הרומאים באים
המלך הגדול החשמונאי האחרון היה אלכסנדר ינאי, הוא עשה ברית עם הצדוקים והרג בפרושים שניסו למרוד בו, וכך החל איבת עולם בין המלוכה שהייתה גם בתפקיד הכוהן הגדול לבין חלק מהעם, שפנה לה עורף, ייתכן שבזמן זה חלק מהכוהנים בבית המקדש עוזבים אותו ופונים למדבר יהודה, הלא הם האיסיים. מתברר שהפטנט של צליבה לא התחיל בזמנו של ישוע, אלכסנדר צלב 800 ממתנגדיו בירושלים לאחר ששחט משפחותיהם למול עיניהם, רובם מהפרושים, דוגמא ללא ספק לחמלה יהודית.
לאחר מותו עלתה לשלטון שלומציון ששלטה במשך תשע שנים מאושרות (76-67 לפנה"ס) היא ניסתה לפייס את הנפגעים ולהביא כשמה שלום על הארץ, התקרבה אל הפרושים החזירה להם את חוקיהם וזכויותיהם, והגנה מצד שני על נאמני אלכסנדר. היו לה שני ילדים – הורקנוס ואריסטובולס, וכבר בחייהם התבלט ההבדל ביניהם וגישתם למלוכה, אריסטובולס כרת ברית עם הפרושים ועם מותה של אימו עלה על ירושלים והכריח את אחיו שהיה היורש הרשמי לוותר על המלוכה ולהסתפק בתואר הכוהן הגדול. אלא שהמאבק נמשך, הורקנוס בעזרת יועצו אנטיפטר האדומי וצבא נבטי עלה על ירושלים ובסופו של דבר שני הצדדים פנו לרומאים שהגיעו באותה תקופה לדמשק בבקשה לעזרה ותמיכה בטענותיהם. פומפיוס שהיה הגנרל הגדול שכבש את המזרח ניצל את ההזדמנות כבש את ירושלים והפך את הורקנוס לשליט בובה שמי ששולט בפועל בארץ מטעמו הוא אנטיפטר האדומי.
במשך 20 שנה היה אנטיפטרוס הדמות הדומיננטית בפוליטיקה של ארץ ישראל, שהמשיכה לסבול ממאבקי אחים וצבאות, בזמן הזה הוא מינה את בניו לשליטי מחוזות, כשהורדוס מונה לשליט הגליל, בשנת 43 הוא נרצח והחל מאבק על השליטה בארץ ישראל שכולל גם מעצמות זרות ואת שרידי משפחת החשמונאים.
חשוב להבין כי הרומאים לא היו בהכרח רשעים כפי שמתואר במקורות היהודיים, אלא הביאו לישראל תרבות שלטון חדשה, חוק וסדר, ביטחון ושגשוג. התקופה הרומאית הייתה הראשונה בהיסטוריה שבה נוצרה כלכלת כסף בינלאומית, והיא אופיינה על ידי התפתחות ערים, כבישים וספנות, שחיברו את האימפריה לכדי ישות עולמית אחת. השלום וההתפתחויות הטכנולוגיות הביאו להתקדמות החברה. בניגוד למה שמקובל לחשוב, הרומאים הורידו מיסים עם השתלטותם על הארץ ונתנו הזדמנות לאלו המעוניינים בכך להשתלב בסדר העולמי החדש, ורבים מקרב היהודים, ובמיוחד בשכבות המבוססות, רצו בכך. הכיבוש הרומאי של ארץ ישראל היטיב במידה מסוימת עם המוני העם.
רומא הייתה מדינת חוק ובמקרה שהשליטים לא היו מושחתים, או במקרה של שליט בובה, היו יתרונות גדולים להשתייכות לאימפריה כמו למשל ביטחון צבאי. אלא שרומא הייתה בשלב של מלחמת אזרחים וישראל הייתה מדינת ספר, וכך הפרתים מצליחים לכבוש את הארץ למשך כמה שנים, רק בשנת 37 לפנה"ס, שש שנים לאחר מות אביו משתלט הורדוס על ירושלים בעזרת הכידונים הרומאים והופך למלך יהודה למשך 33 שנה (37-4 לפנה"ס).
