רוחניות ספרדית ירושלים

נצרות בתקופה העותומאנית

הכיבוש של ירושלים על ידי העות'מאנים הביא לגידול בזרם עולי הרגל הנוצרים אל העיר הקדושה. לאימפריה היה חשוב לשמור יחסים טובים וקשרי מסחר עם המעצמות האירופיות, וזה התבטא במתן זכויות דתיות וסובלנות למיעוטים. זה גם מאפיין כללי של העות'מאנים כפי שהסברתי בפרק על האימפריה העות'מאנית. העות'מאנים שלטו לא רק על המזרח אלא גם על חלקים גדולים מאירופה. אחד מכל ארבעה מתושבי האימפריה היה נוצרי.

הממסד המנהלי והכלכלה של האימפריה העות'מאנית, ובמיוחד בערים הגדולות, נשענו במידה רבה על בני המיעוטים הלא־מוסלמיים – וביניהם נוצרים יוונים־אורתודוקסים, ארמנים ויהודים – ששימשו לעיתים קרובות כפקידים, מתרגמים, סוחרים, יועצים דיפלומטיים, בנקאים ומשכילים. בנוסף, המסחר הבינלאומי של האימפריה נשען על רשת קשרים הדוקה עם אירופה – בעיקר דרך ונציה, גנואה, ספרד, צרפת ולימים גם בריטניה. במילים אחרות, האימפריה העות'מאנית, עם היותה גם מעוז האסלאם והחליפות המוסלמית, הייתה במידה מסוימת גם אימפריה רב־לאומית ורב־דתית, וזה הביא למצב שונה ממה שהתקיים קודם לכן בירושלים.

אפשר לחלק את זמן השלטון העות'מאני בירושלים לשלושה חלקים. החלק הראשון הוא המאה ה־16, זמן של בנייה נמרצת שבו הסולטאנים מעורבים בענייני העיר (מרחוק), והשלטון המרכזי חזק ואפקטיבי. המאות 17–18 – זמן של התדרדרות כלכלית וחברתית, שבו השלטון הוא ברובו בידי גורמים מקומיים, חלקם נחשלים, והעיר יורדת ממעמדה. ולבסוף, המאה ה־19 – זמן שבו ירושלים מתעוררת, גדלה ומתחדשת (על פרק זמן זה, שקשור כבר לתקופה המודרנית, בספר הבא – השלישי).

מנזר סן סלוודור והקשר הספרדי

מנזר סן סלוודור הוא המרכז של הקוסטודיה טרה סנטה הפרנציסקנית בישראל, מעין עיר בתוך עיר, רובע הקיים בפני עצמו עם מאפיה, בית דפוס, בתי ספר, מבני מגורים לנזירים, בתי מלאכה ועוד. המקום נרכש בסוף המאה ה־16, ובו יושבת הנהגת הקוסטודיה, באופן מסורתי ראש הקוסטודיה הוא איטלקי ומנהל הכספים ספרדי.

הסיפור של המקום קשור למלך הספרדי הגדול ביותר פיליפה השני (1527–1598) ולקשר שלו עם בוניפס מרגוזה – דוברובניק, ראש הקוסטודיה טרה סנטה בשנים 1551–1564.
פיליפה השני שלט על אימפריה אדירה שכללה את דרום אמריקה, הפיליפינים, ארצות השפלה ודרום איטליה, אבל בנוסף על כך הוא היה באופן רשמי גם "מלך ירושלים", יורש את התואר מסבו פרדיננד. בזמנו הגיעה ספרד לשיא כוחה ובאימפריה שלה היו 23 מיליון איש, מספר דומה לזה של האימפריה העות'מאנית. הספרדים הצליחו לעצור את העות'מאנים בקרב לפאנטו ב־1571 בזכות התערבות של מריה. הם לקחו חסות על הקוסטודיה טרה סנטה של המסדר הפרנציסקני בארץ ישראל וכובדו על ידי העות'מאנים כנציגי ושומרי הנוצרים בארץ הקודש.

