אמריקה בירושלים
ארצות הברית זוכה בעצמאות ב־1773, בתחילת המאה ה־19 גרים בה קצת יותר מ־5 מיליון איש, אבל בסוף אותה מאה 76 מיליון איש. ארצות הברית הופכת להיות הכלכלה השנייה בעולם לאחר אנגליה, מעצמה תעשייתית שכמעט חצי מהאוכלוסייה גר בערים. ניו יורק הייתה כרך מתפתח עם 3.5 מיליון איש, ואחריה שיקגו ופילדלפיה. הגידול המרשים בכלכלה מזכיר מעט את זה של סין כיום, אבל הגידול באוכלוסייה הוא פנומנלי. נראה היה שאלוהים משרה את ברכתו על הארץ החדשה ושיש אפשרות לפתח בה חברת מופת, אלא שהייתה זו חברה של הגירה והתיישבות, וזה הזכיר במידה רבה את התיישבות השבטים הישראלים בארץ החדשה.
במאה ה־19 ארצות הברית הופכת להיות כוח מוביל בעולם גם מבחינה פוליטית וגם מבחינה רוחנית. אנשים האמינו שבואו החדש של ישוע יתרחש באמריקה, שם תיווצר חברה אוטופית חדשה. הרוח הגדולה קמה לתחייה במרחבים של אמריקה והביאה לגלים של התעוררות דתית. בתחילת המאה ה־19 חווה ארצות הברית את ההתעוררות הגדולה השנייה, הכנסייה המתודיסטית והבפטיסטית התפשטו, בתוך הזרמים הישנים (פרסביטריאנים) נוצרו קהילות חדשות, והדגש עבר לחוויה אישית של לידה מחדש בדת ופרשנות ישירה ובמידה מסוימת אישית של הכתבים הקדושים ובמיוחד התנ"ך.
לקראת שנות ה־40 מתפתחת תנועה מילינריסטית (תסיסה משיחית נוצרית) חזקה בעלת גוונים מיסטיים. וזה מביא ליצירת הכנסיות האדוונטיסטיות, השומרות את יום השבת ומטיפות לחיים בריאים, לעיתים צמחוניים. האדוונטיסטים הביאו לתנועות של הימנעות מאלכוהול וחסידות נוצרית, כפי שמתבטא במתיישבים האמריקאים בירושלים בסוף אותה מאה. אי התממשות הנבואות על אחרית הימים לא מביאה בהכרח למשבר דתי, נהפוך הוא – בחצי השני של המאה ה־19 שוטף את ארצות הברית גל של התעוררות דתית שלישי, שמביא להקמת קבוצות כמו עדי יהוה, ולהבדיל הנזרינים, אבל בעיקר הכנסיות הפנטקוסטליות, שהן כיום הזרם הנוצרי המתפשט ביותר בעולם ומגיעות כבר ל־200–300 מיליון איש.
הדבר המייחד את הפנטקוסטלים הוא דיבור בלשונות כפי שקרה לתלמידים של ישוע בפנטקוסט, ומכאן השם, אמונה בריפוי וניסים, דרשות כריזמטיות של מנהיגים ופרשנות ישירה של כתבי הקודש. במילים אחרות, בארצות הברית מתחילה תנועה דתית אדירה שמתקרבת בממדיה לזו של האורתודוקסים, וכיום יש לחלק מהכנסיות החדשות האמריקאיות נוכחות בעיר.
במקביל להתפתחות בנצרות יש בארצות הברית הופעה של תנועה פילוסופית רוחנית של טרנסצנדנטליות אמריקאית על ידי הוגי דעות גדולים כמו אמרסון או תורו, והתפתחות של אגודות אזוטריות שחלקן המשך של האגודות באירופה כגון הרוזיקרוצאנים או ההרמטיציזם המחודש, וחלקן בעלי גוון חדש. האווירה הדתית מביאה להופעת דתות חדשות כגון זו של המורמונים, או במידה מסוימת הקווקרים. האומה האמריקאית המתגבשת התגלתה כדתית ורוחנית, כולל התפתחות של מדעי הדת כענף מחקר נפרד בהשראתו של ויליאם ג'יימס. ב־1894 מוקמת האגודה הפאראפסיכולוגית האמריקאית על ידי ויליאם בארט, היו חברים בה גם אלכסנדר גרהם בל ואחרים. אמריקה החלה להתפס באותה תקופה כמקום שבו תופיע הרוחניות החדשה. לימים מוצאים תורות המזרח בית באמריקה, וגם הסופיזם, תנועת ההיפים, והניו אייג'.
