המסדר הרוזינקרוצי והמאגים הגדולים

מאגים ומיסטיקנים אירופאים בירושלים

אלכימיה נוצרית

האלכימיה הגיעה למערב לפני הרנסנס, ולפי אליאדה התרגומים הראשונים ללטינית של האלכימיה נעשו במאה ה-12 ובהם לוח האיזמרגד[1]. בימי הביניים עברה האלכימיה לאירופה דרך המפגש בין המוסלמים לבין האירופאים בספרד, בסיציליה ובמסעי הצלב. עם התפתחות הרנסנס והגעת הקורפוס הרמטיקום לאיטליה האלכימיה זוכה לתקומה חדשה. קורנליוס אגריפה נחשב לאלכימאי החשוב ביותר בתחילת המאה ה-16, אבל היה זה פאראצלסוס שנתן לאלכימיה ממד רפואי ומדעי יותר.

קורנליוס למד והשתלם בתורת הנסתר אצל אב המנזר הדומיניקני של שפונהיים (ליד קלן), יוהנס טריטמיוס (Johannes Trithemius). יחד הם כתבו את הספר החשוב של קורנליוס בנוגע לנסתר, Of Occult Philosophy. הספר הוא אנציקלופדיה של תורת הנסתר ובה אלכימיה, מאגיה, אסטרולוגיה ועוד. ספר זה מדגיש את חשיבות לימוד טקסטים של דתות שונות. האב טריטמיוס ביקש מקורנליוס שישמור את התורה בסוד ובסוף חייו הוא אף הוריש לו את ספרייתו, ולכן יש להניח שחלק מהידע בספר מוצפן ולא הכול גלוי וכי הוא מבוסס על תורה עתיקה. אותו אב מנזר טריטמיוס לימד גם את פאראצלסוס באותו מקום.

האלכימאים הנוצרים טענו כי ישוע הנוצרי הוא אבן החכמים. אם רואים את התהליך כאלגוריה לחיי האדם, הרי השלב הראשון בדרך הוא הפירוק (או ההמסה) של האישיות, המקבילים למוות של האלכימאי: "מי שרוצה להיכנס למלכות השמיים צריך קודם לכן להיכנס עם גופו לרחם אימו ושם למות". לאחר מכן, בעזרת המפגש עם אבן החכמים, חווים תהליך של טיהור ושל הבשלה, של איחוד הניגודים. האבן מרפאת מחלות, מחזירה נעורים, היא שיקוי חיים המעניק בסופו של דבר חיי נצח.

לפי האלכימיה העולם מורכב מארבעה יסודות, והמתכות מורכבות מערבוב של גופרית וכספית. אלא שבכל מתכת יש יחס אחר ביניהן, ולכן הדרך להפוך ברזל לזהב היא קודם כול הפרדה בין שני המרכיבים ולאחר מכן חיבורם מחדש, במינון אחר. התפתחה האמונה שהאלכימיה יכולה להשפיע על פעולת הטבע ולגרום לספיריטואליזציה של החומר. השאיפה של החומר היא הגעה לשלמות. המיקרוקוסמוס והמקרוקוסמוס משקפים זה את זה, אלא שהטבע זקוק להתערבות ולעזרה אנושית כדי להגיע לשלמות.

מבחינת ההצגה החיצונית, האלכימאים חיפשו את אותו מרכיב שיעזור להם בשינוי המתכות לזהב, הוא אבן החכמים. התהליך של השינוי (עבודה) נקרא מַגְנוּם אוֹפּוּס (Magnum opus) והוא הורכב משלושה או ארבעה שלבים: קודם כול ממוססים או מפרקים את המתכות הנחותות לגורמים. עושים זאת בהשחרה, ולכן התהליך נקרא "ניגרדו" (Nigredo) מלשון שחור. אחר כך מטהרים את החומרים ומזקקים אותם. תהליך זה נקרא "אלבידו" (Albedo) מלשון לבן. בשלב כלשהו מכניסים פנימה מעט מהחומר החדש, או במילים אחרות, הזהב שבתוכנו מתעורר. תהליך זה נקרא קיתרינטס (Citrinitas) והוא קשור לצבע הצהוב (צריך זהב כדי לייצר זהב). ולבסוף מחברים את החומרים מחדש בצורה החדשה שלהם ונוצר זהב האלכימאים בתהליך הנקרא רובדו (Rubedo) מלשון אדום. מעניין לציין כי מבחינה סימבולית השחור מסומל בעורב. באיקונוגרפיה הנוצרית העורב האכיל את אליהו במערה. הלבן מסומל ביונה הנוחתת על כתפו של ישוע (הוא עצמו הזהב), והאדום מסומל בוורד, המסמלת את הנצרות המיסטית ואת הקורבן (הדם) של ישוע.

