אחת המסורות הרוחניות הקדומות בעולם, שמתחילה כבר בזמן שהיינו ציידים-לקטים, היא זו של הגיאוגרפיה המקודשת, ואין כמו ירושלים כדי להדגים זאת. ירושלים יושבת במעין מכתש טופוגרפי, וכבר נאמר: "ירושלים, הרים סביב לה". הצורה שבה העיר העתיקה ממוקמת היא עמק מוקף עיגול של פסגות היא מערך המזכיר ערים קדושות נוספות ברחבי העולם כגון מקסיקו סיטי, רומא וקטמנדו. צורת העיגול מתקשרת באופן ארכיטיפי עם הקדושה, כפי שבא לידי ביטוי במעגלי אבנים עתיקים, במנדלות, במבני דת וטקסים ברחבי העולם. ואכן, יש רק מקום אחד הדומה מבחינה טופוגרפית לירושלים בשדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל – חברון, מקום קדוש בפני עצמו ומושב דוד המלך לפני שעבר לירושלים.
טענתי היא שהצורה הטופוגרפית של מכתש, מעין אמפיתיאטרון, מאפשרת ומחזקת את חוויית הקדושה של המבקר בעיר. למאפיין זה שמו לב מתכנני העיר הראשונים בשנות ה-20: צארלס רוברט אשבי, פטריק גדס וקליפורד הולידיי[1]. הם קבעו (בתמיכת המושל רונלד סטורס) שתכנון העיר ידגיש מבנה עיגול זה, וכי בנייני הציבור החדשים, כגון האוניברסיטה בהר הצופים, ימק"א, ארמון הנציב, הכנסייה הסקוטית ודומיהם, ייבנו בעיגול מסביב לעיר העתיקה, נשענים על פסגות ההרים שסביבה, צופים אל ה"אגן הקדוש". עקרונות התכנון העירוני היו לא רק מעשיים, אלא הושפעו גם מרעיונות תנועת האמנות והאדריכלות, תפישות אדריכלות "רוחניות" אחרות, וכנראה גם מרעיונות הבונים החופשיים . וכך נוצר בירושלים עיגול של מגדלים ובניינים המקיף עמק שבתוכו שוכן הריבוע של העיר העתיקה, זהו האגן הקדוש המובלט ומובדל על ידי רצועה של גנים סביבו. במילים אחרות, ואם נסתכל על תוצאות התהליך לעומק (דבר שלא נעשה לפני כן) התכנון העירוני של ירושלים יצר באופן בסיסי מעין מנדלה – שילוב של ריבוע ועיגול, שמסמלת לפי הפסיכולוגיה היונגיאנית את העצמי השלם[2], אבל על כך בהמשך.
המבנה העגול של ירושלים ממקד את האדם בחזרה אל עצמו, אל הפנים, ומכאן נותרות לו שתי דרכים: למעלה או למטה. ואכן, ירושלים היא מקום של "למעלה" או "למטה": מצד אחד, היא מקום החיבור לשמיים, טבור העולם, המקום שאליו ירדו וממנו עולים מלאכים, המקום שממנו עלו לשמיים ישוע ומוחמד, המקום שבו שכן בית המקדש ובו פעלו הנביאים הגדולים. מצד שני, ירושלים היא עיר של מלחמות ושפיכות דמים, המקום שבו הקריבו ילדים למולך, ועדיין מקריבים בו חיים יום יום על מזבח השנאה העיוורת. במילים אחרות: ירושלים היא מקום של גיהנום וגן עדן. "למטה" במובן הזה קשור לרוע, ו"למעלה" לטוב. "למטה" לחומר ו"למעלה" לרוח. העולם שלנו הוא עולם של דואליות, אבל החוכמה היא לחבר את החומר לרוח ועל ידי כך לגאול אותו, וזה המשמעות של ציר עולם המחבר בין המישורים והזמנים, היותה של ירושלים טבור העולם.
הצורה המיוחדת של ירושלים – הרים סביב לה – נוצרה עקב שביית נחל קדרון, שזרם במקורו מערבה (לערוץ נחל שורק), על ידי השבר הסורי-אפריקאי, דבר שהביא לזרימת מים מזרחה והתחתרות מהירה שיצרה מעין מכתש גיאולוגי, בדומה למכתשים בנגב. ההתחתרות העמוקה הביאה גם לחשיפת שכבות סלע קדומות באזור נחל קדרון, וכך המסלע והקרקע באזור העיר העתיקה שונים מאלו שבהרי יהודה (אבן השתייה הוא אבן גיר קשה מתקופת הקרטיקון התחתון). תוצר נוסף של ההתחתרות המהירה היה פריצת מעיין גדול באפיק נחל קדרון – מעיין הגיחון, שאפשר בתורו הקמת עיר קטנה לידו. בנוסף, ירושלים נמצאת במקום הנמוך ביותר בקו פרשת המים של ההר, דבר המאפשר להביא אליה מים מהרי בית לחם וחברון הגבוהים יותר.
לפי מסורות עתיקות, הסלע של הר הבית הוא הבסיס שממנו נבנתה או נשתתה הארץ כולה, ולכן הוא נקרא אבן השתייה או אבן התשתית[3]. החלק הנראה שלו הוא רק קצה של קרחון סלע ענק, שמתחתיו נובעים באופן תת-קרקעי כל מעיינות הארץ. נהרות תת-קרקעיים יוצאים מאבן השתייה לארבע רוחות תבל, ואליה מחוברים כל שאר הסלעים בעולם. ארבעה נהרות זורמים מהמעיינות התת-קרקעיים והם: הגיחון, פישון, חידקל ופרת. הגיחון והפישון נחשבים לנילוס הכחול ונהר התקזֶה באתיופיה, והפרת והחידקל זורמים למפרץ הפרסי. מכאן שירושלים ממוקמת בנקודה מרכז גיאוגרפית בין אתיופיה לעיראק, במרכז הסהר הפורה.