קודם לכן ומסיבות היסטוריות הקשורות לאימפריה הממלוכית, הייתה זו ממלכת אראגון שלקחה חסות על הפרנציסקנים, ולאחר מכן עם ממלכת ספרד המאוחדת של איזבל ופרדיננד שהייתה במעין ברית עם הממלוכים כנגד כוחם העולה של העות'מאנים^[1]. איזבל ופרדיננד תרמו כספים לקוסטודיה טרה סנטה, ובחצרותיהם היה נציג של הקוסטודיה, הנזירים סיפקו למלכים הספרדים אינפורמציה לגבי מה קורה במזרח, היוו רשת של מידע ולימוד, ובנוסף לזה הביאו לספרד חפצים קדושים מירושלים.

פיליפה היה במאבק עם האפיפיור, וחשוב היה לו להדגיש את הקשר לירושלים, אלא שמעבר לזה פיליפה ראה את אביו קרל החמישי, שהיה גם קיסר הקיסרות הרומית הקדושה כדוד המלך, ואת עצמו כשלמה בונה ירושלים ובית המקדש. פיליפה שהתעניין באדריכלות מקודשת בנה מרכז קבוע לכתר הספרדי – מנזר וארמון באל אסקוריאל (El Escorial) – באופן שידמה את בית המקדש של שלמה. המקום שנבחר היה 45 ק"מ ממדריד והזכיר בנוף שלו את ירושלים, ועד היום הוא קיים כאחד מאתרי התיירות המרשימים של ספרד.

פיליפה הקים חצר השכלה, מעין אוניברסיטה, ואת אחת הספריות החשובות באירופה, מרכז של השכלה והומניזם, שהרי שלמה היה החכם באדם. אחת המטרות של המוסד הייתה לימוד הגיאוגרפיה וההיסטוריה הקדושה של ישראל, וזה כמו הביא את ישראל לספרד. המלומדים גילו דמיון וקשר עתיק בין ספרד לישראל ובין השפה הספרדית לעברית. נוצר סוג חדש של מלומדים ומדע של חקר התנ"ך שנקרא critici sacri. בצד אחר של מדריד התפתחה אוניברסיטת אלקלה (Alcalá) ובה עיסוק בלימודי העברית והעברים. מלומדים שונים הגיעו לאסקוריאל וחלק מהם עסקו באדריכלות אזוטרית של בית המקדש, וזה הכניס לתוך האדריכלות המלכותית מידות, פרופורציות ותבניות הקשורות לבית המקדש, מתוך הנחה שיש בהם מימד נוסף של משמעות.

אל אסקוריאל נבנתה באותו הזמן שבו נבנתה בזיליקת סנט פטר ברומא שגם היא בנויה בתבנית מקדש שלמה (החומרים שלה לפי הטענה הם שלל שנלקח מבית המקדש בירושלים, דלת הברונזה הימנית של הבזיליקה נלקחה משער המקדש בירושלים וכך גם העמודים המסולסלים שמסביב למזבח ועוד). הרעיון של אל אסקוריאל ובזיליקת סנט פטר היה להעביר את האנרגיה של המקדש מירושלים לאירופה, מהיהודים לנוצרים, והתחרות הייתה בין רומא שטענה להיותה ירושלים החדשה, לבין ספרד. פיליפה פיתח את הרעיון של ספרד כציון החדשה, ולימים התפתחה גם אמונה שהספרדים הם צאצאי יהודים שהגיעו לספרד לאחר חורבן בית ראשון, כלומר הם ממוצא ישראלי.

בספר עובדיה (פרק א' 20-21) מופיעות המילים הבאות: "וגלות החיל-הזה לבני ישראל אשר-כנענים, עד-צרפת, וגלות ירושלים, אשר בספרד – יירשו, את ערי הנגב. ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את-הר עשיו; והייתה ליהוה, המלוכה." כלומר ניתן להגיד שגלות ירושלים, אולי כבר מזמן נבוכדנצר מצאה מפלט בספרד.

החוקר הספרדי Benito Arias Montano ניסה להסביר את הפסוק הזה בשונה מהמתרגמים הקדומים של התנ"ך שזיהו את ספרד (היירונימוס) בבוספורוס. המורה של מונטנו, אדם בשם Vázquez Matamoro  עלה לרגל לירושלים ומונטנו הסתמך עליו ועל בנימין מטודלה כדי להכיר את הארץ. בנוסף על כך הוא ידע עברית על בוריה והתעמק בהסברי יהודי ספרד על המשפט הזה. הוא טען שכבר באותה תקופה היה קשר בין ספרד לירושלים וכי הפסוק מתייחס לארץ ספרד עצמה.