אמריקה של המאה ה־19 הייתה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אבל בעיקר לחזקים והצעירים. בתוך כל השינויים אנשים חיפשו משהו להיאחז בו שיהיה יציב, וזה היה האמונה. המשורר בייארד טיילור ביקר כאן ב־1851 וגם חוקר הארצות ג'יימס טרנר ברקלי (James Turner Barclay) בציפייה לבוא המחודש של ישוע, ההיסטוריון והסופר ויליאם פריים ב־1855, וכמובן הסופר הגדול מכולם – מרק טוויין (1835–1910) בשנת 1876, שפרסם את ספרו מסע תענוגות בארץ הקודש[1]. מה שלא ידוע לגבי מרק טווין הוא שהיו לו יכולות על־חושיות (לפי אהרן צייטלין). הנשיא האמריקאי של סוף המאה, תיאודור רוזוולט, ביקר בירושלים בתור נער ב־1872, וזה השפיע על תפיסת עולמו.
העולם החדש מאמץ במידה רבה את ירושלים, ורואים זאת כיום בקשרים החזקים שבין ארצות הברית לישראל. זה לא רק עניין של התפתחות היסטורית, אלא מעין קשרים סינכרוניים, גורליים, רוחניים, בין שני המקומות.
אורסון הייד
אורסון הייד (1805–1878) היה השליח של המורמונים לארץ ישראל במובן אפוסטולי (של שליחי ישוע בברית החדשה). הוא נשא תפילה בשם הדת החדשה והקים מזבח בהר הצופים, היכן שכיום האוניברסיטה המורמונית, למען קיבוץ נידחי ישראל, למען בניין ירושלים והמקדש. במעשה זה הוא הקדיש מחדש את הארץ והעם היהודי לאלוהים. האמונה המורמונית הייתה שאם היהודים יחזרו למולדתם ויכירו במשיחיותו של ישוע – זה יעזור לשיבתו השנייה.
מייסד הדת המורמונית הוא ג'וזף סמית. הוא מצא ב־1830 ספר עתיק כתוב על לוחות זהב במצרית עתיקה, הנקרא ספר מורמון[2], והוא הבסיס לאמונה המורמונית. לפי ספר זה, חלק משבטי ישראל האבודים הגיעו ליבשת אמריקה והקימו בה ממלכה מפוארת. לימים ישו, שקם לתחייה, התגלה אליהם. הציוויליזציה היהודית־נוצרית המתקדמת הושמדה במאות 5–6 לספירה, אבל אחד הנסיכים שלה הפך לישות אלוהית – המלאך מורמוני, והוא התגלה לג'וזף סמית והדריך אותו לגבי מציאת הספר.
לאחר פרסום הספר התגבשה קהילה דתית חדשה סביב ג'וזף סמית, וכבר ב־1832 הוא מנבא לאורסון הייד הצעיר, אחד מחברי הקהילה הראשונים והחשובים, שמשימתו קשורה לירושלים. ב־1840 יש לאורסון הייד חזיון ובו נאמר לו שהוא צריך להגיע לירושלים. משימתו: לקרוא ליהודים להיאסף ולהכיר באמת, להיכנס לכנסייה החדשה. סמית אישר את החזון ושלח אותו למסעו, שלקח יותר משנה. באוקטובר 1841 הגיע אורסון לירושלים.