כשיורדים לפרטים של הגיאוגרפיה המקודשת בירושלים, מגלים דברים מדהימים: אם נחבר בקווים ישרים את פסגות ההרים שמסביב לעיר העתיקה, ייווצרו ארבעה קווים: הקו המחבר בין פסגת הר הצופים ואבו טור, הקו המחבר בין פסגת הר הזיתים ורחביה, הקו המחבר בין הר המשחה ורוממה, והקו המחבר בין גבעת התחמושת לארמון הנציב. לארבעה קווים אלו יש נקודת מפגש משותפת אחת, והיא בדיוק במיקום של אבן השתייה. ולא רק זאת, הם יוצרים ביניהם כוכב מתומן בכיוון צפון-דרום, בעל פאות שוות. מתומן זה הוא בדיוק המתומן של כיפת הסלע, כך שמבנה כיפת הסלע מהדהד את ההרים שסביבו ומדגיש את ריכוזיות ומרכזיותה של אבן השתייה.[4]
מיקומה של כיפת הסלע, אם כן, איננו מקרי. כל מבנה העמק סביב תומך בכך, ולכן כל העמק כולו הוא חלק ממקדש כיפת הסלע. נכון שזהו סידור טבעי, אבל הסינכרוניות מופיעה לפעמים דרך סידורים טבעיים, יש מקומות ברחבי העולם שמופיעות בהם צורות שכמו תוכננו מראש ומתאימות לפעילות שמתרחשת בהם, אם יש איזשהו סדר בעולם, או שיש עולם של סדר חבוי שמשפיע על עולם ההופעות, הרי שזה צריך להתבטא גם בטבע. לדוגמא באתיופיה יש הר שולחן גבוה עם מצוקים סביב, כמו מצדה אבל בצורת צלב, ושם נמצאת פיסה מהצלב האמיתי, דוגמא אחרת היא שהרבה מהאתרים הקדושים של אירופה מימי הביניים המוקדשים למלאך מיכאל הם על קו אחד שנקרא קו המלאך מיכאל. וזה מביא אותנו לתכונה הבאה:
הגיאוגרפיה המקודשת של ירושלים אינה מסתיימת בכיפת הסלע. יש פסוק אניגמטי בספר יחזקאל המתאר את הכוהנים על הר הבית, אחוריהם אל המקדש, והם מחכים לזריחת השמש על הר הזיתים (יחזקאל ח:16). ואכן, אם נמתח קו מערבה מפסגת הר הזיתים, נגלה שהוא עובר דרך שער הרחמים, אל כיפת הרוחות שעל הר הבית, אשר לפי אחת ההשערות היא מקום קודש הקודשים של בית המקדש. קו זה נקרא "הקו המשיחי", מכיוון שזהו הקו שלאורכו יבוא המשיח.
בתנ"ך כתוב "וישב אתי דרך שער המקדש החיצון הפנה קדים והוא סגור: ויאמר אלי יהוה השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי יהוה אלהי ישראל בא בו והיה סגור: את הנשיא נשיא הוא ישב בו לאכול לחם לפני יהוה מדרך אלם השער יבוא ומדרכו יצא." (יחזקאל מ"ד:1-3) ומכאן התפתחה המסורות כי המשיח יגיע מהר הזיתים וייכנס להר הבית דרך שער הרחמים. מעניין לציין שאם נמשיך את הקו הזה, הוא מגיע לסלע הגולגותא בכנסיית הקבר, ומערך הרחובות של העיר הרומאית איליה קפיטולינה, שהוא הבסיס של מערך הרחובות של העיר העתיקה עד היום, נשען על הקו הזה ולא במקרה, כפי שנראה בהמשך.
ניתן לראות כי הסינכרוניות של הגיאוגרפיה של ירושלים לא מסתכמת בעיגול מדויק מבחינת כיוונים של פסגות מסביב למרכז הקער, אלא גם בכך שהפסגה הבולטת באותו עיגול (הר הזיתים) נמצאת במזרח המדויק מהגבעה שבמרכז, יתרה מזאת, בירושלים יש מעין דיאגרמה שמימית כפי שנראה בהמשך, לעיתים הסינכרוניות היא לא רק בטבע של כדור הארץ, אלא מתייחסת גם לגופים השמיימים, והדוגמא הבולטת ביותר לכך היא הגודל השווה מבחינת הפרספקטיבה שלנו של עיגול הירח והשמש, אבל גם אל זה נרחיב בהמשך וגם על הקשר של ירושלים וארץ ישראל לגופים שמימיים אלו ולכוכבים.
הגיאוגרפיה המקודשת של ירושלים מבוססת, אם כן, על תוואי הקו המשיחי שהוא ציר זריחת השמש בימי השוויון, ועל העיגול של ההרים מסביב להר הבית[5]. הקו המשיחי וקרן השמש שבאה איתו כמו מפרה את העיגול שנתפס בימי קדם כנקבי. כשהקימו ערי בירה בימי קדם, חיפשו כתנאי ראשון מקום שיהיה מיוחד מבחינת תוואי הקרקע שלו, וכתנאי שני שיהיה מכוון כלפי גרמי השמים, ובמיוחד השמש וכוכבי הצפון. המקום שנבחר היה צריך למזג את שני התנאים הללו, מכיוון שעיר הבירה הייתה צריכה להיות מקום חיבור בין שמיים וארץ. וכך התבנית הראשונה של מקומות קדושים בנויים היא עיגול אבנים כגון סטונהנג' באנגליה וגלגל רפאים ברמת הגולן שפתוח כלפי זריחת השמש ביום מיוחד בשנה. אלא שהעיגול המלאכותי מתייחס הרבה פעמים לעיגול טבעי של הנוף מסביב, כפי שרואים במקרה של רוגום הירי ברמת הגולן. ומכאן שעיגולים טבעים בנוסף כמו למשל מכתש, היו מקודשים בימי קדם, במיוחד שיש בהם כיוונים לזריחת השמש בימים מיוחדים בשנה, וזאת לפי דעתי מצביע על כך שירושלים הייתה מקום קדוש, או לפחות כזה שנחשב למיוחד, עוד לפני הקמת המקדש.
לפי עניות דעתי זאת אחת הסיבות לכך שדוד בוחר בירושלים לבנות שם את בירתו, לשכן את האל ולקיים אתו ברית. היו כמובן גם סיבות טובות אחרות, בעיקר פוליטיות, אבל צריך להתבונן בבחירה גם מנקודת המבט האזוטרית. דוד המלך, שהיה רועה בבית לחם, בוודאי שהסתובב עם הכבשים שלו בעמק של ירושלים, ומן הסתם הוא שם לב לייחודיות של המקום מבחינת צורתו – עיגול וכיווני השמיים שבו, וזה נחרת בו. ואכן במקום זה הוא פוגש את מלאך יהוה בגורן ארונה היבוסי, יותר על כך בהמשך.