לפי מסורות עתיקות של יהודי ספרד, כפי שמשה איבן עזרא מגרנדה טוען בהסתמך על פסקה מיוספוס פלביוס, נבוכדנצר שרצה לעלות במעלליו על הרקולס, הגיע למיצרי גיברלטר, כלומר ספרד, והביא איתו לשם חלק מגולת היהודים. לפי מפרש המקרא יצחק אברבנאל היהודים הוגלו לספרד בזמן נבוכדנצר על ידי פירוס מלך ספרד שעזר לבבלים ובתמורה קיבל שליש מהשבויים.

מונטנו מסתמך על ידיעת השפות שלו וטוען שחלק משמות המקומות בספרד הם ממקור כשדי וחלק עברי, כמו למשל העיר טולדו, היא מהמילה העברית "תולדות", השם מעיד שבמקום התיישבו משפחות אצולה. ייתכן שהאמונה בהתיישבות יהודית מוקדמת בספרד משקפת התיישבות פיניקית שמתחילה בחופי ספרד כבר במאה ה-9 לפנה"ס.

כך או כך, לאחר הריקונקיסטה חיפשו הספרדים אתוס לאומי להישען עליו, והתיאוריות על המקור העברי התאימו להם כמו כפפה ליד. הגיאוגרפיה של ספרד הזכירה להם את ארץ ישראל, ומהצד האחר ספרד הייתה כמו רומא, מרכז של אימפריה אדירה שבה השמש לא שוקעת, כלומר ירושלים שנייה. ולכן, בונפיס מרגוזה שהיה ראש הקוסטודיה בירושלים פנה באופן טבעי לפיליפה, השליט האירופי הגדול והחשוב ביותר המחזיק בתואר מלך ירושלים בבקשה למימון והשגת אישור לשיפוץ כנסיית הקבר, המקום הקדוש ביותר בעולם לנוצרים.

העות'מאנים שרצו יחסים טובים עם הספרדים הסכימו וב-1555 שיפץ בונפיס את האדיקולה בכנסיית הקבר (מבנה הקבר עצמו) והיה האדם האחרון שראה את הסלע של הקבר עצמו. הוא שיפץ גם את הגג של כנסיית הקבר, ובנוסף לכך הוא היה מעורב ברכישת המתחם בסן סלוודור וגם כאן בעזרתו של פיליפה שאיתו הוא היה בחליפת מכתבים אישית.

בשנת 1523 גורשו הפרנציסקנים מהמרכז ההיסטורי שלהם בהר ציון והם חיפשו מרכז חדש בירושלים, בעזרת הקשרים והכסף של ספרד הצליחו בונפיס ופיליפה לרכוש אזור גדול ברובע הנוצרי בסמוך לכנסיית הקבר בו היה מנזר גאורגי וב-1560 המקום נהיה מושב הקוסטודיה והפך להיות מנזר סן סלוודור. ייתכן שהשם קשור לכנסיית סן סלוודור ההיסטורית באוביידו בספרד, כפי שאני מספר בפרק על הכנסייה של המנזר בספר השלישי.

תקופתו של פיליפה הייתה גם זמן של התפתחות המיסטיקה הנוצרית, תרזה מאווילה (1515-1582) ייסדה את מסדר הכרמליתיות היחפות שלימים הקים מנזר על הר הזיתים בירושלים. יוחנן של הצלב (1542-1591) היה משורר ומיסטיקן ושותפה לדרך, חבר במסדר הכרמליתי. אבל המסדר שמזוהה הכי הרבה עם ספרד ושהייתה לו השפעה רבה בקולוניות הספרדיות הוא הישועים, לא רבים יודעים זאת אך המסדר נוצר בזכות חזון של מייסד המסדר בזמן ביקור בירושלים.

הזמן של פיליפה והקמת מנזר סן סלוודור חופף לזמנה של ועידת טרנטו (1545-1563) שהתכנסה כדי לדון ברפורמציה וענייני היום והתחילה את הקונטרה-רפורמציה. בתחילת הוועידה היה רצון בעיקר מצד הספרדים להכריז על מסע צלב חדש, אבל הוועידה החליטה במקום זאת לחזק את המסדרים הנזיריים ובראשם הישועים והקוסטודיה של הפרנציסקנים, ולהדגיש את נושא ירושלים השמימית רוחנית שנולדת מתוך הכנסייה הקתולית והסקרמנטים במקום ירושלים הארצית.