הייד אמנם היה בארץ רק ימים ספורים, אבל פעולתו הייתה פעולה מאגית־מיסטית חשובה שנתנה אותותיה בעולמות הלא נראים, בזמן שבו כולם ציפו לשיבתו המחודשת של ישוע. ואכן, מזמן זה והלאה היישוב היהודי בירושלים גדל ומתפתח והופך להיות לרוב. השנה שבה הוא הקדיש מחדש את העם היהודי לאלוהים הייתה זמן הנבואות המילינריות על שובו המחודש של ישוע.
מאז זרמו הרבה מים בירדן, וב־1968 החלה לפעול בירושלים שלוחה של האוניברסיטה המורמונית המרכזית ביוטה על שם בריגהאם יאנג. המורמונים בנו קמפוס חדש ומפואר בהר הצופים, שנפתח ב־1987.
האינדיאנים באים
הארייט ליוורמור (Harriet Livermore, 1788–1868) הייתה אחת מהמטיפות הנוצריות המילנריות החשובות בארצות הברית של תחילת המאה ה־19. היא הייתה האישה הראשונה שנאמה לפני הקונגרס האמריקאי – ועשתה זאת בארבע פעמים שונות – וגם עלתה לרגל לירושלים במשך חמש פעמים שונות.
בשנת 1831 היא הושפעה ממכתב של יוסף וולף (ראו פרק על החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים), שהיה אז במהלך מסע של כמה שנים בכל העולם בחיפוש אחר עשרת השבטים האבודים. וולף ניבא את החזרה של ישוע בשנת 1847 וטען שזה יקרה בהר הזיתים.
הארייט עברה שינוי כתוצאה מהמפגש עם מכתבי וולף. היא חשבה שעשרת השבטים האבודים הם האינדיאנים של אמריקה, כפי שטענו ג'וזף סמית המורמוני ואחרים (James Adair) וכי צריך להחזיר אותם לחיק היהדות – ואולי גם לקרוא לעלייה שלהם לארץ ישראל – לפני חזרתו הצפויה של ישוע. לכן היא יצאה בשליחות לנצר את האינדיאנים ולקרוא להם לקבל חזרה את זהותם ומשימתם.
האמונה שהאינדיאנים הם צאצאי בני ישראל נשענה על המבנה השבטי שלהם, מנהגים כגון מנהג הנידה, ועוד תאוריות פסאודו־מדעיות. ואולי זה היה מנגנון פיצוי פסיכולוגי על האסון שהמתיישבים הלבנים הביאו עליהם. כך או כך, הארייט נהייתה לוחמת למען הזכויות שלהם.
ב־1837 – עשר שנים לפני בואו המצופה של ישוע – היא עלתה לרגל בפעם הראשונה לירושלים, ומאז עוד ארבע פעמים. ללא הכנסה כספית משמעותית, היא נעזרה בצירופי מקרים ובאנשים שפגשה בדרך כדי להגיע אל העיר הקדושה. בעומדה על הר הזיתים, היא חיכתה לזמן שבו נשים יהיו "לבושות באורה של השמש וילכו על הירח[3]".
אדוונטיסטים
המילה אדוונט משמעה ההתגלות השנייה של ישוע. במאה ה־19 האמינו שהיא קרובה, וזה הביא לגל של התעוררות רוחנית גדולה, שאדוות ממנו הגיעו גם לירושלים. הכומר הבפטיסטי ויליאם מילר חישב שישוע צריך לחזור ב־1844, ובעקבות כך חלק מהמאמינים, כמו הארייט ליוורמור, הגיעו לארץ ישראל. אבל בסופו של דבר ישוע לא התגלה, ולמרות ששינו את תאריך החישוב כמה פעמים, הוא לא הגיע גם לתאריך המפגש החדש. זה הביא לאכזבה גדולה, ומצד שני – אמונה זה אמונה – וגם כשהנבואה מכזיבה היא נשארת. ולבסוף התקבלה ההבנה שהעולם עדיין לא מוכן לקבל אותו, וזה הביא באופן פרדוקסלי לגל התעוררות דתית שלישי.