הטענה שדוד בחר בירושלים גם בגלל סיבות של גיאוגרפיה מקודשת מתבססת על מקרים דומים של הקמת עיר בירה חדשה, כשמלך מצרים אחנתון מבקש להקים בירה חדשה, הוא הולך לאורך הנילוס עד שהוא מוצא מקום שבו יש עיקול בנהר שנפתח לעמק גדול וחצי עגול – זהו התנאי הראשון להקמת עיר קדושה, הצורה (גיאומטריה) של האדמה. היום הוא יום מיוחד ואחנתון מבחין שבצוקים ממזרח יש פתח בצורת האות המצרית הראשונה ודרכו זורחת השמש, זה התנאי השני להקמת עיר קדושה. ואכן העיר נקראת אחנאתן – האופק של (האל) אתון[6]. משמעות הקמת העיר היא הקמת מקדשים לאלים וחיזוק הברית בין כוחות אלוהים לבני אדם, ולכן אתר הבחירה (וגם תכנית האב של העיר) צריך לקבל את אישורו של האל שאמור לשכון בו, ולהאציל ברכתו על בני אדם.
חיזוק לטענה הזו אפשר למצוא בעולם הדימויים של קבלת האר"י. לפי תורת האר"י כשאלוהים רצה לברוא את העולם, הוא היה חייב לצמצם את עצמו תחילה. הצמצום יצר חלל עגול שנקרא "טהירו", לתוכו חודרת קרן אור ראשונה שהופכת לאדם קדמון לכל קדומים, וכך מתחיל תהליך הבריאה[7]. וכך, העמק העגול של ירושלים (האגן הקדוש) הוא הטהירו, קרן שמש שחודרת לתוכו מכיוון הר הזיתים בזמן הזריחה היא קרן האור הראשונה, והיא לובשת על עצמה את לבושי המקדש שהוא בדמות אדם קדמון לכל קדומים. את הדרמה הקוסמית הזו של הבריאה המתחדשת ניתן למצוא בפולחן המקדש ובמבנה שלו כפי שנראה בהמשך.
הגיאוגרפיה המקודשת של ירושלים אינה מתבטאת רק במקרו – בכיוונים הכלליים ובצורת השטח הכוללת – אלא גם במיקרו, כלומר במרכיבים הספציפיים של הר המוריה. בראש ההר ישנו סלע גדול, מתחתיו מערה, ולרגליו ההר מעיין פועם. שלושת המרכיבים הללו הם ארכיטיפים של קדושה, המופיעים במקומות קדושים רבים ברחבי העולם, ומהווים מאפיינים קלאסיים של אתרים בעלי משמעות רוחנית עמוקה[8]. סלעים מופיעים בכל התרבויות כייצוג של אלוהות, ובמיוחד בארץ ישראל. מים מסמלים חיים, ובמיוחד כאשר הם נובעים מהסלע. קיומו של מעיין פועם וגדול יחסית מתחת להר המוריה, שעליו סלע גדול ובולט, חיבר בדמיונם של הקדמונים את הסלע הזה עם המים הנובעים מתחתיו, והביא להתפתחות האגדות על אבן השתייה כמקור כל מי התהום שבעולם. קיומה של מערה בפסגת ההר הוא נדיר יחסית, ומזכיר את שהותו של משה בנקיק הסלע בהר סיני, בזמן שאלוהים עובר על פניו.
ירושלים הייתה כנראה מקום מקודש כבר בזמן היותנו ציידים לקטים, מקום שאליו נהגו השבטים להגיע במהלך הנדודים שלהם בכדי להרגיש את הקדושה ולהתחבר עם עולם הרוחות, וזאת בזכות הגיאוגרפיה המקודשת שלה, אלא שגיאוגרפיה היא לא רק תבליט, כפי שאבא שלי (גיאוגרפיה היסטורית) לימד אותי, אלא גם תכסית, מה שבני אדם הוסיפו על גבי הנוף.
עם התפתחות התרבות האנושית נוספו לתפיסות המקום הקדוש הטבעיות גם מרכיבים של אדריכלות מקודשת, מתוך הבנה הוא אמנם מושלם וביטוי של הבריאה, אך כל דבר רוצה לגדול ולהתפתח, כשם שכל המתכות שואפות להיהפך לזהב, כך גם הפלנטה שואפת להיהפך לראי מושלם של גן העדן השמימי. בני האדם נוצרו על מנת להיות עזר בהשלמת מטרה זו, וכך הטבע שהוא מושלם יכול להיות מועשר על ידי מאמצים אנושים. וזה נעשה על ידי בניית מונומנטים, מקדשים וערים קדושות. בני האדם מנסים ליצור את ירושלים החדשה על פני האדמה, שהיא במידה מסוימת גם חיקוי של השמיים. אבל על כך בהמשך
ירושלים ביחס לעולם
אם נרחיב קצת את היריעה ונתבונן על מיקומה של ירושלים ביחס לסביבתה, לארץ ישראל ולעולם נגלה דברים מרתקים. ראשית דבר מתברר כי הביטוי "ירושלים טבור העולם" הוא נכון. אם נחבר את כל היבשות אלו לאלו, נצמיד את אמריקה הדרומית לאפריקה ואמריקה הצפונית לאירופה, ואת אוסטרליה לאסיה, וננסה לחשב היכן המרכז של יבשת העל שתיווצר, נגלה שזה פחות או יותר בירושלים. מבחינה גיאודזית (מידות של האדמה) ירושלים ממוקמת במרכז המסה היבשתית. בליבה של ארץ שהיא מקום מפגש בין שלוש יבשות (אפריקה, אסיה ואירופה) ושני ימים (הים התיכון וים סוף). נחזור לנושא זה בהמשך
אם נתייחס לכדור הארץ בתור אורגניזם, הרי שלפי אחת מהתיאוריות הנחלים והנהרות הם מערכת הדם של הפלנטה, ומהווים ערוצים של אנרגיה, מכיוון שכך עלינו להתבונן על ההידרולוגיה של ירושלים, במיוחד כשאנחנו מביאים בחשבון שלפי המסורת אבן השתייה היא מקור כל הנהרות והמים בעולם. וכאן אנחנו מגלים דבר מעניין נוסף: הנחלים שמסביב לעיר ירושלים הם חלק מאגן הניקוז של נחל קדרון הזורם לים המלח. במילים אחרות מבחינת מים ירושלים מחוברת לים המלח. נחל קדרון הוא העמוק והנמרץ שבנחלי מדבר יהודה, והוא הצליח להתחתר ולעבור את קו פרשת המים של ההר מזרחה, יוצא מעין אגן מכתש בתוך אזור שבאופן מקורי אמור היה להיות מנוקז מערבה.