נוסף לארבעה היסודות, האלכימיה לימדה גם על ארבעה מצבים: יבש, רטוב, חם וקר. החומר בנוי משילוב בין כל אלה. במתכות יש שתי איכויות חיצוניות ושתי איכויות פנימיות. למשל, מבחוץ זהב מורכב מחום ומלחות, ומבפנים הוא מורכב מקור ומיובש פנימי. לכסף יש איכויות אחרות, אם יוציאו ממנו את האיכויות הפנימיות הוא יהפוך לזהב, וזה נעשה באמצעות אליקסיר – שיקוי חיים המורכב מחומרים צמחיים ומחומרים מן החי אשר מביא רפואה לנשמה ולגוף.

האלכימיה מדברת גם על שלושה חומרים ושלושה צבעים. פאראצלסוס דיבר על שלושה יסודות אלכימיים: נוסף לגופרית ולכספית יש יסוד שלישי, הוא המלח, וביחד הם מהווים את השילוש, החומר הראשוני. הכספית היא היסוד הנשי, הנשמה, רוח הקודש. הגופרית היא היסוד הגברי, הרוח, האב. המלח הוא המוצקות או הגוף, הבן. הכספית היא ההמסה של החומר, הגורפית השירפה שלו, והמלח השארית שלאחר השריפה.

פאראצלסוס

מאנשי הרוח הגדולים של המאה ה-16 הוא המאג הגדול פאראצלסוס (Paracelsus 1493–1541). לפי דבריו כפי שמופיעים בספרוOpus Paramirum , הוא ביקר בארץ ישראל בחיפוש אחר ידע, כלומר בירושלים. לא הרבה ידוע לגבי מה שעשה בעיר, אך אולי זה קשור לקשר של העיר לאלכימיה ותורות הנסתר שבהן התעניין (ראו פרק על אלכימיה בספר הראשון).

פאראצלסוס נולד בשווייץ ולימד בבזל, אבל הסתובב בכל אירופה ומייצג במידה רבה את מה שנקרא "הרנסנס הגרמני". הוא היה רופא ונחשב לרופא המודרני הראשון שהתבסס על מחקר ועל התבוננות ולא קיבל את המסורות העתיקות בעיוורון. נוסף לכך הוא היה גם אלכימאי ואסטרולוג, והתעניין בהרמטיקה ובתורת הנסתר.

התפישה שלו בנוגע לרפואה קרובה לזרם האלטרנטיבי. הוא טען שבריאות תלויה באיזון של האדם, שהוא מיקרוקוסמוס המשקף את המקרוקוסמוס וחי בהרמוניה עמו. הסיבה למחלות היא רעלנים חיצוניים, והמינון הוא המבדיל בין רעל לבין תרופה. מטרת האלכימיה איננה ייצור זהב וכסף, אלא "חקירת התועלת והכוח שיש בתרופות". הרופא צריך להיות גם אסטרולוג ומיסטיקן המבין בנפש, שכן המחלה הפיזית מתחילה בנפש. במידה רבה הוא החיה את מסורת ההרבליזם, המקשרת בין צמחים לבין אנרגיות והשפעות אסטרולוגיות.