במסגרת גל התלהבות דתי אמריקאי זה הגיעו לארץ עוד אנשים, ביניהם צריך להזכיר את קלורינדה מינור (Clorinda S. Minor, 1806–1855) שבאה לארץ ישראל כדי להכשיר את הביאה המחודשת של ישוע ויחד איתה עוד כמה חברים. קלורינדה התיישבה בחווה החקלאית של ארטס, שהקים הקונסול ג'יימס פין ביחד עם יוחנן משולם, יהודי שהפך לנוצרי בעקבות המפגש עם יוסף וולף. בחווה זו התרחש לימים המפגש בין ויליאם האנט ומונק (ראו פרק). כמעט כל האנשים שהוזכרו, כולל הקונסול פין, האמינו בביאתו המחודשת של ישוע בזמן הזה, וייתכן כי החווה נועדה ליצור מקום מקלט למאמינים כשזה יגיע, מכיוון שלפני כן הנבואות דיברו על תקופה מאוד קשה שבה המארג החברתי והכלכלי יקרוס.
למרות שישוע לא הגיע, הישועה של התנועה האדוונטיסטית בארצות הברית באה בדמותה של אישה מופלאה בשם אלן גולד וייט (Ellen Gould White, 1827–1915) היא הייתה כנראה מעורבת עם מוצא כושי, נביאה שביחד עם בעלה יצרה את הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי המונה יותר מ־20 מיליון איש. היו לה חזיונות וחלומות שבהם קיבלה מסרים, והיא כתבה הרבה ספרים[4] ומאמרים במגוון נושאים, החל מחינוך וכלה בחיים דתיים ופרשנות הזמן המודרני. היא מפתחת סיפור מיתי על המלחמה בין טוב לרע שתגיע לשיא בקרוב בסוף הימים – המאמינים יוושעו בסדרה של מאורעות פלאיים.
עוד תוצר של גל ההתעוררות הדתית השלישי בארצות הברית היה התפתחות תנועת הקוויקרים – זרם דתי עצמאי שמאמין בחיי טוהר, התחברות לקול הפנימי, אפשרות להתחבר לאור הנבואי ולקשר ישיר עם האל, כמו גם פרשנות עכשווית של התנ"ך והתגלויות. הם היו פעילים בישראל החל מ־1869 דרך הזוג אלי וסיבל ג'ונס, שהקימו בית ספר ברמאללה. לפי ג'מאל עדווי, לבית ספר זה היה תפקיד חשוב בהתפתחות החברה הפלסטינית.
תנועות אדוונטיסטיות אמריקאיות המשיכו להופיע גם במאה ה20, וכך לדוגמא אנדרו דאגר Andrew N. Dugger עובר לירושלים עם אשתו מתוך חזון להפוך את ירושלים למרכז רוחני נוצרי עולמי, ויוצר את כנסיית הר ציון של היום השביעי, Mount Zion Church of God (Seventh Day) קבוצה קטנה שפעילה עד היום (הוא נפטר ונקבר בירושלים ב1975)
וורדר קרסון
וורדר קרסון (1798–1860) נחשב לבעל כוחות על־חושיים, והיה לזמן קצר קונסול ארצות הברית בירושלים (1844), עד שגילו שהוא משוגע על כל הראש. קרסון עבר קבוצות נוצריות אמריקאיות שונות ובהן הקווקרים, השייקרים – קבוצה שתרגלה ריקודי תפילה אקסטטיים ומצבים נבואיים, האמינה באלוהות נשית וחיה בקהילות רוחניות. הוא היה קשור לאגודות שניבאו על בואו המחודש של ישוע ב־1843 (שמהן יוצאת לימים הכנסייה האדוונטיסטית), קשור למורמונים ועוד. כשלא מצא את עצמו בכל זה, וכשהנבואה הכזיבה, בחר לעלות לארץ ישראל.