הקשר הגיאולוגי של ירושלים למזרח מתבטא בכך שהחלק המזרחי שלה שהוא הר הזיתים והר הצופים הוא בעל מסלע דומה לזה של מדבר יהודה (סנון), אם עולים על ההר הבולט ביותר במעגל ההרים של ירושלים, הלא הוא הר הזיתים, רואים ממזרח את המדבר שמתחיל ממש בשיפולי ההר המזרחים (מעלה אדומים) ומגיע עד ים המלח[9]. במילים אחרות ירושלים ממוקמת בגבול שבין המדבר לארץ הנושבת, תוך כדי זה שהיא מתייחסת מבחינה גיאולוגית ומבחינת הנוף הנסתר שלה למדבר יהודה, עמק הירדן ועבר הירדן (הרי מואב). ואכן במהלך התקופות, כי שנראה בהמשך, היה קשר רוחני בין ירושלים לבין מה שנקרא "המדבר של העיר הקדושה", בין המרכז הדתי בירושלים לקבוצות רוחניות שבחרו לגור במדבר יהודה, כגון האיסיים או הנזירים, וצריך לזכור בהקשר זה שנחל קדרון מגיע בים המלח באזור קומראן.
הנחלים הם מערכת הדם של כדור הארץ, אבל ההרים והעמקים הם הגוף של אותו אורגניזם. אלו לא רק מחשבות תיאורטיות, אלא נקודת התייחסות שנובעת מההבנה שהיקום חי ומתפתח, וכך גם כל חלק שבו, הכימאי גיימס לבלוק והמיקרו ביולוגית לין מרגוליס הציעו את השערת גאיה[10], הטוענת שכדור הארץ מווסת ומתאים את עצמו להשתנות של הסביבה על ידי עידוד צורות חיים כאלו ואחרות, תיאורה שממנה נובע שכדור הארץ הוא ישות תבונית, חיה, רק שדרך פעולתה והזמנים שלה שונים משלנו.
אם אכן כדור הארץ הוא אורגניזם חי, הרי שסביר להניח שלחלקים שונים שבו יש תפקיד שונה, בדומה לאורגניזמים חיים אחרים, וכי יש בו מערכות אורגניות כאלו ואחרות, וכך המבנה הפיזי של הכדור איננו מקרי, אלא קשור לחלוקה הזו. לדוגמא, אם מתבוננים על רכסי ההרים שעל יבשות כדור הארץ (במידה והם מאוחדות ליבשת על כפי שצוין קודם) רואים שבאופן כללי הם בצורת האות האנגלית H כמצד אחד יש את האנדים והרוקיס, באמצע את הקו האופקי של האלפים קווקז הימאליה, ובצד השני של ה H ההרים שגובלים באוקיינוס השקט: ניו זילנד, פיליפינים, ווייטנאם, יפן וכו. יוצא דופן במיוחד הוא רכס ההרים של הרוקיס והאנדים שמתחיל מאלסקה סמוך לקוטב הצפוני ומגיע באופן רציף עד פנגוניה הסמוכה לקוטב הדרומי, ובמסגרת התפיסה של כדור הארץ כאורגניזם ניתן להשוות אותו לעמוד השדרה. ויש להוסיף עוד משהו בהקשר זה, גם אם מדעית התפיסה של כדור הארץ כאורגניזם איננה נכונה, אזי מבחינת התפיסה האנושית, הנוטה להאניש (מלשון אנוש) את הסביבה העולם נתפס בתור כזה.
במסגרת זו יש מקום מיוחד לשבר הסורי אפריקאי. זהו העמק הארוך ביותר בעולם הנמשך ממוזמביק ועד תורכיה, אורכו יותר מ6000 ק"מ, מידה שבאופן מעניין וסינכרוני שווה לרדיוס כדור הארץ באזור קו המשווה. השבר הסורי אפריקאי נראה מהחלל על פני כדור הארץ, הוא פעיל גאולוגית, ויש הרבה מאד פעילות של חיות לאורכו, הוא משמש נתיב נדידה עיקרי של ציפורים מאירופה לאפריקה, וגם נתיב לנדידה הגדולה של העדרים (זברה, גנו ואנטילופות) ממוזמביק לקניה. גם מבחינת האדם, רוב סוגי האדם השונים ובכלל זה האדם הנבון, הופיעו לראשונה במקומות סמוכים לשבר הסורי אפריקאי (באתיופיה), והרבה מהתרבויות העתיקות וההופעות הדתיות, כגון מצרים וארץ ישראל הופיעו לידו.
מכל הסיבות הללו ניתן אולי להשוות את השבר הסורי אפריקאי למעין רחם של כדור הארץ (שהיא ישות נקבית, נותנת ותומכת חיים), ובמסגרת זו יש חשיבות לחלקים השונים שבו, כשאין ספק שאחד החלקים המיוחדים ביותר הוא ים המלח, שהוא גם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם (400 מטר מתחת לפני הים), עובדה שמן הסתם יש לה משמעות אזוטרית.
הריכוז הגבוה של מלח – קריסטלים בים המלח מהווה עוגן לאנרגיות, ולמרות שמו של האגם – ים המוות, הרי שמבחינה אנרגטית הוא מאד חי. אין עוד הרבה אגמים בעולם כמו ים המלח, ריכוז המלחים בים המלח מתקרב ל35%. חוץ מימת ואן בטורקיה וימת אסאל בג'יבוטי אין כמעט גופי מים בעולם עם ריכוז כה גבוה, ובנוסף לכך הוא שונה משני האגמים שהוזכרו בהיותו חומצי ולא בסיסי, כתוצאה מהשפעת הגיאולוגיה של השבר הסורי אפריקאי. ים המלח עמוק מאד ביחס לגוף מים בגודל שלו (קרוב ל400).
המלח הוא אחד המרכיבים המסתוריים ביותר בכדור הארץ, והמסתורין מתגבר מכוח העובדה שהימים מצליחים לשמור על ריכוז מלחים קבוע 3.5% למרות שהנחלים מביאים אליהם עוד ועוד מלחים עם הזמן, בדומה לנוזלי הגוף האנושי כגון הדם ששומרים גם הם על ריכוז מלחים קבוע (0.9% בדרך כלל) זה כאילו שיש למלח תפקיד מסוים מבחינה אנרגטית, ודווקא בריכוז שהוא נמצא בו. מלח הוא מרכיב חיוני בגוף האנושי, מחסור בו יכול להוביל לבעיות רפואיות, ובנוסף לכך היה לו תפקיד חשוב בימי קדם כמשמר של מזון (לפני המצאת המקרר), ולכן הוא נקרא הזהב הלבן. אלא שלמלח היה גם תפקיד בטקסים דתיים, בעיקר של טיהור והגנה, וזה מרמז על התכונות האנרגטיות שלו.
