה, תקווה וצדקה. ושבע מדעים שאותם צריך ללמוד: דקדוק, תורת ההיגיון, תורת הנאום, חשבון, הנדסה, תכונה, נגינה[5].
המספר שלוש קשור לשלושה שלבים בדרך אל הקדושה, שלושה חלקים בבית המקדש, שלוש דרגות בבנאות. וגם לתורה המשולשת – תורה, נביאים, כתובים, שניתנה בחודש השלישי – ניסן סיוון, אייר, על ידי האדם השלישי – אהרן, מרים, משה, בן השבט השלישי- ראובן, שמעון, לוי. לעם המשולש – כוהנים, לווים, ישראל. בחזון יחזקאל רואה הנביא את מלאכי השרת בעלי שלוש זוגות כנפיים המריעים לכבוד יוצרם – קדוש, קדוש, קדוש, וזהו סמל מסוני שמופיע על חזית מגדל ימק"א, שתוכנן על ידי בונה חופשי וגם על כך בהמשך
הערות
[1] Snoek, J. A., & Bodgan, H. (2014). The History of Freemasonry. Handbook of Freemasonry.
[2] Stevenson, D. (2005). The origins of freemasonry. Cambridge University Press.
[3] Ramsay, A. M. (1749). The Philosophical Principles of Natural and Revealed Religion, Unfolded in a Geometrical Order, by the Chevalier Ramsay,.. (Vol. 2). Knapton.
[4] Anderson, J., & Franklin, B. (2008). The Constitutions of the Free-masons. Lulu. com.
[5] Stavish, M. (2007). Freemasonry: Rituals, Symbols & History of the Secret Society. Llewellyn Worldwide.