משפחתו של קרסון הייתה עשירה ובעלת קשרים, והם הפעילו אותם כדי שיקבל מינוי כקונסול ארצות הברית בירושלים. היו לו חברים יהודים בפנסילבניה, והוא השתכנע כבר בשלב זה שהישועה תבוא מהיהודים. בדרך לארץ הוא פרסם מאמר שנקרא "ירושלים, מרכז האושר של כל העולם" ובו החזון שלו שאחרית הימים והגאולה תבוא לאחר שיבת היהודים לישראל.
קצת לאחר שהגיע לארץ הוא פוטר מתפקידו כקונסול, אך למרות זאת פעל בין האנשים והחל להתקרב ליהודים הפשוטים. היו לו חזיונות אסכטולוגיים, והוא התקרב לרבנים של ירושלים וביניהם הרב יעקב שאול אלישר, ובסופו של דבר מצא את עצמו ביהדות, התגייר ב־1848 ושינה את שמו למיכאל בועז. ב־1852, לאחר שחזר מביקור בארצות הברית, הוא מנסה לקדם חקלאות יהודית בירושלים, בבקעה. לפי הבנתו, המשותפת עם תנועות אדוונטיסטיות בת זמנו והזרם הטרנסצנדנטלי, עבודת האדמה יכולה לקרב אדם אל הבריאה. החקלאות מאפשרת קשר בלתי אמצעי בין בני אדם לאלוהים. בשנותיו האחרונות התפתחו אגדות סביבו על מופת כזה או אחר שהוא עשה, והוא נחשב לאיש קדוש, כזה שהתערבותו יכולה לעזור.
אין ספק שקרסון היה אדם רוחני. החוויות שעבר במהלך חייו עיצבו וגיבשו את אופיו, והוא למד מהן והתפתח. בניגוד להרבה אינטלקטואלים של תקופתו הייתה לו את חווית הקונברסיה, האקסטזה, ויחד עם זאת גם את זו של הפיכחון. הוא הכיר את התהליך של למות לדבר אחד כדי למצוא את עצמך מחדש, לקום לתחייה בדבר אחר. האמונות השונות שהוא עבר התחברו לכדי סיפור חיים מופלא, ורק מי שלא חווה טלטלות כאלו בעצמו יכול להתבונן בהן כסימפטום של חוסר איזון.
המושבה האמריקאית וסלמה לגרלף
אנה והורשיו ספפורד היו זוג נורמטיבי מהמעמד הגבוה בארצות הברית ופעילים בכנסייה הפרסביטריאנית. בשנת 1871 העסק המשפחתי שלהם נפגע בעקבות השריפה בשיקגו, ובשנת 1873 האונייה שעליה נסעה האם וארבע הבנות טבעה ורק אנה ספפורד ניצלה. הזוג מוכה האסונות ניסה לשקם את חייו והוליד עוד שלושה ילדים, באותו הזמן הורשיו כתב את השיר המפורסם[5]It Is Well with My Soul אבל ב־1880 אחד מהילדים נפטר.
הזוג ספפורד היה שייך לזרם הקלווניסטי המאמין בגזרת גורל קדומה, וכך האנשים בקהילה החלו להתלחש על עונש אלוהי שהם צריכים לשאת בו, וזה כבר היה יותר מדי עבורם. הם עזבו את הקהילה והקימו קהילה עצמאית עם כמה חברים המאמינה בשיבה השנייה של ישוע והחליטו לעלות לרגל לירושלים ולהקדיש חייהם לאמונה. ב־1881 הם עלו לארץ והקימו את המושבה האמריקאית, מעין קיבוץ קטן העוסק בפעולות חסד, ומהווה מעין קהילה רוחנית אוטופית. בשנת 1896 הצטרפה אליהם קבוצה משבדיה בהנהגת אולף הנריק לארסן, והם עברו לבית ארמון מטופח של משפחת חוסייני מצפון לעיר העתיקה, אזור עם מרחבים ושטחים פתוחים שכיום מהווה את מלון אמריקן קולוני.