אם כדור הארץ הוא אורגניזם, הרי שקיומו של גוף מים מיוחד זה במרכז היבשתי של כדור הארץ במקום הנמוך ביותר בעולם, כחלק מהשבר הסורי אפריקאי, בוודאי שיש לו משמעות. וכפי שציינו קודם לכן, מערכת הניקוז של נחל קדרון, הגיאולוגיה והמרחק (גיאוגרפיה) קושרים אותו לירושלים. ים המלח הוא מרחק יום הליכה מירושלים, וניתן לראות אותו מחלקים של ירושלים (לדוגמא פסגת הר הזיתים). אם נמשיך את הייחוס של חלקים מכדור הארץ לגוף האדם, הרי שים המלח הוא טבור הארץ מכוח היותו המקום הנמוך בעולם, ובלב הגוף היבשתי, וזה מחזק את התפיסה שירושלים, שקשורה לים המלח, היא טבור העולם.
האזורים שסביב ים המלח ובעמק הירדן מילאו תפקיד מרכזי במהפכה החקלאית, ביות הצמחים ובעלי החיים, הופעת האמנות הראשונה, מסורות קבורה חדשות ועוד, העיר הקדומה ביותר בעולם מלפני 11.500 שנה הופיעה מצפון לים המלח בנאת המדבר של יריחו, והממצאים הארכיאולוגים מראים על קיום ישובים קדומים גם בדרום ים המלח שאולי נחרבו במה שמתואר בתנ"ך כמהפכת סדום, אירוע אפוקליפטי מקומי[11]. עובדת היות ים המלח טבור האדמה, מקום מיוחד מבחינה גיאודזית, הביאה להופעת סוג חדש של תרבות אנושית דווקא במקום הזה, ומעניין לציין כי אלף שנה לאחר הקמת יריחו הוקמו ישובים פרהיסטוריים גדולים ליד ירושלים וליד רבת עמון (עין עזאל) על ידי תושבי יריחו.
אם ננסה לסכם את הדברים שנאמרו עד כה, הרי שהפלנטה היא ישות חיה, אורגניזם שיש בו איברים שונים, בעל אינטליגנציה, ובמסגרת המערך של אותו אורגניזם יש מקומות מיוחדים שיש להם תפקיד מיוחד, גם מבחינה פיזית ובמיוחד מבחינה רוחנית, וצריך להוסיף בהקשר לזה שהאורגניזם ששמו כדור הארץ הוא חלק ממערך חיים גדול יותר שהוא היקום, ולכן נצפה למצוא בו התאמות ליקום, למערכת השמש, ליחס שבין השמש לירח, ולכוכבים. כלומר צריך להתייחס לכדור הארץ גם מבחינה אסטרולוגית, אבל על כך בפרק אחר.
ירושלים ביחס לארץ ישראל
בגיאומטריה ישנו מונח שנקרא פרקטל, שמשמעו חלקים של השלם שיש להם את התכונה של השלם, וחלקים שלהם שיש להם את התכונה שלהם וכן הלאה עד אין סוף, כדור הארץ הוא פרקטל של היקום, ובנוסף לכך כל חלק שלו, כל יחידה גיאוגרפית מובחנת כמו ארץ ישראל, או מצרים לדוגמא, היא פרקטל של כדור הארץ, אם כדור הארץ הוא אורגניזם מורכב בעל יחסי גומלין בין חלקיו השונים, הרי שגם היחידה הגיאוגרפית של ארץ ישראל היא כזו, וכאן אנחנו נכנסים לבחינה של מקומה של ירושלים ביחס לארץ ישראל.
בדוגמא של מצרים כפרקטל של כדור הארץ ועקב כך אורגניזם כגון האורגניזם האנושי, הנילוס הוא עמוד השדרה והגוף, אסואן זה מקום כפות הרגליים, אבידוס הלב והדלתא היא הראש. גם אם האנלוגיה הזו לא נכונה, הרי שהמצרים האמינו בכך וזה מופיע בחלוקה של האיברים השונים של אוסיריס, האל שנרצח וגופתו בותרה, על פני מצרים, וכך. המצרים הקימו מקדשים לאלים הקשורים לראש (לדוגמא הורוס) בדלתא, אלים הקשורים ללב (אוסיריס) באבידוס, ואלים הקשורים לרגליים (לדוגמא איסיס) באסואן.
באנלוגיה של ישראל כאורגניזם אפשר להגיד כי הגליל הוא ראש פונה לכיוון מערב כשהכרמל הוא האף של הראש והחרמון הכתר (ואכן המצרים כינו את הכרמל אף האיילה), שדרת ההר היא עמוד השדרה, ואזור הנגב הוא הרגליים כשאזור אילת הוא כפות הרגליים. הפרקטל תופש במקרה של ארץ ישראל מכיוון שזו יחידה גיאוגרפית אוטונומית שנפרדת מאזורי ישוב אחרים על ידי מדבריות וים משלושה צדדים. ישראל היא לא רק פרקטל של העולם ומבנה גוף האדם, אלא גם פרקטל של היקום וזה מתבטא בחלוקה של הארץ ל12 שבטים המבטאים 12 השפעות אסטרולוגיות.
מבחינת האורגניזם שהוא העולם ירושלים (וים המלח) היא אזור הטבור. אם נגדיל את הרזולוציה ונזרום עם האנלוגיה הזו. הרי שגם מבחינת הפרקטל – האורגניזם שהוא ארץ ישראל ירושלים היא מקום הטבור. יתרה מזאת, ניתן לראות בעיגול שמסביב לירושלים את שקע הטבור, ואת הר המוריה שבאמצע העיגול כמקום החיבור לאימא – חבל הטבור, אלא שבמקרה של ירושלים זהו חיבור לממדים אחרים, לאימא קוסמית, וזה מתבטא, בין השאר, באפשרות לקיים בה טקסים מסעות שמאניים.