בגיל 24, עם הכיבוש העות'מאני של ירושלים, הוא יצא למסע בן שבע שנים ברחבי אירופה והמזרח התיכון (בין היתר במצרים, בירושלים ובקונסטנטינופול) בחיפוש אחר הידע האבוד של מדעי הנסתר והאלכימיה שאי אפשר למצוא בספרים. לאחר שחזר המציא את האלפבית של המאגי, כתב מאגי לקמעות, והתחיל לעסוק ברפואה.

בגיל 32 קרא לו ארסמוס מרוטרדם ללמד איתו באוניברסיטה בבזל, שם הוא החזיק מעמד כשנתיים לפני שהסתכסך עם הממסד. הוא היה גאון ובעל ידע רב, אבל עם מעט סבלנות לבני אדם ולקיבעון מחשבתי, וכך נדד ממרכז תרבותי אחד לאחר ברחבי גרמניה. בכל מקום שאליו הגיע הוא ריפא, עסק במאגיה, ניבא לפי האסטרולוגיה, ובד בבד כתב ספרים על רפואה ועל נושאים רוחניים ופעל בכל מיני אגודות סודיות וארגונים כאלה ואחרים הקשורים לתנועת הרפורמציה.

כבר בחייו הפך פאראצלסוס לאגדה. לאחר מותו ערך את כתביו יוהנס הוזר (Johannes Huser) מבזל, והם שימשו כבסיס התורה של אגודת צלב הוורד – הרוזנקרויצרים. פאראצלסוס הבחין בארכיטיפים של צורה המשותפים לצמחים ולבני אדם, לדוגמה שורש צמח בצורה של כתף ישפיע על הכתף. הוא מצא קשר בין איברי הגוף השונים לבין הכוכבים, ומזכיר במידה רבה את תפישת הטבע והרפואה של רודולף שטיינר (Rudolf Steiner).

פאראצלסוס דיבר על האלכימיה כמבטאת את יכולתו של האדם ליצור, המחשבה של האלכימאים קישרה רוחניות עם יצירת אדם וסללה את הדרך לעולם המודרני ולהתפתחות הטכנולוגית. האדם משלים את אלוהים בתהליך הבריאה, רק מה שהוא יוצר הוא רוחני, ולכן פאראצלסוס אומר שכל הוגי הדעות הקדומים צריכים לבוא אליו, לארץ שלו, וכך גם כל המיסטיקנים והתורות הקדומות. הוא יוצר את עולמו, עולה מהארצי לרוחני בכוחות עצמו.

בלתזר ואלטר

שמונים שנה לאחר מסעו של פאראצלסוס למזרח הקרוב, יצא בעקבותיו אדם אחר שהתעניין גם הוא באלכימיה ומיסטיקה. בלתזר ואלטר (Balthasar Walther) (1558–1631) היה הוגה דעות מקורי, מיסטיקן ומלומד שהשפיע רבות על המחשבה של יעקב במה, מעמודי התווך של המחשבה והרוחניות הפרוטסטנטית המתפתחת. הוא היה רופא ומקובל שהתעניין באלכימיה, ותורתו של פאראצלסוס, שפעל בפולין וטרנסילבניה (שם כתב ספר על מיכה האמיץ, מאחד רומניה הראשון), כמו גם באימפריה הרומית הקדושה. הוא למד בלייפציג והסתובב ברחבי אירופה, לרשותו הגיעו כתבים עתיקים של מאגיה ואלכימיה, וכדי להעמיק את הבנתו הוא עלה לרגל לירושלים, דמשק, אתרים שונים במזרח התיכון ואפריקה. במסגרת מסעותיו למד ממקובלים יהודים ומורים סופים, מעין כריסטיאן רוזנקרויץ שני (ראו בהמשך).

לפי המאמר של פנמן[2], בלתזר היה בארץ בשנים 1597–1599, ובמסגרת זו ביקר בוודאות בהר הזיתים, כלומר בירושלים, וכנראה שהמשיך להגיע לארץ ישראל במשך ארבע שנים נוספות לאחר המסע הראשוני. במהלך חייו הוא נחשף לספר "רזיאל המלאך", שניתן כביכול על ידי המלאך רזיאל לאדם הראשון, אבל נכתב כנראה במאה ה-13, אולי על ידי אברהם אבולעפיה. בספר הרבה קבלה מעשית ולראשונה משחק בו תפקיד מרכזי הסמל של מגן הדוד. ספר נוסף שבלתזר התעמק בו היה פיקטריקס– תכלית החכם, ובו טקסטים של מאגיה ואלכימיה ממקורות מוסלמיים קדומים.