עלייתו של הורדוס
הורדוס הצעיר זכה לחינוך הלני באשקלון ומראשה, אזרחות והשכלה רומאית, והזדהה עם האימפריה. הוא היה מהתומכים העיקריים של שילוב העם היהודי בסדר הרומאי החדש. בנוסף להיותו מלך יהודה, הוא היה בעל קשרים בינלאומיים רבים, האיש העשיר בארץ והאחד העשירים באימפריה, שהיה מעורב בכלכלה, פוליטיקה ופרויקטים בינלאומיים. הוא תמך ביוליוס קיסר, ולאחר מכן התקבל כבן ברית אצל אוגוסטוס, כשהוא מקים לכבודו את העיר קיסריה ב25 לפנה"ס ובה מקדש לקיסר ובו פסל של אוגוסטוס בסגנון זאוס של אולימפיה.
יש האומרים שבתקופתו של הורדוס העם היהודי מנה קרוב ל-4 מיליון איש, רובם בתוך גבולות האימפריה הרומאית (הייתה פזורה גדולה בבבל שבשלטון הפרתים), ומתוכם כמיליון וחצי בישראל. הם היוו 5-10% מאוכלוסיית האימפריה הרומאית כשמרכזים יהודיים חשובים היו באלכסנדריה מצרים וקירינאה בלוב, מתערבבים בכל שכבות האוכלוסייה. בנוסף ליהודים היו כמיליון נוכרים בארץ, שהורדוס הסתמך במידה רבה על תמיכתם בביסוס שלטונו.
בירושלים התגוררו כ-50-100 אלף איש, רובם המכריע יהודים, אך בזמן החגים, ובמיוחד בפסח, התקבצו בה יותר מרבע מיליון יהודים שהגיעו מכל רחבי העולם. העיר השתרעה על פני שטח גדול פי 2-3 מהעיר העתיקה של היום, הכולל גם את עיר דוד והר ציון. בית המקדש היה המרכז החברתי-דתי והסמל הלאומי של היהודים בכל העולם, אך למרות זאת היה קטן לעומת מקדש בית ראשון ועלוב ביחס למקדשים אחרים בעולם העתיק.
הורדוס התחיל במפעלי בנייה אדירים ברחבי הארץ מייד עם עלייתו לשלטון, מפעלים שמגיעים לשיא בבניית בית המקדש והרחבה שסביבו החל משנת 19 לפנה"ס. השאיפה של הורדוס הייתה לבנות מקדש שיפליא את כל רואיו, פלא עולמי שיעמוד בשורה אחת עם שאר פלאי העולם העתיק, מבנה שיסמל את גדולתו וחשיבותו של העם היהודי. הוא רצה לבנות מבנה בהיקף ומימדים שלא נראו כמותם בישראל מעולם, תוך כדי שימוש בחידושי האדריכלות והבנייה הרומאיים. מבנה שישים את ישראל בשורה הראשונה של חידושי והישגי הבנייה העולמית ויהווה מוקד לגאווה והזדהות לאומית ודתי,. ותוך כדי כך לקבל לגיטימיות לשלטונו מהמוני העם וההנהגה הדתית היהודית.
פרויקט הר הבית היה שיא מפעלו של הורדוס, שעליו הייתה גאוותו ובו הוא התגאה עד יום מותו, ולא בכדי. נאמר עליו ש"מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו" (בבא בתרא, ג' 2). לבנייה מחדש של בית המקדש היו גם היבטים דתיים ומשיחיים, תרבותיים ותקופתיים. רבות נאמר ונכתב על מקדש הורדוס, יוספוס פלביוס אומר: "היה המפעל שראוי לספר עליו יותר מאשר על כל מה שנמצא תחת השמש. אלה שלא ראו את הבניין לא האמינו, ואלה שנזדמנו לראותו הביטו עליו בהשתוממות" (קדמוניות היהודים, ט"ו 416-411). אלא ששבעים שנה לאחר מותו של הורדוס והשלמת הפרויקט, בשנת 70 לספירה, המקדש המופלא נחרב במהלך המרד הגדול. וזה יכול ללמד אותנו שהמקדש האמיתי נמצא בתוך האדם ולא במבנים מפוארים.