הקדמונים (שבטי הציידים לקטים) נהגו לעשות מסע מקודש על פני הגוף של אימא אדמה והגיעו למקומות שבהם המסך שמפריד את עולם הרוחות מהעולם הפיזי דק יותר, בכדי לקיים בהם מסעות וטקסים שמאניים, סלעים מיוחדים על פני האדמה וכן הלאה, המסורת הזו נשמרה בשמאניזם של סיביר ומונגוליה עד היום הזה, וסביר להניח שהייתה קיימת גם בישראל הפרהיסטורית. גם אם לא מאמינים באנלוגיה של ארץ ישראל לאורגניזם ולגוף האדם, וגם אם לא מקבלים את התפיסה של פרקטל, הרי שהקדמונים האמינו בכך, ויש להניח כי הם הגיעו לאבן השתייה במסגרת המסע המקודש על פני האדמה, מפני שירושלים נחשבה למקום טוב שממנו ניתן לעשות מסעות שמאניים וטקסי טרנס (ולכן גם מקום טוב לנבואה וקשר עם האל).
דיוויד לואיס וויליאמס[12] הוכיח בספרו פורץ הדרך Inside the Neolithic mind כי האדם הקדמון, לפני 10.000 שנה, לקח חומרים משני תודעה, כנראה כחלק מטקסים שמאניים שבהם מגיעים למצבי טראנס. יש להניח כי גם קודם לכן, בזמן שהאדם היה צייד לקט, התופעה הזו הייתה נפוצה, וכי היו מקומות שבהם נהגו לערוך את הטקסים. אני מציע שאחד המקומות הללו היה אבן השתייה בירושלים בגלל התכונות הנופיות המיוחדות של המקום, קיום מעיין סמוך ואפשרות למספר רב של אנשים לחנות בסביבה.
העמק של ירושלים הוא עמק מיוחד לא רק מבחינה גיאוגרפית וטופוגרפית, גיאולוגית וסינכרונית, אלא גם מבחינת האור שלו, והאקוסטיקה. כפי ששומעים בזמן תפילות המואזין ביום השישי. הקדמונים חיפשו מקומות עם אקוסטיקה מיוחדת כפי שהראו מחקרים, כל המערות הפרהיסטוריות הן בעלות תכונות כאלו, ורבים מהמגליתים הם בעלי תכונות כאלו[13] כפי שהראה פול דוורוקס (Paul Devereux), היותו של העמק של ירושלים בעל תכונות כאלו הופך אותו מתאים לטקסים שמאניים. בנוסף לכך הקדמונים חיפשו כיוונים כלפי גרמים השמיים, צורות גיאומטריות ארכיטיפיות – עיגול וקווים ישרים, מסלע מיוחד, מעיין גדול ומערות, ואת כל אלו ניתן למצוא בירושלים, ולכן האנשים שהגיעו לירושלים בתקופות עתיקות מצאו מה מקום מתאים לקיום טקסים שמאניים.
הדת הקדומה הייתה שמאניזם, שמכניס חיים למקומות השונים על פני האדמה, וניתן לכנות אותה גם פגאניות. כשהציידים לקטים הגיעו לירושלים זה היה לאחר מסע על פני ארץ ישראל שבו הם הכירו את נופי הארץ השונים. ישראל היא לא ארץ גדולה ויש להניח שהציידים לקטים עברו את כולה במסגרת המסע המקודש שלהם, כשהם הגיעו לירושלים הם לא יכלו שלא להתייחס אליה במסגרת היותה חלק מאורגניזם גדול יותר שהוא ארץ ישראל.
המסורת הזו נשמרה עם תחילת החקלאות והתיישבות הקבע שכפי שנאמר הופיעה לראשונה באזור ים המלח. לואיס מתייחס בפרק של ספרו לפסלים מלפני 10.000 שנה שנמצאו באתר עין עזאל (Ain Ghazal) בירדן (שאחד מהם מוצג במוזיאון ישראל) ומראה לפי מחקרים מודרניים כי לפי העיניים של הפסל והאמנות, היוצר של הפסל היה תחת השפעת חומרים משני תודעה. הישוב עין עזאל הוקם, כפי שהזכרנו קודם על ידי תושבים שהגיעו מיריחו, בד בבד עם הקמת ישוב פרהיסטורי גדול מאד ומסתורי באזור מוצא בהרי ירושלים, ויש להניח שהשימוש בחומרים משני תודעה התקיים גם בו, וכי התושבים שלו הלכו מרחק שעה הליכה לאבן השתייה בירושלים לצורך כך, אבל על כך בהמשך.
לואיס וויליאמס היה בתחילת דרכו אנתרופולוג שחקר את התופעה השמאנית גם בקרב הבושמניים באפריקה וגם בקרב תרבויות אחרות, המחקר הזה גילה לו את האמנות שנוצרת בהקשר לכך, והוא הבחין שהיא דומה לאמנות פרהיסטורית וגם לאמנות שנעשית תחת חומרים משני תודעה. בנוסף לכך הוא טען שבזמן מסע הטרנס הנשמה עוזבת את הגוף ועושה מסע דמיוני בעולמות האסטראליים, נעה לאורך קווים ישרים. וזה מביא אותנו לנושא הבא שלנו שהוא קווי אנרגיה.
קווי אנרגיה
בתחילת המאה ה20 גילה מודד בשם ווטקינס כי הרבה מהאתרים הקדושים במערב ודרום אנגליה מסודרים לאורך קווים ישרים[14], להם הוא קרא Ley Lines. אחרים שבאו אחריו (כגון ג'ון מישל) פירשו את הקווים הללו כקווי אנרגיה וטענו שהקדמונים יכלו להרגיש את האנרגיות של האדמה ומיקמו את האתרים הקדושים שלהם לאורך קווי אנרגיה שמרשתים את האדמה, בכדי להעצים את ההשפעה והברכה שלה[15]. גם אם לא נקבל תיאוריה זו, הרי שלפי דיוויד לואיס, בזמן מצב הטראנס השמאנים מדווחים על חוויית יציאת הנשמה מהגוף ומסע שלה על פני הארץ באופן רוחני ובקווים ישרים ממקום למקום. וזה מסביר מכיוון לא צפוי ואחר את הסידור של אתרים קדושים לאורך אותו קו.
כך או כך, נושא האוריינטציה היה בעל חשיבות עליונה לקדמונים בבחירת המקומות הקדושים שלהם ובסידורם, כבר בתקופת הציידים לקטים, ועוד יותר עם ההתיישבות במגורי קבע. יש משהו באוריינטציה שהוא טבעי לאדם, גם מכיוון שהתפיסה הסביבתית שלנו, הסידור שלנו של הסביבה, מתחיל תמיד מנקודת התייחסות – אוריינטציה, שממנה בונים את תפיסת העולם, כך מגלה לנו הפסיכולוגיה הסביבתית[16]. אנחנו מאנישים את הסביבה שבא אנחנו נמצאים בתהליך של כמה שלבים, השלב הראשון הוא נקודת התייחסות – אוריינטציה, השלב השני הוא סידור העולם לפיה – קטגוריזציה, והשלב השלישי הוא נתינת ערך לפי המשמעות של המקום עבורנו – מניפולציה, וכך המקום הופך להיות "נעים" או "מאפשר", ולעיתים גם מעורר השראה וקדושה, כפי שמאני מגלה במחקר הדוקטורט שלי.