ב־1900 מבקרת במושבה האמריקאית-שבדית הסופרת סלמה לגרלף (1858–1940), השוהה בירושלים במשך כמה חודשים וכותבת בעקבות החוויה שלה את אחת מיצירות המופת שלה, הספר ירושלים[6]. הספר מספר על חבורות איכרים שבדם מאמינים, שמאמצים את האמונה בשיבה המחודשת של ישוע, ובאים לצורך כך לירושלים כדי להקים בה חברה אוטופית. במילים אחרות, היא מספרת על המושבה השבדית אבל עם חירות ספרותית. לגרלף מספרת בנובלה על חווית הקדושה של האנשים, הקשיים שלהם, היחסים ביניהם, ונוגעת בנימים העדינים של הנפש האנושית על רקע סיפור ההתיישבות בירושלים. המשברים מביאים בסופו של דבר חלק מהם לעזוב וחלק אחר להישאר. ברקע של הסיפור יש את האמונה בנשגב, גם אם הוא מוצג בצורה פנומנולוגית. יש רשת סינכרונית ובעלת משמעות מאחורי האירועים, כמו שיש בכל ספר טוב. הספר ירושלים תורגם לכמה שפות כולל עברית וגם הוסרט, אבל הוא לא מוכר לרוב הקהל הישראלי, בוודאי שלא בהקשר הרוחני שלו.
סלמה התעניינה במהלך חייה במיסטיקה נוצרית וגם בתורות רוחניות כגון גלגול נשמות ורוחות. חברתה למסע וגם חברת הנפש שלה לחיים סופי אלקן (Sophie Elkan) שהייתה גם סופרת בעצמה, מחברת בעקבות המסע לירושלים ספר אחר שנכתב ביחד עם סלמה הנקרא החלום על ארץ המזרח, ובו מתואר מסען למצרים וארץ ישראל במונחים של מסע רוחני המוביל לחוויות רוחניות[7].
הבית שבו סלמה שהתה בירושלים היה חלק מהמושבה השבדית-אמריקאית, וכיום הוא בבעלות הבפטיסטים שהקימו בו מרכז של תפילה לכל העמים, מעין מרכז רוחני שבמרכזו חדר גדול בקומה השנייה למחקר, הגות, מדיטציה, מנוחה ותפילה. בקומת הקרקע אולם קבלת אורחים גדול עם ציור קיר גדול של שבעת המינים ופסנתר. הבית מנוהל על ידי מתנדבים מארצות הברית, כשמבקרים במקום שרים ביחד את שירו של הורשיו ספפורדIt Is Well with My Soul ושומעים על סיפור המושבה וסיפורה של סלמה לגרלף, שהייתה האישה הראשונה בעולם שזכתה בפרס נובל לספרות ב־1909. ספרה המפורסם ביותר הוא מסע הפלאים של נילס הולגרסון.
בסמוך לבית זה (דרך שכם 76) נמצאת הכנסייה הנזארינית של ירושלים, זרם מתודיסטי אפיסקופלי שמשלב שירה בפולחן הדתי שלו ומדגיש חווית קדושה אישית, שירות לקהילה והפצת הבשורה.
הערות
[1] טוויין, מ׳. (1984). מסע תענוגות בארץ הקודש. תרגם אהרן אמיר. תל־אביב: עם עובד.
[2] סמית, ג׳. (1830/1982). ספר מורמון: עדות נוספת לישוע המשיח. סולט לייק סיטי: כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים.
[3] http://www.seacoastnh.com/Famous-People/Link-Free-or-Die/Portrait-of-Harriet-Livermore/
[4] White, E. G. (1911). The great controversy between Christ and Satan: The conflict of the ages in the Christian dispensation. Pacific Press Publishing Association.
[5] Spafford, H. G. (1873). It is well with my soul [Lyrics]
[6] לגרלף, סלמה..(2006) ירושלים: רומן. תרגום: דפנה עמית. תל אביב: הוצאת אור עם.
[7] Elkan, S. (1901). Drömmen om Österlandet. Stockholm: Albert Bonniers Förlag