ניתן לסכם ולומר שבמאה ה-16 עם תחילת השלטון העות'מאני בירושלים, הקוסטודיה טרה סנטה הפרנציסקנית הייתה בחסות והשפעה ספרדית, ולספרדים היה תפקיד מכריע ברכישת המקום החדש שלהם ברובע הנוצרי. אך עם הזמן ובאופן טבעי ההשפעה האיטלקית הלכה והתחזקה, ועם ירידת מעמדה של ספרד היא הפכה למכרעת.

ירושלים בספרד

הקונספט של דרך הייסורים לא קשור רק לפרנציסקנים. ההופעה הראשונה באירופה של מסלול שלם מעין זה היא בספרד בתחילת המאה ה-15 בקרב המסדר הדומיניקני. הנזיר הדומיניקני אלווארו מקורדובה (1350–1430) Álvaro of Córdoba, שהיה יועץ לשליטי קסטיליה, ביקש לקדם רפורמות בכנסייה. בכדי לקבל השראה הוא ביקר בארץ בשנים 1418–1420 והתרשם מאוד מהאתרים של ירושלים ובמיוחד גבעת הגולגותא ודרך הייסורים. במהלך הביקור היו לו חזיונות ותובנות, וכשהוא חזר לספרד הקים את מנזר Escalaceli (המדרגות לשמיים), שבעה ק"מ מקורדובה, ובו דרך ייסורים ראשונה מסוגה באירופה.

המנזר נבנה באזור שמזכיר בנופו את ירושלים ומתפרש על פני שטח גדול ובו כמה אתרים המזוהים עם אתרים בירושלים. במרכז הקומפלקס בנה אלווארו קלויסטר, בהר שממזרח הייתה מערה והוא זוהה עם הר הזיתים – שם נהג אלווארו לפרוש ולהתפלל. ממערב לקלויסטר הייתה גבעה שעליה הוא הציב שלושה צלבים, והיא סימלה את גולגותא. המרחקים בין הגבעות השונות היו מרחקים אמיתיים (כמו בירושלים). בין הגבעה לקלויסטר נבנתה דרך ייסורים ראשונה מסוגה ובה תחנות כגון מקום המעצר, המלקות, ההכתרה בכתר הקוצים ועוד. המנזר היה מקושר לחוגי המלכות ובו החלה הרפורמה הדומיניקנית בספרד.

דרך ייסורים שנייה נוצרה בקסטיליה ב-1521 על ידי המרקיז של טריפה והמפקד הצבאי של אנדלוסיה Fadrique Enriquez de Ribera מסיביליה, שעלה לרגל לישראל ב-1518 ביחד עם המשורר ואיש הרנסנס הספרדי Juan del Encina. למסע הייתה השפעה רבה על שני החברים: כשחזר אנקינה לאירופה הוא כתב ספר בחרוזים על המסע שבו הוא מתואר כחניכה רוחנית, ריברה לעומת זאת ביטא את חוויותיו בשיפוץ ארמון המשפחה בסיביליה תוך כדי הוספת מרכיבים של רנסנס אותם פגש באיטליה, שינוי שמו ל"ארמון פילטוס", ויצירת דרך ייסורים ראשונה מסוגה המתחילה מארמון זה ועוברת דרך רחובות העיר. ריברה מדד במדויק את התחנות והעתיק במדויק את המרחקים, ועל פתח ארמונו כתב את תאריך העלייה לרגל שלו. בעקבותיו באו רבים, ולמעשה הספרדים הם אלו שקבעו את הנוסח הסופי של 14 תחנות הוויה דולורוזה.

ספרד הושוותה טיפולוגית לארץ ישראל. עולי הרגל ראו בנוף הארץ ישראלי דמיון לנוף הספרדי וטענו שמכל ארצות אירופה ספרד הכי דומה לישראל. במיוחד הודגש הדמיון בין אזור טולדו לירושלים.