אבל נחזור לקווי האנרגיה, אני חייב להודות שבהתחלתה הייתי מאד פקפקן בנושא של קווי אנרגיה, והטענה שאתרים קדושים מסוימים מסודרים על אותו הקו בכוונת מכוון. השינוי קרה כששיחקתי עם המפות במחשב שלי וחיברתי את ירושלים עם הפירמידה הגדולה בגיזה בקו ישר, לתדהמתי גיליתי שהפירמידה היחידה בארץ, זו שבחרבת מדרס שבשפלת יהודה, נמצאת בדיוק של מטרים בודדים על הקו הזה, אם נמשיך את אותו הקו לכיוון מזרחה מירושלים נגיע להר קרנטל, הר קדוש בצורת פירמידה מעל יריחו שנחשב לקדוש כבר בתחילת המהפכה החקלאית, ההר הזה מטיל ביום הארוך בשנה את הצל שלו לתוך המבנה העגול של יריחו, שהוא המבנה המונומנטלי האשון בעולם מלפני 11.500 שנה, וכנראה שנבנה בצורתו ובמיקומו בדיוק בגלל הסיבה הזו. ודרך אגב, יש כאן עוד הוכחה לחשיבות של אינטראקציה בין עיגול לקו ישר של השמש (במקרה זה שקיעה) ביום מסוים בשנה, בדומה לירושלים.
אפשר כמובן לטעון שכל זה מקרי, וכי יש כאן ערבוב של תקופות, אבל צריך להביא בחשבון שאתרים קדושים נבנו תמיד על גבי אתרים קדושים קדומים יותר, וזה כמובן מחזק את הטענה שאבן השתייה בירושלים הייתה קדושה כבר בפרהיסטוריה. בעקבות התגלית הזו יצאתי לבדוק האם יש קווים ישרים נוספים המחברים בין אתרים קדושים שונים בישראל, ובמיוחד בהקשר של ירושלים. אם השמאן יצא מגופו במהלך טקס באזור אבן השתייה ונע (טס) בקו ישר למרחק, ישנם הרבה כיוונים שאפשר לנוע אליה. ואכן בדיקת קווי האנרגיה, או קווי האוריינטציה הישרים המתחילים באבן השתייה בירושלים ופונים לכיוונים שונים מגלה דברים מעניינים, לדוגמא:
בתל גזר שבשפלה יש עשרה מנהירים (אבנים עומדות ענקיות השוקלות כמה טון מלפני 5000 שנה לפחות). אחת מהן שונה מהשאר, מכיוון שהביאו אותה מירושלים, מרחק 50 ק"מ משם. אם נחבר את ירושלים עם תל גזר, אזי נמצא על הקו הישר המחבר בין שתי הנקודות את מנזר ארון הברית ומנזר הבנדיקטים באבו גוש וגם את העיר העתיקה אמאוס, מקום שם הופיע ישוע לפני התלמידים. במילים אחרות, כל המקומות החשובים הקשורים לישוע מחוץ לירושלים ולאחר מותו נמצאים על קו אחד. נדמה שהאבן בגזר מרחיבה ומכוונת את האנרגיה של ירושלים, וייתכן כי היא סימלה קו גבול אנרגטי, בדומה לאסטלות מסביב לערים קדושות בעולם העתיק.
אם מחברים את ירושלים עם חברון, מקום שם מלך דוד לפני שבחר בירושלים כבירתו, והמקום היחיד בנוסף לירושלים בשדרת ההר שהוא בצורת קערה (גביע), אזי קבר רחל נמצא בדיוק על הדרך (קו), צריך לזכור שרחל היא היחידה מבין האבות והאימהות שלא נקברה במערת המכפלה בחברון, ושיש הרבה קשרים מאגים בין חברון וירושלים, לדוגמא האבנים הגדולות שהורדוס משתמש בהם בבניית מתחם הר הבית ומתחם מערת המכפלה.
אם מחברים את ירושלים עם פטרה בקו ישר, אז בדרך יש את הרודיון. הורדוס המלך בנה שם הר מלאכותי בצורת חרוט פירמידאלי, ולפי לדעתי וככל שאני מעמיק בזה יותר, אי אפשר להימלט מן המסקנה שהורדוס היה מצוי בסודות הגיאוגרפיה המקודשת ומדע קווי האנרגיה. הוא היה אולי רשע גדול, אבל כנראה שהיו לו יועצים שהנחו אותו היכן ואיך לבנות לפי מדע המאגיה והאנרגיות העתיק.
מסבירים לנו כי הורדוס בחר כהרודיון במקום קברו, מפני שבתחילת שלטונו הייתה מרידה נגדו והוא החליט לברוח לפטרה (אימו הייתה נסיכה נבטית). המורדים כמעט ותפשו אותו במקום הרודיון, מכיוון שהמרכבה שבה רכב התהפכה, אבל הוא ניצל בדרך נס, והצליח להשיב מלחמה שערה ולהימלט באופן פלאי, וזה נכון, אלא שלפי עיקרון הסינכרוניות לא במקרה האירוע הזה קרה דווקא שם, וכשבאו לבדוק את הכיוונים וגילו שהמקום נמצא על הקו המחבר בין שתי הבירות האלוהיות, לא היה ספק ששם צריך לבנות את מקום הקבר – מאוזוליאום. גודי מאגנס טוענת הבחירה של הורדוס בהרודיון הייתה בגלל קרבתה לבית לחם והאמונה שלו שהוא צאצא ממשפחת דוד[17], אבל באותה נשימה היא כותבת שהמודל של הרודיון מבוסס על קבר אוגוסטוס (חברו של הורדוס) ברומא. ואם נבדוק קבר מאוזוליאום זה נגלה שהוא מוקם בדיוק מצפון לפנתאון, באותו מרחק ממנו כמו המרחק של הפנתאון מהגבעה הקפיטולנית, כלומר המיקום נבחר מתוך תפיסה רומאית של קווי אנרגיה המרשתים את כדור הארץ והעיר רומא, והקבר הוא חלק מהמערך הזה. מכיוון שיש לשער שהורדוס העסיק את אותם אדריכלים ויועצים לענייני אדריכלות מקודשת שתכננו את קבר אוגוסטוס, ומבנים נוספים באימפריה, יש לשער שהם רישתו את הארץ לפי תפישתם וייעצו לו לבנות בהתייחס למפה הזו, יותר על כך בהמשך.