ב-1612 הוא הכיר את יאקוב במה (1575–1624) ונהיה חברו ועמיתו הקרוב. יחדיו הם כתבו את הספר 40 שאלות לנפש. בלתזר תמך בפילוסופיה של במה עד מותו ב-1631. יש תהליך של נפילה וגאולה בעולם שתלוי באדם, חיבור של הניגודים דרך אהבה. באותו הזמן מגיע לירושלים רב חשוב בשם השל"ה מפראג, ויש התעוררות של הישוב היהודי שם. עד לעלייתו לשלטון של פחה עוין ליהדות ב1620.

כריסטיאן רוזנקרויץ

אחת ההופעות הבולטות של המיסטיקה האזוטרית הנוצרית היא חיבור שהתפרסם ב-1614, על אדם בשם כריסטיאן רוזנקרויץ (Christian Rosenkreutz) שיצא למזרח התיכון במאה ה-14 או ה-15, ולמד סודות מיסטיים במצרים, מרוקו, ערב וארץ הקודש. עם שובו, ייסד ארגון סודי, את "האחווה של הצלב והוורד", המחייה את הידע האזוטרי העתיק. לפי הכתבים, המסדר הרוזיקרוציאני (Rosicrucian)  הוא אחווה של מאגים וחכמים הקיימת זה מאתיים שנה ורוצה לשנות את דרך התנהלות הדברים בעולם, ולשם כך היא החליטה לחשוף את עצמה וקוראת לכל מי שרוח הדברים קרובה ללבו להצטרף אליה^[3].

לאחר החיבור הראשון הופיעו חיבורים נוספים שעוררו התלהבות גדולה וביססו את האמונה בקיום אחוות אוניברסליות הפועלות מאחורי הקלעים לשיפור העולם ולשליטה בו, ואפשרות של תחיית החברה והתרבות האנושית דרך יישום הידע האזוטרי. בחיבורים הוזכרו השמות האלו: ג'ורדנו ברונו, פאראצלסוס ושמות של מאגים גדולים אחרים. הם מבקשים בראש ובראשונה להביא לידי רפורמה בחינוך. במרכזם הצעה להקים קהילת מלומדים כדי לפתח שיטת חינוך חדשה שתהיה מבוססת על הפילוסופיה האלכימית, מקום שבו מתגלים הסודות האלוהיים שבהם רווי העולם (אפשר לראות בזה את שורשי מערכת החינוך האנתרופוסופית), ולהביא לידי שינוי הדת והתרבות של אירופה באמצעות סינתזה נועזת בין מסורות הנסתר ומדעי הטבע.

יש החושבים שמי שחיבר את המניפסט הראשון של המסדר הוא פילוסוף פרוטסטנטי גרמני ושמו ולנטין אנדראה (Valentinus Andreae) שכתב ספר נוסף שנקרא "כריסטיאנופוליס", אשר השפיע על "אטלנטיס החדשה" של פרנסיס בייקון.

במניפסט הגלוי הראשון של האגודה הנקראFama Fraternitatis . מסופר שרוזנקרויץ בליווי כמה חברים יצא לירושלים כדי ללמוד שם מפי חכמי המזרח את סודות האלכימיה, קבלה, מאגיה והדרך הרוחנית, אלא שבדרך הוא פגש באנשים מוארים שהנחו אותו למקום שנקרא דמקר בערב, שם הוא שהה שלוש שנים, במהלכם נגלו לו הסודות של הטבע, היקום ומבנה העולמות הרוחניים.