ברנרדינו מגליפולי Bernardino Amico da Gallipoli היה נזיר פרנציסקני ממוצא נפוליטני, שהה בארץ במשך חמש שנים מטעם הקוסטודיה טרה סנטה ובשליחות מלכי ספרד, ומדד ושרטט באופן מדויק וראשוני את המקומות הקדושים הנוצרים. הוא חזר לספרד ב-1598 לקראת מותו של פיליפה השני ופרסם את ספרו "חיבור על תוכניות ותמונות של הבניינים המקודשים בארץ הקודש"^[2] בזמנו של פיליפה השלישי (1620). בספר איורים ותכניות של כנסיות העיר ובראשם כנסיית הקבר, כנסיית המולד והוויה דולורוזה שנמדדה באופן מדויק. המידות הן מידות מדויקות של 100, 60 צעדים שחוזרות על עצמן, וכן 75 ו-90. ונראה שיש כאן התייחסות ראשונה לסינכרוניזציה אלוהית של התחנות.

הנושא של מידות האתרים הקדושים היה נושא מרכזי בקרב עולי הרגל בימי הביניים. רבים מדדו את המרחקים בין התחנות של הוויה דולורוזה עצמה, את המרחקים בין המקומות השונים בתוך כנסיית הקבר, את מידות הקבר הקדוש ועוד. זה מתכתב עם החשיבות של מידות באדריכלות הגותית וברנסנס ועם פסוק 18 באגרת שאול אל האפסיים פרק ג': "כך תוכלו להבין יחד עם כל הקדושים מה הרחב והארך והגבה והעמק", עם פסוק 1 ביוחנן יא': "וינתן-לי קנה והוא כמטה ויעמד המלאך ויאמר קום ומד את-היכל יהוה ואת המזבח ואת המשתחוים בו", ועם פסוקים 15–17 ביוחנן כא': "ביד המדבר אלי קנה זהב למד את-העיר ואת-שעריה ואת חומתה, ומושב העיר מרבע וארכה כרחבה וימד את-העיר בקנה המדה שנים עשר אלף ריס ארכה ורחבה וקומתה מדה אחת להם, וימד את-חומתה מאה וארבעים וארבע אמות במדת איש אשר-היא מדת המלאך". לפי עיקרון הקולן, בניית בניין לפי אותן מידות כמו אתר קדוש כלשהו מעביר את האנרגיה (המאנה) של האתר הקדוש לחיקוי שלו.

חשיבות נוספת לעבודתו של ברנרדינו היא שבאותם זמנים החלה תרגולת של דמיון מודרך של אירועי הוויה דולורוזה באתרים המקוריים. השרטוטים והאיורים של המקומות הקדושים עזרו ביצירת התמונה הדמיונית. התקופה הייתה תקופה של מדיטציות נוצריות – תרזה מאווילה השתמשה במדיטציות של דמיון מודרך, וכך גם איגנטיוס מלוילה. השרטוטים האדריכליים המפורטים שימשו גם למטרה נוספת – לאפשר העתקה של המבנים בירושלים לספרד. כך הוקמו בספרד אין ספור חיקויים של כנסיית הקבר ואתרים אחרים מירושלים, ביניהם נזכיר את הקתדרלה של גרנדה שנבנתה ב-1528. בנוסף לכך, וכמו באיטליה, נבנו בספרד הרים קדושים ודרכי ייסורים במקומות שונים שאפשרו התחקות והתחברות אל המאורעות בחייו של ישוע והפסיון.

איגנטיוס מלויולה

המאה ה-16 היא המאה הספרדית, גם מבחינה דתית. כמה מהקדושים החשובים ביותר של העולם הקתולי פועלים בספרד בתקופה הזו, אחד הידועים שבהם הוא איגנטיוס מלויולה (1491–1556), מייסד מסדר הישועים. סיפור התקדשותו קשור למסע עלייה לרגל שהוא ערך לירושלים.

בתחילת חייו, ובדומה לפרנציסקוס הקדוש, נכבש על ידי אידיאל האבירות והאהבה החצרונית. אלא שהוא נפצע קשה במלחמה, ובעקבות הפציעה עבר חוויות דתיות ותהליך חזרה בתשובה ששיאו מגיע בעלייה לרגל לירושלים. ב-1523, קצת לאחר הכיבוש של ירושלים על ידי העות'מאנים, הוא עולה לרגל לעיר הקדושה. המסע שלו הוא שיא תהליך הקונוורסיה שהוא עובר והאידיאל החדש של חייו. בעקבות החוויות שהוא עובר מחליט איגנטיוס לבלות את שארית חייו בירושלים ולהביא את הבשורה לתושבי הארץ.