הקווים הישרים (Ley lines) שמחברים באופן סינכרוני מקומות קדושים לא בהכרח קשורים למסעות שמאניים, אחת מהסיבות האחרות לקיומם היא אוריינטציה כלפי גופי שמיים, ובמיוחד זריחת ושקיעת השמש בימים מיוחדים בשנה. וכך, קו האנרגיה העיקרי של אירופה שנקרא קו אפולו מיכאל המחבר אתרים דלפי, מונטה סנט אנגלו וסקרה סנט מישל באיטליה, מונט סנט מישל בצרפת ועוד, פונה כלפי שקיעת השמש ביום הארוך בשנה. קו האנרגיה העיקרי של אנגליה המחבר את גלסטונברי ואווברי פונה כלפי זריחת השמש ב1.5 יום חג בלנטיין הקלטי של האביב, שבו היו מדליקים מדורות, אפשר רק לדמיין את ריבוא המדורות מסודרות בקו אחד כלפי זריחת השמש.
מחקרו המקיף של תום פרדייז בפטרה[18] הראה שכל המונומנטים החשובים ובכלל זה הסיק בכניסה הם בעלי אוריינטציה כפולה, האחת שמימית כלפי זריחת או שקיעת השמש בימים מסוימים בשנה (שוויון, ארוך וקצר) והשנייה כלפי נקודות בולטות (הרים) על פני האדמה (הר אהרון הוא אתר פופולרי בהקשר זה). יש להניח שהאוריינטציה הייתה גם על פני מרחקים וגם בטור. הורדוס למד מהנבטים את סודות הבנייה הן הפיזית והן המקודשת, וזה מסביר את המיקום של הרודיון על הקו המחבר את פטרה וירושלים. או את המיקום של קבר רחל (שגם אותו הוא בנה) על הקו המחבר את חברון עם ירושלים. התבוננות במפעלי הבנייה הרבים של הורדוס, ובמיוחד בירושלים, מגלה עוד דברים רבים בהקשר זה, וכפי שאמרתי מקודם, אי אפשר שלא להגיע למסקנה שהוא נעזר בסוג של תורת פנג שואי רומאית (בית ספר לאדריכלות מקודשת) במפעלותיו.
ישנם כמובן גם תיאוריות אלטרנטיביות בנושא של קווי אנרגיה, המתחילות בביקור של חייזרים (מדוע לא? גם אנחנו טסים בספינות חלל), וטוענות שאת מערך הקווים הללו ניתן לראות ולתכנן רק מהאוויר ותוך שימוש במפות מתקדמות, והמשך בתיאוריות על ידע קדום באטלנטיס או במקומות אחרים לגבי האנרגיות של כדור הארץ והיכולת של אותם תרבויות מתקדמות שנעלמו לגייס ולתעל את האנרגיה של כדור הארץ בעזרת יצירת רשת של מקומות קדושים על פני האדמה. ישנם תיאוריות הטוענות שאכן כדור הארץ מרושת בקווי אנרגיה, כדוגמת המרידיאנים בגוף האנושי, וכפי שמופיע בתפיסת הפנג שואי הסינית, אבל קווים אלו אינם ישרים, ולא מוגבלים רק לכדור הארץ אלא הם מתעקלים בהתאם לתוואי הנוף, מעין נהרות אדירים של סינכרוניות, היורדים גם מתחת לאדמה, עולים לשמיים מתחברים באזורי הקטבים, ומחברים את כדור הארץ עם היקום. כך או כך, ירושלים היא בדרך כלל חלק חשוב מהרשת הזאת [20].
Notes
[1] בן אריה, י. משכנות שאננים & יד יצחק בן צבי. (2003) . ירושלים בתקופת המנדט : העשייה והמורשת. משכנות שאננים, תשס"ג 2003.
[2] קרל גוסטב יונג, (1975). הפסיכולוגיה של הלא מודע. דביר. תל אביב.
[3] שילר, א . (1976) . כיפת הסלע ואבן השתיה . אריאל.
[4] שילר, א . (1976) . כיפת הסלע ואבן השתיה . אריאל.
[5] Michell, J. (2000). The Temple at Jerusalem: A Revelation. Weiser Books.
[6] Belmonte, J. A., Shaltout, M., & Fekri, M. (2009). Astronomy, landscape and symbolism: a study of the orientation of ancient Egyptian temples. In search of cosmic order, selected essays on Egyptian archaeoastronomy, 211-82.
[7] שתיל, ש. (2007). האר"י : סיפורה והגותה של מהפכת הקבלה בצפת. משכל.
[8] Shampa Mazumdar and Sanjoy Mazumdar, "Religion and Place Attachment: A Study of Sacred Places", Journal of Environmental Psychology 24 (2004), P. 386.
[9] קרמון, יהודה. (2011). ירושלים – היבטים גאוגרפיים וגיאולוגיים-היסטוריים. בתוך אריאל: כתב-עת לידיעת ארץ-ישראל, חוברת המאה – מאמרים ומחקרים בידיעת ארץ-ישראל, חלק ב' (עמ' 65–81). ירושלים: מטח.
[10] Lovelock, J., & Margulis, L. (2007). The Gaia Hypothesis. New York.
[11] בר-יוסף, ע., & גרפינקל, י. (2008). הפרהיסטוריה של ארץ ישראל : תרבות האדם לפני המצאת הכתב. אריאל.
[12] Lewis-Williams, D., & Pearce, D. (2005). Inside the Neolithic mind: Consciousness, cosmos, and the realm of the gods. Thames & Hudson.
[13] Devereux, P. (2001). Stone Age soundtracks: the acoustic archaeology of ancient sites. Sterling Publishing Company, Inc.
[14] Watkins, A. (2014). The old straight track. Bloomsbury Publishing.
[15] Michell, J. (1975). The view over Atlantis (Vol. 2). Garnstone Press.
[16] Ittelson et al., An Introduction to Environmental Psychology, p. 74
[17] Magness, J. (2019). Herod the Great’s self-representation through his tomb at Herodium. Journal of Ancient Judaism, 10(3), 258–287. Göttingen: Vandenhoeck & Ruprecht.
[18] Paradise, T. (2015). Architectural orientation and Earth-Sun Relationships in Petra, Jordan: A preliminary analysis of the principal tombs and structures. Annual of the Dept of Antiquities of Jordan, 58, 1-6.