החוקרת ג'ודי מגנס טוענת כי הורדוס ראה עצמו כמלך משיח. ולכן אתר קברו ממוקם מול בית לחם (היא עירו של דוד)[1]. אבל לא רק מגנס חושבת כך, לפי אברהם שליט[2], הורדוס ראה עצמו כשליח אלוהים שנועד לחדש מלכות דוד ושלמה, ולכן השקיע כה הרבה והתגאה בבניין בית המקדש בירושלים. לפי אברהם שליט הורדוס המציא טענה שהוא ממוצא יהודי בבלי, ובכך אפשר קשר של משפחתו לבית דוד, המשך הטענה היה שהוא מהלל הזקן. גם יעקב ניוזנר אומר שהורדוס טען למוצא בבלי בכדי להראות קשר לבית דוד[3]. מגנס טוענת שאולי המינוי של חננאל – יהודי בבלי לכוהן בבית המקדש במקום כהן מבית חשמונאי, היה חלק מניסיון למהפכה דתית בכיוון הכתרתו של הורדוס כמשיח המיועד.
ידוע שהורדוס בנה מחדש באופן מפואר את קבר דוד המלך בירושלים ואולי מפני שהוא ראה עצמו כממשיך דרכו ומשפחתו (המשיח הוא מבית דוד). להורדוס היה כותב ביוגרפיה רשמי שנקרא ניקולס מדמשק שעליו מסתמך יוספוס בתיאוריו. אפשר לשחזר מיוספוס את הביוגרפיה של הורדוס לפי ניקולס והיא אכן דומה במאפיינים שלה לזו של דוד. לפי טל אילן, הורדוס הכתיב לניקולס ביוגרפיה שתראה את הקשר של שניהם למלך הנבחר על ידי האל[4].
זאת ועוד, לאחר מותו של הורדוס הייתה כת שנקראה ההרודיאנים שהמשיכה כנראה להאמין באלוהותו ואולי גם זו של צאצאיו. כת ההרודיאניים מופיעה אפילו בברית החדשה. כותבים מהמאות 2-4 לספירה כגון אפיפנוס מזכירים את ההרודיאנים שחשבו שהורדוס הוא המשיח.
תור הזהב
ישנה סינכרוניזציה מעניינת בזמנים בין זמן שלטונו של אוגוסטוס שהוא השליט הרומאי החשוב ביותר של האימפריה הגדולה ביותר, זמן שלטונו של הורדוס שהוא הבנאי הגדול ביותר בארץ ישראל שמגיעה לשיא התפשטותה בימי בית שני, והופעתו של ישוע כמה שנים לאחר מותו של הורדוס, שהוא ההופעה הדתית החשובה ביותר בעולם עד ימינו.
לפי אליאדה[5], השלטון של אוגוסטוס נתפס על ידי הרומאים כהולדתה השנייה של האימפריה, שינוי של צורת היקום, נקודת המוצא שלו, לידה מחדש, ולכן מתחילים לספור את הזמן משנת 25 לשלטונו (17 לפנה"ס), אז מבשרים על תחילתה של תקופת זמן הזהב ההרמוני המיוחל, זמנו של סאטורן בחגיגות גדולות (The Secular Games of 17 BC).