המניפסט השני שפורסם שנה אחר כך – Confessio Fraternitatis מציג חזון של דת אוניברסלית חדשה ואיחוד בין המזרח והמערב. המניפסט החשוב השלישי שפורסם שנה נוספת לאחר מכן – Chymische Hochzeit des Christian Rosenkreutz  הוא סיפור אגדה על חתונה מיסטית בין מלך ומלכה ומסע של רוזנקרויץ דרך עולמות דמיוניים. הקשר של ירושלים לכל זה הוא בהיותה המקום המתאים ביותר לאיחוד בין המזרח למערב, ועקב כך גם לחתונה המיסטית והחיבור בין הזכרי והנקבי.

הרבה שנים לאחר פרסום הכתבים הללו מנסה אדם בשם פסקל בוורלי רנדולף ליישם את הרעיונות הכתובים בהם באופן פיזי, על כך בספר השלישי.

התפתחות הקבלה הנוצרית

המאה ה-16 מתאפיינת לא רק בהתעניינות מחודשת באלכימיה, אסטרולוגיה ומדעי הנסתר, אלא גם בלימוד של הקבלה היהודית שמקבלת גוון נוצרי בעקבות התייחסות של פיקו דה מירנדולה ואחרים אליה כאל תורת חוכמה קדומה, אחד האנשים הראשונים שמפתחים את הקבלה הנוצרית במערב בהשפעת מירנדולה הוא יוהנס רויכלין (1455-1522( מראשוני ההבראיזם שהגן על היהדות וכתבי הקודש היהודים, חברו של מרטין לותר

וכך אדם בשם גיום פוסטל (Guillaume Postel) (1510–1581) שהיה מלומד צרפתי נוצרי קבלי, יוצא לירושלים וארץ ישראל בשליחות מלך צרפת פרנסואה הראשון ב-1537 לאחר שהוא מתעמק בתורת הקבלה ובקורפוס הרמטיקום. בעקבות ביקור זה הוא מביא חזרה לאירופה כתבי יד עתיקים כולל עותק ישן של הברית החדשה בארמית. המפעל של תרגום והדפסת הספרים מביא אותו לקשר עם המדפיס היהודי מוונציה דניאל בומברג וזה תומך בנסיעה נוספת שלו לארץ בשנים 1548–1550. יש תיעוד של מכתב שלו מה-21.8.1549, ימי סולימאן המפואר, ולאחר מכן הוא הצטרף לGabriel de Luetz  – שגרירו של מלך צרפת הנרי השני לסולטאן, שפעל שם ביחד עם קבוצה של חוקרים.

פוסטל היה מומחה לשפות שידע עברית וערבית וכנראה גם ארמית, בעל תפיסת עולם אוניברסלית שהטיף לדת אמת המבוססת על החוכמה של כל הדתות, אבל נמצאת בחסות מלך צרפת והכנסייה הקתולית. פוסטל היה בעל רעיונות משיחיים אוניברסליים ובמסגרת זו הוא מייחד מקום חשוב לירושלים, בכתביו הוא מגלה את תפקיד ירושלים ב"תיקון העולם" והמקדש כמרכז רוחני אוניברסלי, ומקשר בין העיר וגאולת האנושות. העיר היא סמל לאחדות האפשרית של כל הדתות בעתיד.

פוסטל כותב על ההרמוניות השמימיות, איחוד הטבע והחסד ועוד. הוא היה מיודד עם איגניטיוס מלוילה וחבר לפרק זמן מסוים במסדר הישועים, אך יצא בסופו של דבר לדרך עצמאית משל עצמו שהביאה אותו לכדי התנגשות עם הכנסייה.

הערות

[1] אליאדה, מירצ'ה, תולדות האמונות והרעיונות הדתיים, כרך ג', תרגם: יותם ראובני, תל־אביב: נמרוד, תשס"א. עמ' 225.

[2] Penman, L. T. I. (2006). A second Christian Rosencreuz? Jakob Böhme’s disciple Balthasar Walther (1558–c.1630) and the Kabbalah. Aries: Journal for the Study of Western Esotericism, 6(2), 155–182.

[3] Anonymous. (1614/1998). The Rosicrucian manifestos: Fama Fraternitatis and Confessio Fraternitatis (T. M. Johnson, Trans.). York Beach, ME: Samuel Weiser.