איגנטיוס יוצא לדרכו כשהוא חסר כל. בדרך קורים לו כל מיני ניסים, וכשהוא מגיע לבסוף לירושלים ורואה את החומות מרחוק הוא חווה חוויה של שמחה ורוממות שלא חווה מימיו. למחרת הוא מבקר בכנסיית הקבר ומבקש מראש המסדר הפרנציסקני להתקבל כנזיר בשירותו. באחד הימים הוא עולה למקום העלייה של ישוע לשמיים בהר הזיתים ומתפלל ביחידות מול הסלע שעליו טביעת רגלו של ישוע. כשהוא הולך משם נזכר שלא שם לב למשהו ויש בו דחף חזק לחזור למקום. הוא חוזר ואז יש לו חוויה עמוקה של התגלות ישוע הנוצרי, מצב מודעות מרומם של נוחם ושלוות נפש שהוא נושא איתו לשארית חייו.

למרות החלטתו ורצונו של איגנטיוס להישאר ולשרת את אלוהים בירושלים, הוא לא מורשה להישאר בארץ ונאלץ לקבל על עצמו את הדין לעזוב את ישראל בחזרה לאירופה ולוותר על חלומו הגדול. אבל הימים הספורים שבהם שהה בעיר מביאים אותו לאמונה בקיומה של ירושלים שמימית. כשהוא חוזר לאירופה הוא מקים לימים, עם שבעה אנשים נוספים, את מסדר הישועים, והם נשבעים להקדיש עצמם לעבודת מיסיון בירושלים. אלא שגם חלום זה לא מתגשם בגלל מאורעות הזמן, והישועים יוצאים במקום זאת להפיץ את תורתו של ישוע לעבודה מיסיונרית בכל העולם, ובמיוחד בעולם החדש ובארצות רחוקות.

רק לאחר שנים רבות הצליחו הישועים להגיע לירושלים, וכיום יש בה מספר מוסדות ישועיים, כולל המכון האפיפיורי למקרא ברחוב אמיל בוטא. כנסיית סן סלוודור במנזר סן סלוודור, מקום מושב הקסטודיה טרה סנטה בירושלים, מזכירה במידה רבה את כנסיית האם של המסדר הישועי ברומא.

איגנטיוס מלויולה כתב את הספר "תרגילים רוחניים"^[3], שנחשב לאחד הספרים החשובים בנצרות והבסיס לתרגולת המיוחדת של המסדר. בספר הצעה לסדנה אישית של חזרה בתשובה בת 30 יום, שמחולקת לארבעה חלקים ונעשית בדרך כלל בבידוד במקום ריטריט מיוחד, כדרך למצוא את ישוע הפנימי. החלק הראשון הוא עיון בחטא בחיי האדם המתרגל, בקשת תשובה וסליחה. החלק השני הוא מעין דמיון מודרך של מסע ישוע מהבשורה ועד להגעתו לירושלים, וקשור לבחירות בחיים. בחלק השלישי מהרהרים בפסיון של ישוע, וזה קשור להקרבה וקבלה. בחלק הרביעי מהרהרים בתחייתו של ישוע, וזה קשור לאמונה וחוויה מיסטית דתית. מטרת התרגול הרוחני היא רכישת יכולת הבנה בין טוב לרע, קול פנימי שאומר לנו מה נכון ומה לא נכון, לזהות את המאבק המתחולל בתוך האדם בין הנפש היצרית לשאיפה להאלהה, ולזכות בחסד אלוהי.

ראו הרצאה ספרד ואיטליה בירושלים

הערות

[1] Folda, J. (1998). Spain and the Holy Land: Medieval images from the third crusade to the reign of Ferdinand and Isabella. Gesta, 37(1), 63–78.

[2] Amico da Gallipoli, B. (1953). Plans of the Sacred Edifices of the Holy Land (T. Bellorini & E. Hoade, Trans.; B. Bagatti, Preface & Notes). Jerusalem: Collectio Maior 10.

[3] Ignatius of Loyola. (1951). The spiritual exercises of St. Ignatius: A new translation based on studies in the language of the autograph (L. J. Puhl, Trans.). Loyola Press.