בעקבות הלידה מחדש רומא תתקיים לנצח, יבוא שלום עולמי, גזע זהב יופיע ברחבי העולם ואפולון ישלוט בו, כך לפי האיניאדה שנכתבת על ידי ורגיליוס סופר החצר של אוגוסטוס, ישנה התחדשות של הטקסים והפולחנים בכל מה שקשור לאלים ולבני אדם, אוגוסטוס בונה מקדשים הרוסים וחדשים, משקם מרכזי נבואה ותפקידי כהונה, כמו המתחם של הסיבילה בקומאי. התפיסות של תור הזהב הרומאי בהנהגת אוגוסטוס מופיעות בציבוריות באופן בולט בשנת 19 לפנה"ס, עם פרסום האיניאדה של ורגיליוס, זה לא מקרה שדווקא באותה שנה מחליט הורדוס להתחיל בבניית מתחם הר הבית ובית המקדש, לפי יוספוס פלביוס אחת הסיבות שהורדוס נתן לכך היה הידידות שלו עם הרומאים.
אוגוסטוס ראה את עצמו כמלך בחסד אלוהי שהופך לאלוהי לאחר מותו בתהליך האפותאוסיס (Apotheosis) ולכן הוא בנה לעצמו ברומא מבנה קבר מרשים שיבטא תפישה זו. מדובר במאוזוליאום ענק המורכב מכמה מעגלים של בניינים רדיאליים אחד בתוך השני המתנשאים לגובה 42 מטר ובקוטר של 90 מטר. בתחילה הוקם בניין ארמון עגול ולאחר מכן, בשלב השני של הבנייה, כוסה המתחם כולו באדמה ונוצר מעין תל ענק וגבוה (דומה במקצת לפירמידה) ובתוכו בניין הקבר העגול. המסורת שאוגוסטוס נשען עליה מתחילה במצרים, ונמצאה בהרבה מתרבויות העולם, ובכלל זה התרבות ההלנית, כך נראה קברו של פיליפוס אביו של אלכסנדר הגדול בוורגינה יוון, וייתכן שכך נראה גם קברו הנעלם של אלכסנדר, אוגוסטוס ראה עצמו כממשיך של אלכסנדר. ונראה שהורדוס ראה עצמו כהתגלמות של המלך משיח היהודי.
בשנת 17 לפנה"ס, שנתיים לאחר תחילת בניית המקדש, מגיע הורדוס כדי להשתתף בחגיגות זמן סאטורן. בדרך הוא עובר באולימפיה ותורם למשחקים האולימפיים המסמלים את הזמן הבינלאומי הזה. אין ספק שהאירוע הזה היה מאד משמעותי בחייו ותפיסתו של הורדוס, מבחינתו הקיסר הרומאי הוא כורש, משיח אלוהים, והוא עצמו הורדוס, מלך משיח מבית דוד. הורדוס תורם לחגיגות ובונה את קברו בהרודיון כהעתק של קבר אוגוסטוס ברומא, מבנה רדיאלי ענק המשקף את מסורת מבני הקבורה של הקיסרים הרומאים.
לפי ג'ודי מגנס קבר אוגוסטוס נתן להורדוס את ההשראה לתבנית קברו המפואר הרודיון והוא מבטא את תפישת האפותאוסיס הפיכת אדם, ובמיוחד מלך[6], לאל. גם סגל טוען שיש דמיון בין המאוזוליאום של אוגוסטוס לזה של הורדוס, ושמבנה הקבר ולמעשה כל ההר היה מעין "נפש" (עוגן לנפש הנפטר, מצבת קבר) ענק[7]. אוגוסטוס יצר במקום קברו גבעה מלאכותית כדוגמת התלים במקדוניה, יוון, ארטוריה, ואנטוליה, מעין טומולוס ענק. ובנוסף על כך הרבה מהמבנים האחרים בעולם העתיק שהיו קשורים לתפישת האפותאוסיס היו בצורת תל, וזה גרם להורדוס לבנות ארמון עגול בראש ההר ולכסות אותו בעפר, הוא כיסה את כל הבניינים שהיו בחוץ, פרט לבניין הקבר עצמו. שפנה לכיוון ירושלים. וכך המראה של ההרודיון הזכיר את התלים האחרים בעולם העתיק.
בנוסף לקבר אוגוסטוס מגנס טוענת שייתכן כי מבנה הרודיון מבוסס על קברו של אנטיוכוס הראשון תאוס מקומגנה בהר נמרוט, שם יש תל מלאכותי גדול בגובה 50 מטר על ראש הר. שנבנה כמה עשרות שנים לפני מותו של הורדוס. וייתכן שהוא הכיר את המקום
כך או כך, לאחר קרב אקטיום (30 לפנה"ס), ליווה הורדוס את אוגוסטוס בביקור במצרים, במהלכו ביקרו גם בקבר אלכסנדר. לפי מגנס קבר אלכסנדר הנעלם השפיע על המבנה של קבר אוגוסטוס ברומא והורדוס בהרודיון. מבנה קבר אלכסנדר שנעלם היה בנוי כתל ענק, מבטא את התפישה של אלכסנדר כאל (הנולד מחדש מהביצה הקוסמית), והוא שימש השראה לשני האישים לתכנון מבנה קברם. אוסיף בעניין זה שאוגוסטוס הגיע לאותם מקומות שבהם היה אלכסנדר בכדי לקבל אישור לשלטונו, לסמותרקי, פרפריקון בתרקיה, וכמו אלכסנדר הוא גם הפך לפרעה – מלך מצרים.
צריך להבין שהקיסרים הרומאים עסקו מי פחות ומי יותר בתורות המסתורין, וחלקן אף עברו את טקסי החניכה (המיסטריות) של ימי קדם, זה מסביר באופן אחר את ה"השתגעות" של כמה מהם כגון ניירון, שנועד להיות קיסר פילוסוף וחונך על ידי גדול אנשי הרוח של התקופה – הסטואיקן סנקה. וייתכן שגם הורדוס נחשף לתורות הרוחניות הללו.
תפישות האפותאוסיס (להפוך אדם לאלוהי) התחילו במצרים ועברו לרומא דרך תרבות יוון, וכך השושלת הארגאידית של פיליפוס ואלכסנדר ראתה עצמה כשולטת בחסד האל, ואת מייסדה – הרקולס, כאדם שהפך לאל. מגנס מספרת שבזמן ביקור הורדוס במשחקים האולימפיים באולימפיה הוא מונה לנשיא כבוד של המשחקים, והכיר את מבנה הפיליפאון – בניין שבנה פיליפוס המקדוני באולימפיה בכדי להנציח את משפחתו, וכי זה שימש השראה נוספת למבנה קברו.
בסופו של דבר מי שהפך לאל לא היה הורדוס ואף לא אוגוסטוס, אלא אדם תמהוני ופורש מהעולם בשם ישוע מהגליל, שנצלב כאחד הגנבים בירושלים כמה שנים לאחר שני המלכים הגדולים הללו, החיילים כינו אותו בלעג "מלך היהודים", אלא שהוא הוכיח לעולם כי המלכות האמיתית היא מלכות שמיים והיא נמצאת בתוך האדם פנימה, ולא נמדדת על ידי כוח ארצי, כפי שאמר מוצא קברו האבוד של אלכסנדר הנזיר זוסימוס "ככה חולפת תהילת עולם".
הערות
[1] Magness, J. (2019). Herod the Great’s Self-Representation Through His Tomb at Herodium. Journal of Ancient Judaism, 10(3), 258-287.
[2] שליט, א. (1960). הורדוס המלך – האיש ופועלו. ירושלים: מוסד ביאליק.
[3] Neusner, J. (1965). Herod the Great: A Rabbinic Perspective. In The Glory of God Is Intelligence: Four Lectures on the Role of Intelligence in the World of God (pp. 45–63).
[4] Ilan, T. (1998). King David, King Herod and Nicolaus of Damascus. Jewish Studies Quarterly, 5(3), 195-240.
[5] אליאדה, מירצ'ה. (2001) תולדות האמונות והרעיונות הדתיים, כרך 1, תרגום יותם ראובני. הוצאת נמרוד, ת"א.
[6] Magness, J. (2019). Herod the Great’s Self-Representation Through His Tomb at Herodium. Journal of Ancient Judaism, 10(3), 258-287..
[7] Segal, A. (1973). Herodium. Israel Exploration Journal, 27-29
